ראש הממשלה בנימין נתניהו עושה את דרכו לוושינגטון. ראש המוסד דדי ברנע יחד עם ראש השב"כ רונן בר יצאו בסוף השבוע לסבב שיחות נוסף בקטאר. סלע המחלוקת כרגע היא שאלת שני צירים: ציר פילדלפי וציר נצרים. הרבה ספינים עולים סביב הסוגיה של שני הצירים. כדי להמשיך ולהחזיק בהם יידרש צה"ל להעמיד סדר כוחות של לפחות שתי אוגדות. על זה יש להוסיף אוגדה שלישית שתאבטח את העוטף ואת יישובי העוטף.
עזה אינה האתגר היחיד שצה"ל נדרש לו. ישראל, גם ללא תמרון בלבנון, נדרשת להכפיל ואף לשלש את הכוחות בגבולות הצפון מול לבנון ומול סוריה. צה"ל גם נדרש להגדיל את סדר הכוחות ביהודה ושומרון וגם באזור הבקעה ודרום הארץ, בגבולות מצרים וירדן. הבט"ש המוגבר נופל על כתפיהם של כמה עשרות אלפי חיילי מילואים. סדר גודל של כמה עשרות גדודי מילואים של חטיבות החי"ר, השריון, ההנדסה הקרבית, תותחנים ומערכים נוספים.
קרב פנים מול פנים: אלוף פיקוד צפון שכב במארב מול מחבלי החיזבאללה
תימן בהלם: "שילמנו את המחיר היקר בהיסטוריה על הרג ישראלי אחד"
חיילי המילואים הללו משרתים בחלקם הגדול כבר שישה ושבעה חודשים במצטבר מאז 7 באוקטובר. ועד חודש אוקטובר הקרוב מרביתם יבצעו סדר גודל של שמונה חודשי מילואים.
בכל היחידות ניתן לראות את המוטיבציה, הלכידות, והאמונה של החיילים בצדקת המשימה. הלוחמים של הגדודים והחטיבות הללו עושים כבר תשעה חודשים וחצי סבבים של לחימה: עזה, גבול הצפון, איו"ש.
אחוז הגיוס וההתייצבות למילואים הוא נכון להיום גבוה. לא יורד מ-90 עד 80 אחוז, בהתאם ליחידה. ב-7 באוקטובר יחידות דיווחו על היקף גיוס של 120 עד 130 אחוז.
אבל לצד כל זאת, בכל שיחה עם קבוצת לוחמי מילואים ועם מפקדי היחידות: מ"פים, מג"דים ומח"טים עולה שיח מדאיג אבל אמיתי. חיילי המילואים נקראים מצד אחד למחויבות לחברים וליחידה לצד מחויבות למדינה ולמשימות הצבאיות. אבל מנגד הלחץ על חיילי המילואים מהבית הוא גדול.
חיילים מספרים על בעיות עם הנשים ועם הילדים. חוסר יכולת להסתגל בהפוגות הקצרות בין תקופות השירות. הלוחמים מספרים על עסקים שקרסו ועל בעיות במקומות העבודה. "חייל נמצא במילואים אז אומנם לא מפטרים אותו ממקום העבודה. אבל הוא מגלה שכבר הוא לא בעמדת קידום. וכבר המחליף הזמני הופך לקבוע ומנסים למצוא לו תפקיד חדש, לרוב נמוך יותר. וגם נתקלנו בכך שיש חיילים שלא זכו במענקים ובונוסים שחילקו לחבריהם בעבודה על הישגים ותפוקות."
ויש גם את סוגיית הסטודנטים. "אתה מגיע אחרי פעילות ואתה רואה חייל לומד לאור פנס והוא מסביר לי שהוא צריך להיבחן בימים הקרובים באוניברסיטה," מספר מפקד גדוד.
בחטיבה 3 מספרים על פעולות שמנסים המפקדים לתמוך במשפחות הלוחמים: "הקמנו מספר מיזמים: 'קבוצת עסקים', 'חמ"ל משפחות', ו'יום שאחרי'. כל המיזמים מטרתם לתמוך במשפחות של הלוחמים. אנחנו נתקלים בלא מעט חיילים שמגיעים למילואים ומשאירים מאחור חיים שלמים, עסקים קורסים, מקומות עבודה, ובתים שמתפרקים. נשים שמתקשות להסתדר לבדן וילדים שנאלצים לגדול עם אבא במילואים במשך שבועות וחודשים."
בצה"ל כבר שומעים את הדברים ומבינים כי היקף המשימות הנוכחי ידרוש היקף ימי מילואים של עשרות רבות של ימים מכל לוחם באותן יחידות.
אחד מחיילי המילואים בחטיבת אלכסנדרוני אומר: "אנחנו מבינים את המשימה. אבל להישאר כאן לאורך זמן זאת משימה מורכבת הדורשת הרבה חיילי מילואים. אני לא בטוח שבסבבי הקריאות למילואים נראה את כל הלוחמים מגיעים. בסוף לאנשים יש גם חיים מחוץ למילואים, יש משפחות, ילדים, אישה, עבודה ואנחנו שומעים את הלחצים, את הדילמות 'או הבית או המילואים'."
וקצין בכיר בחטיבה מספר: "ישבתי עם מפקד האוגדה ואמרתי לו. המפקד, אתה איש קבע, כאן אתה המנכ"ל. ההבדל בינך לבין מפקד אחר שמגיע במילואים הוא בכך שהמפקד במילואים הוא מנכ"ל, מנהל המשכורת הצבאית, אבל במקביל יש לו עוד חברה בחוץ לנהל. ואותם מפקדים נקראים כשהעסקים שלהם קורסים או יורדים בתפוקות וברווחיות הכלכלית."
יותר ויותר חיילי מילואים כבר מבינים היום, שנשות המילואים הן שיקבעו מה היכולות של צה"ל הגדול להעמיד אל מול המשימות.