השבוע, במלאת שנה למלחמה, התפרסם דו"ח שסקר את החמ"לים הקדמיים בעוטף וכשלים שלתפיסתו הובילו למתקפת חמאס והטבח ב-7 באוקטובר. את הדו"ח חיברו פרופ' שיר דפנה-תקוע מהמכללה האקדמית אשקלון, פרופ' אילת הראל מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ושופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בדימוס סביונה רוטלוי. פרופ' אילת הראל ופרופ' דפנה-תקוע כבר שיתפו פעולה בעבר במחקר וחקרו יחד את המאבק של נשים לאינטגרציה בצבא בתפקידים הנחשבים גבריים.
צוות רב-תחומי של שלוש האקדמאיות תיעד את החיילות בחמ"לים בגזרת עזה, במטרה לברר עובדתית את היבטי המחדל הגדול בתולדות המדינה. למעלה מ-60 ראיונות נערכו לטובת הדו"ח, שבאמצעותם התבררו היבטים שונים של אופי השירות בחמ"לי התצפית בגזרת עזה, התנהלות הצבא מול החיילות בהקשרים כגון ביטחון וחוסר ביטחון, הגנה, מיגון, תנאי השירות, נשיאת נשק, מיקום החמ"לים ועוד. בשיחות נכללו תצפיתניות, מפקדות תצפיתניות, קצינות וקצינים בדרג בכיר, הורים ובני משפחה של חיילות בחמ"לי תצפית ועוד.
עשרות אלפים מוקירים לישראל תודה | נשיא האופוזיציה הסורית בטור מיוחד
התקרבות מפתיעה: כך נראים המגעים בין נתניהו לביידן בנוגע לאיראן
לדברי מחברות הדו"ח, השיח על חמ"לי התצפית שהתפתח בחברה הישראלית בעקבות התקיפה הנרחבת של חמאס הוא שיח מבורך, אולם הנרטיב שהתקבע: "הכל קרה כי לא הקשיבו לתצפיתניות", אינו ממצה את כל היבטי הנושא ואף מטעה היות והוא מקטין אותן ואת פועלן וממעיט בערך התפקיד. לתפיסתן, הדו"ח מציג תמונה רחבה של השתלשלות האירועים, של מעמד התפקיד ושל הטעון תיקון.
מהדוח עולה כי המילים "זה רק תרגיל", "חמאס מורתע" ו"הם רק מתאמנים", חזרו ונשנו לאורך כל הראיונות. לדברי המחברות, הסתירה המובנית בין ארגון צבאי היררכי ובין נחיצותו של מרחב שבו אפשר להעלות לדיון כשלים או חולשות פוטנציאליות, בולטת לעין.
עוד עולה מהדו"ח כי המוצבים והחמ"לים לא היו מוכנים לפשיטה בפועל, במיוחד בחטיבה הצפונית. למשל, תומכות הלחימה לא ידעו מה עליהן לעשות בעת פשיטה בשעה שהן אינן במשמרת בחמ"ל. אחדות העידו שנאמר להן ללכת לחדר האוכל, אחרות אמרו שהנחו אותן לרוץ למיגונית הפתוחה. לחיילות המוצבות במשמרת לא ניתנה הנחיה כיצד לשמור על ביטחונן האישי בזמן חדירת מחבלים, כי החמ"ל בטוח לכאורה וחיילים לוחמים יגנו עליהן.
מחברות הד"ח ציינו תחושות אותן הן מגדירות כ"פציעה מוסרית" שנפוצות גם בקרב רבים מבני המשפחה והסביבה הקרובה החווה את הטראומה של אובדן תומכות הלחימה מנחל עוז והפקרתן. התחושות הקשות של ההורים השכולים הועצמו גם משום שבמשך ימים ארוכים המפקדים ממערך האיסוף ומיחידות נוספות נאלמו דום ולא ענו לפניותיהם כשהתחננו לדעת מה עלה בגורל בנותיהם.
עוד צוין בדו"ח כי התנאים בחמ"לים (נוסף על נושאי המיגון שהוזכרו) לרבות זמינות המזון, מבני המגורים, התנאים הסניטריים והטיפול הרפואי, אינם תמיד תואמים את הדרישות המבצעיות מהחיילות ואת המשמרות הארוכות שלהן. למרות הקושי, ניכרת האחווה שנרקמה בין החיילות, שחיזקה אותן ויצרה הווי חברתי ייחודי. ניכרת גם מקצועיותן, גבורתן ומסירותן לתפקיד.
פרופ' דפנה-תקוע: "פומביות ממצאי הדו"ח המפרטים את ממדי האסון, הטרגדיה האנושית והכישלון המדיני והצבאי, תאפשר לכל הגורמים המעורבים לקבל עליהם אחריות ולהפיק לקחים. כמו כן היא תאפשר לחיילות להנכיח את עצמן בתהליך ההחלמה האישי והלאומי ולחולל שינוי בעמדות כלפי השירות הצבאי שלהן וכלפי שירותן של נשים בצבא בכלל".
פרופ' אילת הראל ציינה כי יש להבחין בין תחושת החיילות שלא הקשיבו להן לבין השאלה המהותית למי הועבר המידע ומדוע הוא לא תורגם לשינוי מדיניות. "מן הממצאים שלנו עולה שהמידע הועבר הלאה ונדון בדרגים גבוהים יותר בחילות שונים ובפורומים שונים, אך אין ביכולתנו לקבוע היכן נעצר".
חברת הצוות השלישית, סביונה רוטלוי, היא דמות מוכרת בציבוריות הישראלית. היא שופטת (בדימוס) בבית המשפט המחוזי בתל אביב והייתה בין המייסדים והפעילות בתנועת "נשים עושות שלום". התנועה הנתמכת על ידי האיחוד האירופאי חותרת להביא לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, באמצעות הסכם מדיני. לדעת התנועה, רק הסכם מדיני יעצור את מעגל האלימות ויקדם שלום.
ב-4 באוקטובר 2023 השתתף הארגון באירוע משותף של נשים ישראליות ופלסטיניות בקריאה למנהיגים לפתוח במשא ומתן במטרה להגיע תוך זמן מוגבל לפתרון מדיני. מספר ימים לאחר מכן התרחש טבח שמחת תורה בו נרצחה אחת ממשתתפות האירוע וממייסדות התנועה, ויויאן סילבר מקיבוץ בארי.
בשנת 2018, בטור דעה ב"גלובס" שכותרתו "כלכלת שלום – הגיע הזמן שנתחיל לדבר על זה", כתבה השופטת רוטלוי בין השאר את הדברים הבאים: "ראשי מערכת הביטחון בעבר ובהווה כבר אומרים שנים שרק הסכם מדיני יעניק לישראל את הביטחון המיטבי. עכשיו מוסיפים הנתונים הכלכליים עוד נדבך לתמונה זו. ואנחנו כבר איבדנו את היכולת לחלום על מציאות של סיום הסכסוך. שלום הפך למילת גנאי. אנחנו שבויים בתבנית המונעת מפחדים, חרדה ומייאוש ומונעת מאיתנו את האפשרות לדמיין איך ייראו חיינו עם ביטחון כלכלי טוב יותר".
היום היא מציינת לגבי הדו"ח שכתבה עם חברותיה: "ברור לנו שכאשר תוקם ועדת חקירה ממלכתית סיפור החיילות בחמ"לים הקדמיים יהיה חלק חשוב מניתוח הכשלים של שבעה באוקטובר".