ככל שמדינת ישראל מתקרבת להכרעות של סיום השלב העצים של המלחמה בעזה והכרעה לגבי הסכם חטופים, מתקיימים כמה תהליכים בציבוריות הישראלית: הראשון ויכוח לגבי עתיד האחיזה בעזה ובחלקים שלה ציר פילדלפי, ציר נצרים, רפיח ועוד.
העסקה תרד מהפרק? "הם יעדיפו להתאבד ולא לקבל את התנאים החדשים של נתניהו"
התרגיל של חמאס: כך בלבל ארגון הטרור את אמ"ן לפני ה-7 באוקטובר
השני, מחיר שישראל נדרשת לשלם בעסקה. שלישית, האם ניתן לסמוך בכלל על טכנולוגיה כמרכיב בתפיסת הביטחון החדשה בכל הסכם. נתחיל מהסוף: מאז הקמת מדינת ישראל וצה״ל, היתרון הצבאי התבסס על הון אנושי וצבא טכנולוגי. הרי בלי שני יתרונות הללו כנראה שמזמן היינו שוחים בים של עזה. מבחינה מספרית ישראל נחותה אל מול צבאות ערב הגדולים.
גם ב-7 באוקטובר צה״ל נסמך על טכנולוגיה. אגב הטכנולוגיה היא לא השחקן היחיד שאכזב באותו בוקר. היום יש גורמים שונים בחברה הישראלית שנחרדים כשהם שומעים את המילה טכנולוגיה והקונספט הצבאי.
אבל רגע עצרו. גם היום אחרי 7 באוקטובר הרבה אימהות זכו לפגוש את ילדיהם הלוחמים שבים משדה הקרב בעזה ובצפון בזכות הטכנולוגיה שמצילה חיים. כך למשל הרחפנים חשפו מאות מארבים של מחבלים במנהרות ומבנים בעזה.
הטכנולוגיה מאתרת רחפני נפץ וגם מבצעת יירוטים מוצלחים בצפון. החוכמה כאן היא השילוב בין ההון האנושי, העוז של הלוחמים לטכנולוגיה, שאמורה להיות מכפילי ומשליש כח. צה״ל הציג לדרג המדיני כמה חלופות לאחזקת ציר פילדלפי, החל מאחזקת שטח על ידי לוחמים במוצבים ועד תיאום מול צבא מצרים.
בכל החלופות לטכנולוגיה מקום מרכזי: גדרות חכמות, מצלמות, סנסורים תת קרקעיים ועוד. בכל אחת מהחלופות הציג צה״ל את היתרונות המבצעים את החולשות ואת המחיר שעשוי להידרש בשל החולשות.
עכשיו שאלת המחיר. דבריו של הרמטכ״ל הרצי הלוי השבוע בבסיס פלמחים היו ברורים וחדים. שאלת שחרור חטופים היא מחויבות ערכית. צה״ל ומערכת הביטחון ידעו לעמוד אל מול המחיר הנדרש.
רק בימים האחרונים הצליח צה״ל לפגוע באופן מדויק באלף מחבלים בעזה, חלקם הלא קטן הם מחבלים שלקחו חלק בטבח ה-7 באוקטובר. בעזה יודעים טוב מאוד למה הם רוצים הפסקת אש ולמה הם ישמרו עליה בחרדת קודש. כי הרמטכ״ל הלוי הבהיר כי ביכולת צה״ל לשוב ולהילחם בכל זמן מהמקום שבו הוא נעצר.
ומכאן לאחיזה בקרקע. ישראל מתמרנת בעזה לא כדי להפוך את השטח להתיישבות ישראלית, אלא לצורכי הגנה. כלומר פירוק תשתיות טרור ויצירת חיץ הפרדה בטוח. לשם כך אוגדת עזה פועלת לשטח את אזור החיץ, רצועה לאורך כל הגבול בצד העזתי בעומק של קילומטר. אותו הדבר רק בעומק גדול יותר: מבצע צה״ל משני צידי ציר נצרים וכך גם צפונית לציר פילדלפי. החישוף יאפשר לצה״ל לנייד כוחות במהירות לעומק השטח וליצור מרחב ביטחון אל מול הישובים בעוטף.
ומכאן לשיח הציבורי. סוגיית עסקת החטופים היא סוגיה ערכית ולא פוליטית. כך היה בתש״ח ובכל מלחמות ומערכות ישראל. הסוגיה היא אינה פוליטית. גם אופן תפיסת הקו בעזה חייב לצאת מהמגרש הפוליטי-עסקני, ויש להשאיר אותו בידי אנשי הצבא. הדרג המדיני מחוייב לבחור את תפיסת הקו, והפעלת הכוח לפי שיקולים מדינתיים צבאיים ולא שיקולים אחרים.