אלפי בני משפחה, חברים ומוקירים הגיעו לבית העלמין בראש העין כדי ללוות בדרכו האחרונה את רס"ל (במיל') אביתר עטואר ז"ל, לוחם בגדס"ר 6310 שבחטיבה 16, אשר נפל בקרב במרכז רצועת עזה.

בכאב גדול ספדו לו הוריו, אלי ורחל: "אביוש אהוב שלנו, לא מאמינים שאנחנו עומדים כאן ומסכמים 24 שנים של חיים. איך בכלל מסכמים? היית ילד שלנו, הפשטות בהתגלמותה. היה לך חיוך קסום שמגנט אליך אנשים. בארוחות שישי בערב חיכינו לחיקויים שלך ולסיפורים שלך, ואתה היית מספר ואנחנו מתגלגלים מצחוק. הסקרנות שלך, הידע האינסופי, והבחירות הנכונות שעשית עבור עצמך. המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייך, כמו גם החברות – תמיד היית מוקף במעגלי חברים. היית בן מדהים לנו ואח מופלא לאיתי. מי ייכנס עכשיו הביתה ויצעק 'איתוש'? מי יערוך עכשיו שיחות עומק עם איתוש? וכמובן ניקול – ראית בה בת זוג לכל החיים. על כל מי שנפרד מאיתנו אומרים שהוא היה הכי טוב, אבל אתה באמת היית הכי טוב. אביוש, הלב מרוסק, אבל אנחנו יודעים שהיית רוצה שנמשיך. אוהבים אותך כל כך".

אחיו איתמר אמר בדמעות: "איך נפרדים מאח שגידל אותי? לימדת אותי הכל, לימדת אותי לחייך, לנגן בגיטרה. עברנו הרבה חוויות ביחד, ואני כל כך אהבתי את השיחות שלנו. אפילו לא מריבה אחת הייתה לנו. בפעם האחרונה שהיית בבית, אמרתי לך שאולי לא תלך למילואים, כי זה כבר סבב שלישי. אביתר ענה לי שהוא חייב ללכת כי זה האחים שלו. אמרתי לו שגם אני אחיך, והוא ענה שיש לנו את כל החיים. אני אוהב אותך מאוד".

סא"ל שרון כדורי, נציג צה"ל, ספד גם הוא: "משפחה יקרה, אנו עומדים כאן היום וכואבים את האובדן הנורא. מדינת ישראל מביאה היום לקבורה אחד מגיבוריה. אביתר, אנו המומים וכואבים את לכתך. בלטת כאדם עם מוטיבציה גבוהה, מלא חיים, שתמיד העלה חיוך בכל מקום בו היה. עשית הכל למען הצוות שאהבת, וכשחבר היה זקוק לעזרה, היית הראשון להירתם. נקראת יחד עם חבריך להחזיר את הביטחון למדינה, ובדרך זו נפרדת מאיתנו. תשאר לעד חלק מהצוות, ודרכך תלווה אותנו תמיד".

המג"ד איתי יערי אמר: "משפחה יקרה, שילמתם את המחיר הכי כבד. תפקידנו להיות כאן עבורכם בכל שתבקשו, וכך נעשה. אנחנו עדיין בעיצומה של מלחמה ולכן נמשיך להילחם למען ילדינו. ביום שישי איבדנו את בנכם, אביתר היקר. אנו כואבים את לכתו, ובגדוד נעשה הכל שנהיה ראויים לזכרו. אביתר הוא גיבור, והוא יהיה נצור בליבי לעד".

חברו לצוות, אייל שיף, אמר: "אביתר, היית עם עיניים טובות וחיוך תמידי על הפנים. הכאב עצום, חד ועוצמתי. בסבב הראשון של הלחימה קפצנו לאשקלון לבקר את סבתך, והחיבוק שהיא נתנה לך גרם לי לקנא. לפני שבוע בעזה, סיפרת לי שאתה מתכנן להתחתן עם ניקול. ציפית לזה יותר מכל דבר אחר. כשהצטרפנו לצוות, כרתנו ברית, ועכשיו עלינו לחזק את הצוות ואת המשפחות. נזכור אותך לנצח. יהי זכרך ברוך".

דודו גל ספד גם הוא: "אחיין שלי, היית אור גדול. אביתר, היית חיוך וערכים, דוגמא אישית. הפצת אור סביבך תמיד. הייתי לצידך 24 שנים, והאהבה שנתת לבני הדודים שלך, לילדים שלי, יצרה אצלם הערצה אליך. איבדנו אותך כי היית גיבור. ברביעי האחרון היית עייף, ואשתי ביקשה שתישאר. בתי הבכורה ביקשה גם היא שלא תלך, אבל המשכת, ועכשיו אתה אינך. הילדים שואלים מאז שישי שהם רוצים לשחק איתך ולנגן איתך. אני פונה למנהיגי המדינה – תנו לנו הרגשה שיש ערך לחיים של ההרוגים שלנו. אביתר, תחסר לנו תמיד".

לבסוף, בת זוגו ניקול שמס אמרה: "מאמי, ב-27.4.21 נפגשנו לראשונה, ומיד קלטתי את העיניים הטובות שלך. התחלנו לדבר ומכאן חיי השתנו. לימדת אותי מהי אהבה אמיתית, והאהבה שלנו רק גדלה מיום ליום. גילינו דברים חדשים ביחד, חלמנו חלומות שאת חלקם הגשמנו וחלק לא. אהובי, אני ממשיכה את המסע שלך – אמשיך לשמח אנשים, כמו שתמיד עשית. אתה המלאך ששומר עלי. הפרידה שלנו היא זמנית, ואנחנו עוד נתראה. תודה על שלוש השנים שלנו יחד, ותודה שבחרת בי".