כניסת לבנון להסכמי אברהם ולא רק "מניעת שיקום חיזבאללה" - זה מאוד ריאלי, וכדאי ומהר לשנות את הכיוון של המאמץ המדיני בלבנון. זה קריטי וזה חשוב - לבנון היא נייר הלקמוס של המלחמה הזו ומגרש המשחקים הקטן בין ארה"ב ישראל והמציאות האזורית החדשה לבין איראן, ציר ההתנגדות והסדר הישן.
אגיד זאת בזהירות - איני מתרשם שמקבלי ההחלטות לא אצלנו ובעיקר לא בארה"ב מבינים עד כמה זה חשוב למציאות האזורית החדשה ביום שאחרי ועד כמה לראשונה יש תנאים ליצור בלבנון משהו אחר - חדש. לא משהו "משופר", לא משהו טוב יותר מקודם, אלא משהו חדש לחלוטין.
בימים אלו, הולך וקורם לו עור וגידים המאמץ המדיני בצפון (נמצא "בשלבי גיבוש מתקדמים"), בעוד המאמץ הצבאי נמשך (הקרקעי לפני סיום במתכונתו הנוכחית, וזה מהאוויר נמנע מלתקוף במרכז העצבים הלבנוני - ביירות).
העיתון הלבנוני "אל אח'באר" חשף מעט מאחורי הקלעים של ההתנהלות המדינית בלבנון ממנה עולה תמונת המצב באשר לניסיונות האמריקניים. מתברר ששגרירת ארה"ב בלבנון, ליסה ג'ונסון, החלה בפגישות עם פוליטיקאים לבנונים ומנהיגי עדות וטענה בפניהם כי "ישראל לא יכולה להשיג את הכל במלחמה. הגיע הזמן שתמלאו את חלקכם ותפעילו התקוממות פנימית. על העם הלבנוני להראות את רצונו להתקומם ולהיפטר מחיזבאללה".
עוד היא שאלה: "למה אתם נראים מפוחדים? החיזבאללה מובס, ההנהגה שלו מושבתת, אנחנו איתכם וכל העולם החופשי עומד לצידכם. אנחנו לא רוצים להגביל את השפעתו של חיזבאללה בלבד, אלא נתקוף את קווי התמיכה שלו ונפעל ללא הפסקה גם להפלת המשטר באיראן".
ארה"ב פועלת לבחירתו של מפקד הצבא הגנרל ג'וזף עאון לנשיא לבנון. לדבריה, "הוא ימנה מפקד חזק לצבא לבנון ואנו נעזור. הצבא ירסן את כל תומכי חיזבאללה ואתם תקבלו את כל התמיכה מארצות ערב ומהמערב, אבל הגיע הזמן שתפעלו עכשיו".
על פי הדיווחים ישראל הציבה את הדרישות הבאות: צבא לבנון הוא זה שיפעל לפרק את התשתיות שנותרו לחיזבאללה במרחב שעד נהר הליטאני, כוחות צה"ל יישארו בלבנון עד שיושלם המהלך הזה וכתנאי לביצועו, לישראל תהיה יכולת אכיפה בעצמה למול התחמשות מחודשת של חיזבאללה ויוטל אמברגו נשק אפקטיבי על לבנון ביבשה באוויר ובים.
העקרונות המרכזיים הם: את האכיפה על יישום המנגנון תבצע ישראל בעצמה תוך שימוש באש, כוח יפעל בגבול סוריה לבנון לעצירת הברחות אמל"ח מאיראן, חיזבאללה יידחק אל מעבר לליטאני, שדרוג הפעילות של יוניפי"ל ומעורבות אמריקנית משמעותית במנגנון ליישום הסדר.
מצד חיזבאללה: מנסה לשדר כוח והמשך יכולת גבוהה לתפקד - מינוי מזכ"ל חדש (נעים קאסם סגן המזכ"ל שלא עסק בעבר בצד הצבאי של הארגון), מילוי השורות בקצינים ממשמרות המהפכה, המשך טפטופי ירי לעבר ישראל והודעה בשמו כי לא יקבל מו"מ תחת אש.
בשורה התחתונה, דברים מתחילים לזוז ויתכן שמפקד סנטקו"ם (פיקוד המרכז האמריקאי) מגיע היום לישראל כדי לשוחח לא רק בסוגיית איראן אלא גם בנושא מנגנון האכיפה הצבאי בלבנון. עם זאת, אני מאוד חושש שאנו מפספסים ולא מבינים את גודל ההזדמנות האסטרטגית העומדת לפני ארה"ב, ישראל והעולם הערבי המתון לסדר אזורי חדש, ומה התפקיד הסופר חשוב שלבנון צריכה למלא בו.
לבנון היא נייר הלקמוס של היום שאחרי המלחמה הזו. בלבנון מתחולל ממש בימים אלו קרב איתנים מדיני בין ארה"ב לאיראן ובין הציר המתון לציר ההתנגדות שהוא המיקרוקוסמוס של המלחמה כולה. סביר שמי שינצח במלחמה הזו בלבנון, ינצח גם במלחמה כולה, וזה מאוד מהותי למציאות האזורית החדשה שצריך ולראשונה גם ניתן ליצור במזרח התיכון ביום שאחרי.
לפיכך, אסור לנו להסתפק ב"עוד מאותו הדבר": ראשית, אם היעד של כל המאמץ המדיני בלבנון הוא מניעת שיקום חיזבאללה בלבנון, הרי שזהו יעד "קטן" שהיינו בו בעבר בעיקר לאחר מלחמת לבנון השנייה. בהתחלה כולם עובדים יפה להשיג את היעד, ועם השנים הוא נשחק מהותית.
בהתחלה יש לגיטימציה לאכיפה ישראלית באש ועם השנים, לאחר שהמצב החדש מנורמל, מתחיל העולם ובמידה מסוימת גם הציבור בישראל לגלות תרעומת על הפעילות הישראלית, וגם בקרב מקבלי ההחלטות בישראל היא תהפוך לעוד אחד מהנושאים הרבים שקיימים על סדר היום ותתועדף בהתאם.
שנית, לבנון וסוריה חד הם בראייה אזורית. מי הוא זה הסבור כי ניתן להפריד ביניהם רק באמצעות אכיפה צבאית ולהותיר את הנוכחות האיראנית בסוריה, הלכה למעשה, על גבולה המזרחי של לבנון ובגבולה הצפון מזרחי של ישראל. האם יש בינינו תמימים הסבורים שאיראן פועלת להשיג השפעה לא רק בעזרת הברחות אמל"ח אלא גם באמצעות פעילים, ידע, כוח פוליטי ומעורבות פנימית בלבנון בהשפעה על האוכלוסייה הלבנונית? האם יש מישהו שסבור שאיראן תאפשר ללבנון להתקדם לכיוון הסדר החדש הרצוי?
שלישית, האם יוניפי"ל נשאר? אותו כוח שמצאנו אותו עם הזמן שלא רק שאינו מונע שיקום של חיזבאללה אלא אף מתפקד בפועל כסוג של מסיכה מרדימה וכמעין "חותמת כשרות" שהכל תקין בשטח? האם זה אותו יוניפי"ל שכוחותיו הם סינים, צרפתים ובני לאומים שונים שלא דוברים את השפה הערבית ואינם מבינים לעומק את הצד השני?
האם זה אותו כוח של אותו או"ם שמצאנו אותו במלחמה הזו נוטה בבירור לצד אחד, שעובדיו עוסקים בטרור, ושזה עתה הוצאנו ארגון אחד שלו אל מחוץ לחוק בישראל? אז רק שיהיה ברור למקבלי ההחלטות - כל מעורבות של האו"ם (גוף שבמועצת הביטחון שלו יש רוב ברור מוסלמי) תפריע מאוד לסדר החדש ותהווה אבן ריחיים על צווארן של ישראל ושל ארה"ב בכל ניסיון לעצב מציאות אזורית חדשה וטובה מקודמתה.
התכלית החדשה של המאמץ המדיני בלבנון צריכה להיות, לא פחות ולא יותר - הכנסת לבנון (בתוך מספר שנים) להסכמי אברהם ולנורמליזציה עם ישראל. רק זה יבטיח את הימלטותה מציפורניה הלופתות של איראן, יציאתה מסטטוס המדינה הכושלת ומהידרדרות למלחמת אזרחים פנימית. זה שונה מהותית מתכלית של "מניעת שיקום חיזבאללה" בלבד. איך עושים זאת?
1. ישראל צריכה להצהיר שהיא מעוניינת בנורמליזציה עם לבנון, וכי אין בכוונתה לחתום על אף מסמך "הסדרה" שהוא פחות מזה (כי מהניסיון שלה כל הסדרה שתיחתם מסדירה בטווח זמן של שנים רק את ישראל ומגבילה אותה בעוד הצד השני שוחק אותה ללא מגבלות).
2. נוכחות גורמי משמרות המהפכה האיראניים בלבנון וגם בסוריה היא בלתי קבילה וחובה לעגן את יציאתם כחלק מכל הסכם שיהיה.
3. סוריה היא חלק מכל הסכם ולא רק בפן של מניעת הברחות אמל"ח ללבנון.
4. שיקום לבנון כמנוף וישראל מעורבת - לבנון תצטרך שיקום. הכיס העמוק נמצא אצל מדינות "הסכמי אברהם", והן אלו שיכולות לממן אותו. נכון שישראל תציע זאת וגם תהיה מעורבת בעקרונות השיקום ולא רק תצפה בו מן הצד.
5. כוח רב לאומי לאכיפה של מוסלמים סונים ממדינות הסכמי אברהם לצד השיקום האזרחי, כוחות צבא ממדינות שיש להן נורמליזציה עם ישראל של מוסלמים סונים, הם אלו שיידעו איך ועם מי "לשוחח" במדינה מוסלמית, ולהעמיד כוח צבאי אפקטיבי באמת מול ניסיונות השיקום של חיזבאללה בשטח (שמותר להניח שהם עוד יגיעו).
כך ניתן יהיה לראשונה לעשות שימוש אסטרטגי בהסכמי אברהם ולהתחיל לשרטט את המציאות האזורית החדשה במזרח התיכון על פי עקרונות המסגרת שלהם. הפלטפורמה הזו תקפה גם ברצועת עזה וגם בלבנון.
בלבנון עצמה בשל העובדה שיש בה מוסדות שלטון, היא בהחלט יכולה להיות בסיס להכנסתה של לבנון ברבות הזמן להסכמי אברהם, דבר שיעביר אותה סופית לצד של מדינות הסדר החדש ויחסום הן פיסית והן מדינית את ציר ההתנגדות מגישה למדינות הטבעת סביב ישראל.
לכן, מציע, לכוון מחדש את ההגדרות המדיניות ולהציב מצפן חדש וגבוה למאמץ המדיני. זו הייתה עד כה אולי משאלת לב אבל לראשונה, היא גם ריאלית למימוש ולא במאמץ רב. כדאי מאוד להבחין בזה וגם לפעול בכיוון, ולא לכוון ל"אותה גברת בשינוי אדרת".
הכותב הוא סא"ל במיל' עמית יגור, לשעבר סגן ראש זירה באגף התכנון של צה"ל וראש הזירה הצפונית במודיעין זרוע הים