את האירועים האחרונים בזירה הצפונית יש לזקוף רק לדרג הביטחוני. זה שבמהלך השנה החולפת מכונת הרעל פעלה לבצע בו סיכול תדמיתי ממוקד. מהרמטכ״ל דרך המטה הכללי, אגף המודיעין, אגף המבצעים, חיל האוויר, השב״כ ועוד ועוד.
נכון, הדרג הצבאי והביטחוני פישלו בענק ב-7 באוקטובר, אבל הם ידעו להגיב ולחזור לעשיה יעילה תוך שעות, השיבו לחימה מול חמאס ועברו להתקפה בעוצמה רבה.
גם בצפון הייתה ההתארגנות של צה״ל מהירה ויעילה. בזכות כוחות המילואים של פיקוד הצפון, הם מנעו מחיזבאללה לחשוב, לתכנן או לבצע פלישה מסיבית לשטח ישראל. חיזבאללה יצר משוואת לחימה בעייתית עבור ישראל, רק בשל העובדה כי הדרג המדיני הגביל את צה״ל בעוצמת הלחימה וקיבע במשך יותר מ-11 חודשים את היקף המלחמה בצפון.
אגב, ההחלטה של הדרג המדיני להימנע מפתיחת מספר חזיתות במקביל הייתה נכונה בעיקרון, אבל הדרג המדיני טעה פעמיים: בפעם הראשונה שלא פעל לבצע הסכם אחד רציף לשחרור כלל החטופים ובכך היה מסיר מעליו מגבלות, ובפעם השניה שלא נצמד ללוחות הזמנים של תוכנית המלחמה בעזה כפי שהציג צה״ל בתוכניות שאושרו.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
צה״ל מגיע למערכה בצפון מוכן: כל היחידות המתמרנות היו בלחימה עצימה בעזה בחודשים האחרונים. כל היחידות נמצאו במשך חודשים בפעילות, מה שיצר לכידות, ורמת החיילות האישית והיחידתית עלתה בכל מסגרת צבאית בצה״ל. כל היחידות עברו אימונים אופרטיביים בגזרת הצפון.
העובדה כי צה״ל פעל בעזה בצקח״ים ( צוותי קרב חטיבתיים ) יצרה שיח בריא ונכון בין המפקדים ובנהלי עבודה, תוך הדדיות בין יחידות בצורה מושלמת.
צה״ל של סוף ספטמבר 2024 אינו דומה לצה״ל 6 באוקטובר. גם לא לצה״ל של מלחמת לבנון השניה 2006.
חיזבאללה בימים האחרונים מבין זאת היטב. אמנם מרבית מהאנשים שלו איבדו את הראיה, אבל הארגון לא איבד את יתר החושים ולכן הוא חש היטב את הכאב בכל הגוף ואנשי חיזבאללה כנראה יודעים מי הגורם לכאב.
מרגע שצה״ל קיבל לבינתיים את האור הכתום בטרם יקבל את האור הירוק הוא מציג חלק קטן מהיכולות שלו.
חיסול מספר 2 בחיזבאללה איברהים עקיל הוא דוגמא ליכולות של צה״ל במצטבר אבל גם לבעיה שבה נמצא חיזבאללה. כשאין מערכת קשר, והטלפוניה חשופה, נותרה לפיקוד רק יכולת הוויעוד פנים אל פנים, מה שהופך את האופרציה הזו לחדירה מודיעינית. כלומר, מרגע שאתה צריך לרכז כמות אנשים, במקרה זה מפקדים, שחלקם בכירים במקום אחד, אתה נחשף. עכשיו כל שנותר לצה״ל הוא לעלות מטוס קרב לאוויר, לשגר כמה טילים מדויקים והשאר היסטוריה.
ישראל צריכה עכשיו להחליט מה היא רוצה מעצמה. האם היא הולכת לשינוי המצב במזרח התיכון: להשלים ולפרק את חמאס, להשמיד את היכולות של חיזבאללה, לפרק את המיליציות האיראניות בסוריה תוך זעזוע כיסאו של נשיא סוריה בשאר אסד, או שהיא מסתפקת ברגיעה זמנית בכל החזיתות למשך שנה, שנתיים ואולי עשור, תוך שהיא משאירה לחיזבאללה את מצבורי הנשק האין סופיים שלו ויכולת השיקום בחסות איראן.
נכון, למהלך צבאי רחב יש מחיר כבד. כבד מאוד. צה״ל נמצא כרגע בשיא כושרו. איראן וחיזבאללה מתנדנדים, מבולבלים זמנית. ישראל יכולה לקבוע כרגע את העתיד. השאלה היא אם הדרג המדיני מספיק בשל להחלטה. האם הוא שונה בחשיבה, בנועזות ובתפיסה מהדרג המדיני של ערב 7 באוקטובר.