לפני כחודשיים, במסגרת סיור כתבים בחוף הים של רפיח, נחשפנו למחזה יוצא דופן, אך לא מפתיע. בצד העזתי של הגבול, ממש מתחת לעמדה מצרית שניצבה בקו הגבול, קיים חמאס מערך שלם, פעילות והתארגנות תחת העמדה המצרית. עמדת השמירה הצופה מגבוה, ראתה מן הסתם וידעה הכל, אך נותרה דוממת. מציאות זו הייתה מצמררת – העמדה המצרית לא רק שלא פעלה נגד ההתארגנות, אלא שהמצרים קרוב לוודאי כלל לא ידעו את צה"ל על כך.
חודשיים בלבד לאחר מכן, בעת סיור נוסף שערכתי בדרום לבנון, שוב נחשפתי לתמונה דומה. ממש מתחת לאף של עמדת האו”ם, חבויים פירים רבים, המהווים חלק ממערך מנהרות ענק השייך לחיזבאללה. גם כאן, עמדת האו”ם, לכאורה הגוף שאמור לפקח על קיום החלטות מועצת הביטחון, לא פעלה. במובן מסוים, שתיקת האו”ם הייתה צפויה, אך העובדה שמדובר בגוף בינלאומי המופקד על שמירת הסדר והשלום – רק מערערת את האמון במערכת ההסדרים המדיניים.
בימי המלך חזקיהו עלה סנחריב מלך אשור על ערי יהודה וצר גם על ירושלים. רבשקה, שר צבא סנחריב, לעג לחזקיהו על ששם מבטחו במעצמה האזורית השכנה מצרים שתבוא לעזרתו. ציטוט דברי רבשקה אל אנשי חזקיהו טבע את המושג: "משענת קנה רצוץ".
"עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ. כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו" (מלכים ב יח, יט–כא; ובשינויים זניחים בישעיהו לו, ד–ו).
בין אם מדובר בעמדת האו”ם בלבנון או בעמדת הצבא המצרי ברצועת עזה, כיום, כמו בימי המלך חזקיהו, הלקח ברור: אין על מי לסמוך. עלינו להבין שההסדרים המדיניים, הנחתמים על גבי דפים יפים ומנוסחים היטב, אינם מחייבים את הצד השני בפועל ואינם שווים את הנייר שעליו הם נכתבים. ברגע האמת, האינטרסים המקומיים והאזוריים גוברים על כל אמנה והסכם. הגורמים הזרים, שאינן מקומיים, כמו יוניפי"ל, גם אינם מדגימים מוטיבציית יתר למלא את תפקידם.
תא”ל (במיל’) אשר בן לולו, סיפר בפוסט בחשבון הטוויטר שלו (X) על אירוע הממחיש עד כמה להסדרים המדיניים אין ערך כשהם פוגשים את המציאות בשטח. בשנת 2007, לאחר מלחמת לבנון השנייה, שירת בן לולו כמח”ט בגזרה המזרחית ונפגש עם מקבילו ביוניפי”ל - כוח האו”ם שהוצב בלבנון בעקבות החלטה 1701. בן לולו ביקש מקצין האו”ם, המשרת בכוח האכיפה הבינלאומי, לפעול נגד חמושי חיזבאללה שמצאו מקלט בכפרים בדרום לבנון, למרות שההסכם אסר על נוכחותם שם. אך התשובה שקיבל הייתה ברורה ותמוהה: יוניפי”ל לא נכנס לכפרים מבלי לתאם עם צבא לבנון, וזה בתורו מתאם עם חיזבאללה. כך בפועל לא התבצעו פעולות אכיפה משמעותיות נגד ארגון הטרור.
בן לולו מספר, כי כאשר קצין ספרדי נמרץ ביוניפי”ל החליט לנסות לפעול באופן עצמאי, להיכנס אל תוך מרחב כפרי של חיזבאללה ללא תיאום איתם ולבצע סיור בכפר מרג’-עיון כדי לאתר נשק, הוא הותקף במטען צד קטלני שהשאיר אחריו הרוגים ופצועים. "במשך יומיים הם חיפשו את הגופות של שישה חיילים שלו שהתפזרו לכל עבר כתוצאה ממטען שהונח להם בצד הדרך. מאז הם רק ״על הקווים״. חשיבות סימלית בלבד. אין ציפיות אין אכזבות" מסכם בן לולו.
לפני שאתם מגבשים דעה על הסדר מדיני 1701 משודרג/ משופר, כפיתרון לכל מכאובינו בצפון, תשמעו סיפור קצר שסיפרתי פעם כאן ומקפיץ אותו שוב לחובבי הז׳אנר : ״חיזבאללה והסדרים מדיניים״ . 2007 , אני מח״ט בגזרה המזרחית , פוגש את מקבילי מח״ט יוניפיל, שהוצב בלבנון אחרי ההסדר. קצין גבוה ויפה… https://t.co/J6KTECFMaq
— Asher Ben lulu (@asherbenlulu) January 8, 2024
המסר היה ברור לכלל הכוחות הבינלאומיים: אל תתערבו, אל תבצעו אכיפה אמיתית, או שתסיימו את שירותכם בארון קבורה. מאז, יוניפי”ל פעל בעיקר על קווי החזית ולא נכנס לכפרים – וכך לדבריו של בן לולו, חיזבאללה המשיך להתחמש, לבנות מערכות צבאיות חפורות ולהתחזק באופן חסר תקדים, כל זאת תחת הסדר 1701.
גם בגזרה הדרומית, רצועת עזה, אי אפשר להתעלם מהשקט והעשייה הבלתי מספקת המצריים. סא”ל אלי דקל, קצין מודיעין לשעבר, הסביר בסדרת ראיונות שנתן לאחרונה את טיב יחסינו עם המצרים. לדבריו, הסכם השלום עם מצרים הוא “עסק שמעולם לא המריא”. עוד הוא טוען ש"למצרים אין שום עניין שאנחנו נכריע את חמאס".
במהלך הסיור בחוף הים של רפיח, הפיר שנחשף לעינינו המחיש את המציאות שבה מצרים, בעלת הברית לכאורה, מאפשרת לפעילות טרוריסטית להתקיים מבלי להתערב, כל עוד האינטרס שלה נשמר. במילים פשוטות, הסכם השלום הפך למסגרת פורמלית ריקה מתוכן, כאשר השותפה להסכם פועלת במוטיבציה הפוכה.
המציאות שבה עמדות מצריות או עמדות יוניפי”ל מתעלמות מפעולות טרור ואכיפת הסכמים בינלאומיים אינה מפתיעה, אך היא מטרידה במיוחד. ההסדרים המדיניים הם בבחינת פתרונות מדף, המעניקים תחושת ביטחון מדומה, אילוזיה שאינה משקפת את המציאות בשטח. בפועל, מי שצריך להגן על אזרחי ישראל הם כוחות הביטחון הישראליים בלבד, ולא אף גוף בינלאומי או מדיני זר.
הסיפור של חיזבאללה ושל עמדת האו”ם בלבנון, לצד האינטרסים המצריים ברצועת עזה, מלמדים אותנו שאין לנו על מי לסמוך מלבד עצמנו. בימים שגם בת בריתנו הטובה ביותר מעבר לים הפכפכה ומעת לעת מאיימת ומיישמת אמברגו נשק כזה או אחר, הגיעה העת לשקול מחדש לעתיד את ההתבססות שלנו על הסכמים בינלאומיים, ולהבין שכל עוד לא מדובר בכוח עצמאי שמבצע אכיפה אמיתית, ההסדרים המדיניים ימשיכו להיות פריכים, חסרי תועלת, ומסוכנים מאוד.