אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס, עוקב מאז תחילת המלחמה אחר המהלכים הצבאיים ברצועה והשפעתם על האוכלוסייה האזרחית בעזה. מזה תקופה ארוכה הוא עקבי בדעה שהמפתח לשבירת חמאס הוא בהרחקת התושבים מצפון הרצועה. "מעריב" שוחח עמו על המהלכים האחרונים והמלצותיו לעתיד.
בפתח הריאיון עופר קובע: "בנוסף למיקוד בדרום הרצועה בציר פילדלפי, האמת שהמקום שהכי חשוב עבור חמאס הוא צפון רצועת עזה".
תקרית חריגה בעזה: מחבלי נוחבה מתבצרים בתוך שיירת רכבים של האו"ם
אב החטוף הטיח בנתניהו: "בני נרצח במנהרות שבנית, בכסף שהכנסת לרצועה" | האזינו
שאלנו, מה המשמעות של החלק הצפוני של הרצועה בכלל ושל העיר עזה בפרט, עבור המשך שלטונו של חמאס? עופר השיב: "קודם כל מן הטעם הטריוויאלי, זה המקום שמיליון איש עזבו אותו, הם נמצאים עכשיו באוהלים בדרום הרצועה, באזור ההומניטרי, והם רוצים לחזור הביתה. זו מחשבה טבעית של כל בן אדם, בדיוק כמו שאצלנו תושבי הצפון רוצים לחזור לביתם". לדבריו, "אם חמאס יצליח להשיג את חזרת מיליון תושבי העיר עזה וצפון הרצועה אל ביתם בצפון הרצועה, הוא מבחינתם השיג את ההישג הכי חשוב, הכי גדול וזה בעצם הניצחון שלהם במלחמה".
עופר סבור ש"בשביל זה הם דורשים את זה כחלק משלב א' של עסקת החטופים כבר ביום השביעי". הוא מציין ש"לפי המסמך של ה-27 במאי, כבר ביום השביעי של שלב א', צה"ל נסוג מציר החוף ומיליון עזתים עולים חזרה לעיר עזה". עופר מבהיר למה הכוונה: "כשאני אומר שצה"ל נסוג מציר החוף, הכוונה שלפי ההסכם הוא נסוג מחלקו המערבי של ציר נצרים כשני קילומטר אחורה ובכך פותח בעצם את העלייה לאורך החוף".
לצד זאת, עופר מציין סיבות נוספות לרצונו של חמאס לאחוז בעזה העיר: "זהו מרכז שלטונו, דרך אגב, חלק משלטונו שם עדיין מתפקד: שירותי ההצלה, חלק משירותי הבריאות, הממשל של חמאס, גם חלק משירותי העירייה עדיין מתפקדים סביר בעיר עזה, זוהי בעצם עיר הבירה של חמאס".
עוד הוא מציין את החשיבות שיש לעיר כי "מצפון רצועת עזה קל הרבה יותר לאיים על מרכזי אוכלוסייה במדינת ישראל, צפון רצועת עזה קרובה מאוד לאשקלון. הגבעות של בית חאנון שולטות על שדרות. גם נתיבות לא רחוקה, כל הקיבוצים, זיקים ומושב נתיב העשרה".
עופר מסב את תשומת הלב לכך שבחמאס "מנהלים קמפיין שאומר שאנשים מהעיר עזה לא התפנו. הם קוראים לזה 'משתלאינה', יש להם האשטג, הם עשו סרטונים בנושאים האלה. הם ממש מקפידים למה שהם קוראים - היצמדות לקרקע, לא לרדת מהעיר עזה, לא לפנות אותה, לא לעבור דרומה לציר נצרים".
עופר מחמיא לצבא: "המהלך שצה"ל עשה בכיבוש העיר עזה עצמה היה מהלך מבריק שילמד ב-50 השנים הבאות בכל האקדמיות הצבאיות בעולם. צה"ל הצליח להכריע את העיר עזה מאוד מאוד מהר, במהלכים מפתיעים מכיוונים שהחמאס לא ציפה להם". לדעתו, "התוצאה של הכיבוש המהיר הזה הייתה, שהרבה מאוד תושבים נמלטו מהעיר בנתיבים שבהם צה"ל אפשר להם לרדת דרומה".
עופר, שקשוב מאוד לנעשה ברשתות אצל העזתיים, מוסיף: "מדובר כמעט כל תושבי העיר, כולל כמובן קשישים, חלשים משפחות, אבל נשארו כשלוש מאות אלף איש שלא התפנו".
על העניין שלו בנעשה ואופן איסוף המידע הוא אומר: "אני צופה הרבה מאוד ומבלה הרבה מאוד מזמני בערוצי הטלגרם ובקבוצות דיון. אני רואה כיצד קודם כל הם מאוד מאוד מדגישים את העניין של 300,000 איש האלה שנשארו שם (בצפון הרצועה פ.א), שלא יעזבו וכמה כל אלה שעזבו רוצים מאוד לחזור". עופר מחדד: "הדבר החשוב בכל הסרטונים האלה הוא שבעצם רואים שרוב מי שנשאר בעיר עזה הם אנשים צעירים, שנקראים באנגלית 'מיליטרי אייג'מן', כלומר - אנשים בגיל לחימה".
עופר מדגיש כדי שלא יתפרש באופן מוטעה: "אני לא אומר שכולם חמאסניקים. אני אומר שהכמות הגדולה של אנשים שנשארו בצפון רצועת עזה הם אנשים יחסית צעירים. יש עמם גם נשים, משפחות וגם ילדים. אבל כמעט שלא רואים בסרטונים האלה אנשים זקנים".
שאלנו, מדוע לדעתו, צה"ל נמנע מלאחוז באופן רציף בשטח הזה? עופר מאמין ש"בזמן שצה"ל כבש במהירות את העיר עזה, המחשבה הייתה להתקדם הלאה, ועוד הייתה ההפוגה הראשונה, אז צה"ל פשוט לא הקפיד באותו זמן לפנות את כל התושבים, והשלוש מאות אלף האלה, הצליחו להישאר שם".
עופר מבהיר שצה"ל עצמו כמובן, לא היה מעוניין לשלוט בכל פינה בעיר לאחר שהוא השלים פחות או יותר את הטיהור הראשוני שלה מההתנגדות של חמאס. "הוא עבר הלאה וכך יצא שאנחנו בעצם נשארנו תקועים עם 300,000 איש". כאמור, רובם גברים צעירים, "הם בעצם המאחז האחרון של חמאס בצפון רצועת עזה", פוסק עופר.
להערכתו "יש כ-3000-5000 אנשי חמאס בצפון הרצועה, והם מגייסים חדשים מתוך הצעירים שנותרו שם. בנוסף יש כמה אלפים בודדים (1000-2000) של אנשי ממשל: שרותי כיבוי אש. הצלה, אמבולנס, מים, ביוב, עירייה".
בשבועות האחרונים הצבא נקט בטקטיקה של הברחת התושבים משכונות מהם בוצעו שיגורים לעבר ישראל ופעל לאחר מכן במקום. שאלנו את עופר, האם הפעולות האלה ממשיכות באותה עוצמה? מה היתרונות שלהן ומה החסרונות לדעתו?
עופר טוען שזוהי סוגייה קריטית ממש ושעלינו להבחין בין מה שקורה בדרום רצועת עזה לאזורים אחרים. בדרום "ברגע שהצבא מוציא הודעת פינוי, כמו למשל לפני מספר שבועות, שהודיעו לאזור מאוד נרחב במזרח, חאן יונס כולל אפילו במרכז העיר, להתפנות - חצי מיליון איש בבת אחת פינו לגמרי את האזור ישר לאזור ההומניטרי". עוד הוא מזכיר את מה שהיה לפני כמה חודשים ברפיח, "היו שם מיליון איש, צה"ל באופן הדרגתי, אמר להם להתפנות במזרח למערב, אחר כך לאזור ההומניטרי". עופר קובע: "העיר ריקה לחלוטין".
לעומת זאת, את מה שקורה בצפון רצועת עזה הוא מכנה "כיסאות מוזיקליים" ומסביר: כשצה"ל פועל שם, לא חשוב איפה (היו מבצעים בזייתון בג'באליה, עכשיו שוב פועלים באזור של אתתרה, כך גם היה בבית חנון) - צה"ל בא ואומר, 'אני פועל בשכונה מסוימת – תתפנו'! אבל גם אם צה"ל אומר להם 'תרדו דרומה מציר נצרים!' הם לא פראיירים, הם לא עושים את זה".
מהשיטוט ברשתות הוא מבין ש"הם זזים לשכונה הסמוכה, אם צה"ל פועל בג'באליה, הם מתרכזים בשיח' רדואן, אם צה"ל פועל בבית חנון, הם זזים לג'באליה ואחרי שצה"ל יוצא, הם חוזרים חזרה וככה המשחק הזה של כיסאות מוזיקליים בעצם מאפשר לחמאס להשאיר את הגרעין הקשה הזה של 300,000 איש אזרחים והחמאסניקים שנטמעים בהם, בתוך העיר עזה".
לטענתו של עופר, "הרבה מאוד מהם נמצאים בכל אותם מחסות שזה בתי ספר של אונר"א וכל מיני מוסדות ציבור שנשארו שלמים, שם הם מתקבצים כולם. לפעמים צה"ל מצליח למצוא קבוצה של 10, או שניים-שלושה, שמבודדים משאר האזרחים ואז הוא מפציץ". עופר מזכיר: "זה חזר על עצמו המון פעמים. בחודשים האחרונים אנחנו שומעים כל פעם על הפצצת בית ספר, או הפצצת בית ספר לשעבר. אבל אלו רגעים נדירים, שבהם אנחנו מזהים 5, 10 חמאסניקים בנפרד מכל השאר". הוא מדגיש: "יש שם אלפים שנטמעים בתוך האוכלוסייה".
שאלנו האם יש פעולה שטרם נוסתה נגד חמאס, שהיא במסגרת הדין הבינלאומי ושעשויה לשנות לטובה מבחינתנו את גורל המערכה?
עופר מפנה תחילה לאסטרטג הסיני סאן׳ צו שאמר לפני 2500 שנה: "הדבר הכי חשוב זה לא לפעול נגד הביצורים של האויב, נגד הנשק שלו ואפילו לא להרוג את אנשיו. הדבר הכי חשוב זה לפעול נגד האסטרטגיה של האויב. גם בכל קורס פיקודי בצה"ל, מלמדים לפעול נגד הכוונות של האויב".
הוא תופר את התיאוריה הזאת למלחמה הנוכחית מול החמאס ואומר: "כאשר אנחנו רואים שבעצם הכוונה והמטרה האסטרטגית הכי גדולה של חמאס היא לחזור לצפון רצועת עזה, כשהם שואפים להשאיר את מי שנמצא שם שלא יעזוב אותה ולהחזיר לשם את כל השאר, אנחנו מבינים שזאת המטרה העיקרית של חמאס". עופר טוען: "אנחנו צריכים לפעול נגד האסטרטגיה הזאת של חמאס".
הוא ממשיך ואומר שהדרך לכך פתוחה, "על פי החוק הבינלאומי, לפנות אוכלוסייה מאזור מסוים היא כדי לא לפגוע בה. מותר לצה"ל לנהל מבצע צבאי בצפון רצועת עזה, ולצורך המבצע הזה להודיע לתושבים להתפנות. צהל כבר למעשה עשה את זה, רק מה שקרה זה שהתושבים שמה סירבו להתפנות, או כאשר הם התפנו הם עברו משכונה אחת לשכונה אחרת". כוונתו לאותה התנהלות לה קרא קודם "הכיסאות המוזיקליים".
עופר אומר: "לכן מה שצהל צריך לעשות הוא לפעול בעוצמה הרבה יותר גדולה במקביל, במספר מקומות בצפון רצועת עזה, ולעשות את הפעולה הזאת מצפון לדרום. תחילה באזור בית חנון, בית לאהיה, אתתרה, לרדת לג'באליה, שיח' רדואן, שאטי, לעשות את התנועה מצפון לדרום ובכל מקום לדחוק את האוכלוסייה דרומה. להודיע להם שהם חייבים להתפנות דרומה, להפעיל כלים, טנקים, שהם ישמעו את קולות צה"ל שמתקרב". הוא חוזר ואומר: "זה חוקי לגמרי, לצורך ניקוי השטח ממחבלים ומאמל"ח, לדרוש מהאוכלוסייה לנוע דרומה".
עם זאת, עופר מודע לכך שהפעולה הזו אינה מושלמת. "האם עד האדם האחרון ירד? בוודאי שלא! יהיו אנשים שאולי יישארו, יהיו כאלה שאולי יש להם בעיות לרדת, צה"ל יכול לסייע להם לעזוב". אך "יהיו כאלה שהם המחבלים שיישארו וילחמו וזאת בדיוק המטרה. שכל שאר האנשים הלא מעורבים יבינו שעליהם לרדת דרומה".
עופר מזכיר שכך בדיוק היה בנובמבר-דצמבר. כך לדעתו "צה"ל יוכל לטפל בכל אלפי המחבלים שעדיין נשארו בצפון רצועת עזה וגם במציאת כל האמל"ח שנמצא שם". לעופר זה ברור: "בעיר יש עוד עשרות אלפי דירות שצה"ל לא היה בהם, ובחלקן הוסלק הרבה מאוד אמל"ח".