חיסולו של מנהיג חמאס יחיא סינוואר והאופן שבו הגיבו איראן ושלוחיה על החיסול, הבהירו והבליטו שתי נקודות: החולשה ואובדן האמון במערכת השלטון האיראנית, וחוסר האמון בשלוחיה של הרפובליקה האסלאמית שספגו מכות בלתי הפיכות.
לפי מאמר באתר האיראני Iranintl שמזוהה עם האופוזיציה באיראן, שתיקתו הארוכה של המנהיג העליון עלי חמינאי ותגובותיהם של בכירים כמו חוסיין סלאמי, המפקד העליון של "משמרות המהפכה" ונשיא איראן מסעוד פזשכיאן לחיסולו של סינוואר ולהשלכות האירוע המכריע הזה במלחמה בעזה, מראה כיצד, בתוך פחות משלושה חודשים, מנהיגי הרפובליקה האסלאמית נטשו בפתאומיות את ההרגל הישן של התרברבות ויריבות, בניסיון לקנות זמן והזדמנויות.
כדי לבנות מחדש את עצמם ואת שלוחיהם הם הפכו לפתע לנושאי דגל השלום באזור שבו הם מלבים ללא הרף את רוחות המלחמה, שפיכות הדמים והטרור במשך כמעט חצי מאה, נכתב.
ב-1 באוגוסט, יום לאחר חיסולו של ראש הלשכה המדינית של חמאס איסמעיל הנייה בטהרן, כתב פזשכיאן בפוסט ברשת החברתית X: "מות הקדושים הוא אמנותם של אנשי האל. הקשר בין שתי המדינות הגאות איראן ופלסטין יהיה חזק מבעבר, ודרך ההתנגדות וההגנה על המדוכאים תימשך ביתר שאת מתמיד. הרפובליקה האסלאמית של איראן תגן על שלמותה הטריטוריאלית, כבודה, ותצטער על מעשיהם הפחדניים של הכובשים הטרוריסטים".
בהודעתו שפורסמה ב-19 באוקטובר, יום לאחר חיסולו של סינוואר, אין כל אזכור ל"חרטה" ול"הגנה של הרפובליקה האסלאמית על כבודה".
אסמאעיל קאאני, מפקד כוח קודס של "משמרות המהפכה", כתב לאחר חיסולו של הנייה: "כפי שאמר מנהיג המהפכה, אנו רואים זאת מחובתנו לנקום את דמו על האירוע המר הזה ברפובליקה האסלאמית. אין ספק שדמו של השהיד האציל הזה ישפיע על העונש החמור של המשטר הציוני בידי הרפובליקה האסלאמית".
אולם, לאחר חיסול סינוואר לא נמסרה ממנו תגובה או הודעה. שינוי טון זה לכאורה חל על כל מפקדי "משמרות המהפכה" ופקידי הממשלה, ובמיוחד עלי חמינאי, על פי המאמר.
מנהיגי הרפובליקה האסלאמית, המודעים היטב לחומרת המכות של ישראל, איבדו כל כך הרבה ביטחון לאחר התבוסות המשפילות האחרונות, שכבר אין להם אומץ להתרברב בנקמה, נטען במאמר.
מותם של סינוואר, הנייה וחסן נסראללה יהווה נקודת מפנה ביחסי הפרוקסי עם איראן וככל הנראה ינתק את ידיה המושטות של הרפובליקה האסלאמית מהאזור לתקופה נראית לעין.
עם מותו של סינוואר, היפרדות והרחקת חמאס מהרפובליקה האסלאמית היא האפשרות הסבירה ביותר. לאחר חיסולו של הנייה בטהרן, הרפובליקה האסלאמית הצליחה להדיח אנשים כמו חאלד משעל ולהחליף את יחיא סינוואר, שהיה האדריכל הראשי של התקרבות חמאס לרפובליקה האסלאמית, ישב ליד שולחן המהפכה והשתתף בביזה של העושר הלאומי של האיראנים, תוך הבטחה לתמיכה מלאה בו ובקבוצתו באמצע המלחמה.
עם מה שקרה לחמאס, וחשוב מכך, לחיזבאללה, ולשלוחים שחובבים מזוודות של כסף, חוסר מעש ובזים לרפובליקה האסלאמית, סביר להניח שמדינות אחרות כמו טורקיה וקטאר, ובמידה מסוימת מצרים וסעודיה, מנסות לצמצם את השפעתם האזורית של "משמרות המהפכה" באמצעות הרחקת חמאס מהרפובליקה האסלאמית.
יום אחד בלבד לאחר מותו של סינוואר נפגשו מוחמד דרוויש, ראש מועצת חמאס, וחברי התנועה הפוליטית של התנועה בטורקיה עם שר החוץ הטורקי הקאן פידאן, שעמד בראש מנגנוני הביטחון במדינה במשך שנים רבות. חברי המועצה אמורים לבחור בקרוב את יורשו של סינוואר.
בין אלה שהיו יכולים לרשת את הנייה ועכשיו את סינוואר, אנשים כמו חאלד משעל, שיש לו היסטוריה של התרחקות מטהרן וקרבה לטורקיה ולקטאר, הם ברי מזל יותר מאלה שעדיין עשויים להיות בעד התרחקות מהעולם הערבי והתקרבות לרפובליקה האסלאמית.
שליחים כמו חמאס וחיזבאללה ראו את מנהיגי הרפובליקה האסלאמית נוטשים אותם בשלושת החודשים האחרונים, במצב הגרוע בתולדותיהם, למרות כל הבטחותיהם. חיסולו של הנייה בטהרן והידיעה כי המידע על חדירת ישראל ל"משמרות המהפכה" ולהנהגת הרפובליקה האסלאמית הוביל לחיסולו של חסן נסראללה, הגבירו את עילת חוסר האמון ברפובליקה האסלאמית בארגונים אלה יותר מתמיד.
על פי המאמר, סביר להניח שארגון כמו חמאס, שזקוק לעזרה ולכסף, יתקרב קרוב לוודאי לטורקיה ולקטאר וינסה לשקם את יחסיו עם ירדן, מצרים וסעודיה.
במקרה של חיזבאללה השיעי, לעומת זאת, המצב שונה במקצת. מה שנותר לקבוצה זו ולסגל הפיקוד שלה הוא לא יותר משתי אפשרויות. או שעליה לקבל את השליטה המלאה של משמרות המהפכה על עצמה וללבוש מסווה של ממשלה אחרת באופן כה גלוי עד שבהכרח תיאלץ לפעול בלבוש פוליטי ולהיות נוכחת בפרלמנט ובממשלה הלבנוניים, או שהיא תנסה להרחיק את עצמה מהרפובליקה האסלאמית ולהציג את עצמה ככוח לבנוני לחלוטין, להסכים לשחק בכללי המדינה הזו ולחלום על ממשלה לצד ממשלת לבנון וצבא לצידה.
תגובתו חסרת התקדים של ראש ממשלת לבנון, נג'יב מיקאתי, ומחאות בכירים ואישים פוליטיים לבנונים נגד הרפובליקה האסלאמית, ממחישות עד כמה כבר פחתה השפעתם של חיזבאללה ותומכיו בלבנון, ומנהיגי המדינה מנסים לשחרר את בני הערובה הלבנונים כמו איראן.
תהליך כזה, כמובן, יתממש רק כאשר לא תינתן לרפובליקה האסלאמית הזדמנות לבנות מחדש את עצמה ואת כוחותיה. מנהיגי הרפובליקה האסלאמית, שקראו לפתע לפתרון בדרכי שלום ודיפלומטיה של הסוגייה הפלסטינית והמשבר במזרח התיכון, יאמצו שוב את דרך הפעולה הרגילה שלהם, כפי שעשו בעבר, אם ימצאו הזדמנות להיחלץ ממסע הייסורים הקטלני הזה באמצעות הונאה.