עם עליית הרגישות לאורך הגבול עם ירדן לאחרונה, בעיקר לאחר הפיגוע בים המלח אמש (שישי) בו מחבלים חצו את הגבול מירדן ונוטרלו, והביאו לפציעתם של שני חיילים מכוחותינו, ד"ר שי הר-צבי, ראש תחום הזירה הבינלאומית והמזרח התיכון במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן, האריך בדברים על המתרחש בזירה הירדנית ומחוצה לה ושפך אור בריאיון ל"מעריב" על הצעדים שעל ישראל לנקוט כלפיה.
לשמר את הוואקום: אחרי שסינוואר מת, ישראל צריכה לעבור לשלב המכריע הבא
"נמנע אסון גדול": תושבי נאות הכיכר בדרישה ברורה מהממשלה
"פיגוע הירי שבוצע בסמוך לים המלח על ידי שני מחבלים שחצו את הגבול מירדן לישראל מחופשים לחיילים בצבא ירדן משקף את עליית המדרגה שחלה בשנה האחרונה באיומים מהתווך הירדני", פתח הר-צבי.
"לכך יש להוסיף את הפיגוע שבוצע במעבר אלנבי לפני כחמישה שבועות על ידי אזרח ירדני בו נרצחו שלושה ישראלים, והניסיונות מצד איראן וגורמי טרור לנצל את הגבול הארוך (308 ק"מ) והפרוץ בחלקו בין ישראל לירדן כדי להבריח נשק ואמצעי לחימה ליהודה ושומרון".
"מאז פרוץ המלחמה ניכר כי איראן משקיעה מאמצים רבים בניסיונות לערער את היציבות הפנימית בממלכה. זאת, בשל חשיבותה הגיאו-אסטרטגית ותפיסתה כבטן הרכה של המחנה הפרו-אמריקני במרחב. התפיסה האיראנית כי ירדן מילאה תפקיד פעיל בבלימת מתקפת הטילים והמל"טים ב-13 באפריל העצימה עוד יותר את המתיחות בין שתי המדינות".
"למעשה, מאז ראשית ימיו של עבדאללה כמלך ירדן לפני כרבע מאה, התבלטו היחסים העוינים בין המדינות. כזכור, היה זה עבדאללה שהתריע לפני כשני עשורים על הסכנה הטמונה במאמצים מצד איראן לבסס את "הסהר השיעי" ברחבי המזרח התיכון ולהרחיב את השפעתה בקרב מדינות האזור".
"נראה כי איראן מנסה לנצל את הפיצול האתני בקרב אוכלוסיית ירדן, ובייחוד את העובדה שכמחצית מתושבי הממלכה המונים כ-11 מיליון הינם ממוצא פלסטיני ופליטים שהיגרו מעיראק ומסוריה בשני העשורים האחרונים, כדי ללבות את היחס העוין למשטר והמחאות נגד ישראל", הוסיף הר-צבי.
"ביטוי לכך ניתן לראות בהפגנות שנערכו ביומיים האחרונים בירדן, לאחר חיסולו של סינוואר, בהן נשמעו קריאות תמיכה בחמאס ונקמה בישראל. בבחירות האחרונות לפרלמנט הירדני, שנערכו לפני כחודש, מפלגת חזית הפעולה האיסלאמית, הזרוע הפוליטית של האחים המוסלמים, זכתה ב-31 צירים, המהווים כחמישית מהמושבים בבית התחתון".
"גם אם כוחו של הפרלמנט מוגבל ביותר, ולמעשה תלוי במלך, עדין מדובר באחד ההישגים המשמעותיים ביותר של המפלגה מאז ומעולם, שלפחות בחלקו ניתן לייחס להזדהות של חלקים באוכלוסייה עם חמאס".
"המלך עבדאללה מנסה מאז תחילת המלחמה לתמרן בין האילוצים והלחצים הפנימיים לאינטרסים האסטרטגיים והביטחוניים של הממלכה. לשם כך, המלך נוקט במדיניות דואלית".
"מצד אחד, הוא מאפשר לחוגי האופוזיציה 'לשחרר קיטור', באמצעות מתן אפשרות לקיום הפגנות, הבלטת הסיוע ההומניטארי שירדן מעבירה לתושבי הרצועה, החזרת השגריר הירדני בישראל והשמעת ביקורת ארסית כלפי ישראל, מצד בכירי המשטר, ובראשם המלכה ראניא ושר החוץ א-ספדי. מהצד האחר, המלך נמנע מצעדים ממשיים, העלולים לפגוע באופן ישיר ומהותי בקשרים עם ישראל".
"ירדן מהווה בעשורים האחרונים, ובייחוד מאז חתימת הסכם השלום, לבנה מרכזית בארכיטקטורה הביטחונית האזורית של מדינת ישראל", הוא מציין. "נוכח זאת, המדיניות הישראלית כלפי הממלכה צריכה להתמקד בשני נדבכים מרכזיים - שימור הסכם השלום והעמקת שיתופי הפעולה האסטרטגיים הרב-מימדיים".
"לשם כך, הממשלה צריכה לפעול במספר מישורים במקביל. במימד המדיני, לשקם את מערכת היחסים עם הצמרת הירדנית, בייחוד נוכח היחסים העכורים בין ראש הממשלה נתניהו למלך עבדאללה".
"במקביל, נדרש לגלות רגישות בהתייחסויות כלפי המלכה ראנייה, חרף דבריה הקשים נגד ישראל. כמו כן, יש להימנע מהצהרות העלולות להיתפס בירדן כשאיפות של גורמים פוליטיים בישראל להחיות את רעיון היותה של ירדן המולדת החלופית".
"במישור הביטחוני, יש לתגבר כוחות ולשפר את האבטחה הרב-מימדית בגבול המזרחי, תוך השקעת המשאבים התקציביים הנדרשים. בתחום הכלכלי-אזרחי, יש להגיש לירדן את הסיוע המירבי שניתן, נוכח המצוקות הכלכליות והמחסור במים בממלכה, שמלבים עוד יותר את הביקורת כלפי המשטר".
"מעשית, ישראל צריכה להסכים לבקשות הירדניות להאריך את הסכמי המים לתקופות ממושכות ולא לתקופות קצרות כל פעם. לבסוף, במישור הדתי, יש להימנע מהצהרות העלולות לפגוע במעמד המיוחד של המלך עבדאללה כשומר המקומות הקדושים בירושלים, באופן העלול לערער את הלגיטימציה של המלך ובתרחיש חמור יותר אף להצית מלחמת דת".