בין המטחים הבלתי פוסקים לקטיף הפירות והירקות, חקלאי הצפון מנסים לשמור על שגרת עבודה בתנאים בלתי אפשריים. אלון אברהם, מנהל מאז ה-7 באוקטובר את המטע המשפחתי בכפר יובל לבדו, לסולימני ביאליק-שי, חקלאי בחוות "להתאהב בטבע" שבגליל המערבי נאמר שיוכל לבקש פיצויים מהמדינה רק 'בסיום המלחמה', ויוסי חזיזה, בעל "משק חזיזה - חקלאות עונתית" שבמושב שעל - מסתמך על סיוע מתנדבים ויוזמות אזרחיות.
הצפון הוא חבל ארץ נטוש בעשרת החודשים האחרונים. על אף העובדה שהצפון הוא חבל ארץ נטוש בעשרת החודשים האחרונים, החקלאים בגבול הצפון עדיין עובדים בשטח, ומנסים להמשיך לתחזק את מטעיהם תחת האש הבלתי פוסקת.
היועמ"שית בסכנה? ש"ס מיישרים קו עם בן גביר: "החלטה אומללה"
דיווח דרמטי: לפי התגובה הקשה של חיזבאללה - ישראל הולכת על מתקפת מנע
שטחים חקלאיים שהיו בעבר ירוקים ושוקקי חיים הפכו לזירות קרב או לבסיסים צבאיים, והחקלאים מוצאים עצמם נלחמים לשמור על עמל כפיהם בתוך מציאות של חוסר ודאות, איומים ביטחוניים מתמידים ומחסור כבד בידיים עובדות.
אלון אברהם, מנהל מטע בכפר יובל שבאצבע הגליל, מספר על המצב הבלתי אפשרי בו הוא מוצא את עצמו: "מאז פרוץ המלחמה, העבודה מתבצעת תחת איום מתמיד של נפילות רסיסים״, הוא משתף.
לדבריו, קטיף שנפרס בדרך כלל לאורך כל היום, הצטמצם לשעות הבוקר המוקדמות בלבד, כחלק מכוננות ספיגה מתמשכת. אביו של אלון, המנהל הראשי של המשק, נעדר מאז ה-7 באוקטובר בשל שירות מילואים, מה שהפך את ניהול העסק המשפחתי למאתגר עוד יותר: "העתיד שלנו מלא בסימני שאלה, איך אפשר לתכנן את עתיד המטע כשההווה כה לא יציב?", הוא מוסיף בכאב.
גם סולימני ביאליק-שי, חקלאי מחוות "להתאהב בטבע" שבגליל המערבי, מתאר ימים של פחד מתמיד ומחסור קשה בכוח אדם. החווה, שנמצאת סמוך לגבול, עוסקת בעיקר בגידול ליצ'י, ובימים כתיקונם, מתנהל בשטחה עסק משגשג של תיירות חקלאית. "אלו ימים מאוד מורכבים ותקופה קשה מאוד״, הוא משתף.
"אני מסכן את חיי יום-יום בשטח, אין לי מספיק ידיים עובדות כדי לקטוף את כל הפירות״, הוא מספר. "התיירות החקלאית, שהייתה מביאה לפה אנשים מכל רחבי הארץ ומפרה את הצפון - לא קיימת. זו לא רק פגיעה אנושה לעסק, זו פגיעה אנושה למדינה כולה ולאזרחיה. חבל הצפון מופקר, וכל היופי, הצמיחה והפריחה שהתקיימו כאן קודם לכן - נגדעו".
למטעים של החווה נגרם נזק כבד לאחרונה - כתוצאה מפגיעות ישירה של פצמ"רים: "ארבעה פצמ"רים נפלו בשטח שלי, עם נזק שאי אפשר לתאר אותו״, אומר סולימני. למרות הכל, הוא ממשיך לפעול בעזרת מתנדבים ויוזמות מקומיות, אך מוחה על המענה שניתן מצד המדינה למצב.
"אמרו לי שאני יכול להגיש רק פעם אחת בקשה לפיצויים - ולכן כדאי לי לחכות עד לסוף המלחמה, כי לא אקבל פיצוי לאחר מכן על נזקים שיגרמו בהמשך. גם מי שניסה להגיש בקשה לפיצויים כבר עכשיו נתקל בקשיים ביורוקרטים עצומים, ואני לא מכיר מישהו שהצליח".
יוסי חזיזה, בעל משק חזיזה במושב שעל שבצפון רמת הגולן, מתמודד גם הוא עם אתגרים עצומים: "אנחנו נמצאים בגבול הצפוני של רמת הגולן, והמטעים שלנו נמצאים בפאתי יער אודם״, הוא מסביר.
הצוות הקבוע שלו לא מצליח להגיע לעבודה, והעבודה מתבצעת במידה רבה בזכות מתנדבים. "המדינה אומרת לנו לשמור על שגרה, אבל לא מגינה עלינו״, הוא מציין בצער. התחושה, לדבריו, היא שחקלאי הצפון הם כמו "עוד צבא של המדינה", צבא שמביא את התוצרת החקלאית לשאר המדינה, ושומר על הקרקעות ועל הגבול, אך בלי מדים ובלי הגנה.
"אנחנו שומעים את האזעקות מהבסיסים הצבאיים שנמצאים על ידינו, בשטחים שלנו אין אזעקות". יוסי מתאר כיצד חלקים מהמטע שלו נשרפו בשריפות האחרונות, בנוסף לנזקי המלחמה הישירים. "כמעט בכל יום, אנו צריכים לקפל את העבודה מוקדם בגלל כוננות ספיגה, ופירות נשארים על העצים, נשרפים או נהרסים", אומר.
למרות כל הקשיים, יוסי לא מוותר וממשיך להיאבק על המשך קיום המשק המשפחתי: "אני דור שני למשק. הוריי הקימו אותו בארבעת ידיהם, ואני ממשיך אותו בגאווה ובמסירות. כולי תקווה שהאמון והשגרה יחזרו. זה ייקח הרבה זמן, אבל אני מלא תקווה".
אברהם, סולימני וחזיזה נעזרים בחודשים האחרונים בסיוע של מתנדבים ויוזמות אזרחיות כדי להמשיך ולתחזק את שגרת העבודה. שלושתם נעזרים במיזם "הענתיות" לרכישה ישירה של פירות וירקות מהחקלאי לצרכן, שעובדת בשיתוף פעולה עם חקלאים מכל רחבי הארץ, ומסייעת להם לשווק את תוצרתם לצרכנים.
"מאז שפרצה המלחמה, אנחנו עובדים ללא הפסקה כדי לעזור לחקלאים בשטחי האש למכור את התוצרת החקלאית שלהם", מספרת ענת רשף גלעד, מנכ"לית שותפה ב'הענתיות'.
"המטרה שלנו היא לשמור על הקשר הישיר בין החקלאים לצרכנים, ולדאוג לכך שהגידולים שלהם יגיעו לכל מקום בארץ, לכן יש לנו מערך של 20 שליחים ומובילים, שאוספים את התוצרת החקלאית ביום הקטיף מהחקלאים, ותוך 48 שעות לכל המאוחר, כל התוצרת הזו מגיעה למזמינים בכל מקום בארץ – ממטולה ועד אילת".
למרות האתגרים העצומים, המחסור בעובדים והקשיים הכלכליים, חקלאי הצפון ממשיכים לפעול מתוך תחושת שליחות ואהבה גדולה לאדמה: "אנחנו לא עסק שאפשר לסגור ולחזור אליו כשהמלחמה תגמר", אומר סולימני ביאליק-שי. ״אלו החיים שלנו, ואנחנו מחזיקים באחריות עצומה לספק פירות וירקות לכל המדינה. אם נקום ונלך, מי יעשה את זה במקומנו?".