ד"ר גיא ברסקי הוא הרופא הגדודי של גדס"ר 9, סיירת גולני במילואים. בשנה האחרונה, ד"ר ברסקי מתפקד כרופא של הלוחמים בגדוד במשרה מלאה. גם כשהוא לא בצו 8, ד"ר ברסקי מקפיד לעקוב אחר הטיפול בלוחמים שנפגעו, ובעת הצורך לבנות להם תוכנית טיפולית מיוחדת שתחזיר אותם לשירות מבצעי.
ד"ר ברסקי הוא כבר בן 43, אך וממשיך לשרת - ודווקא בסיירת גולני, שנמצאת בחוד החנית של הלחימה בצפון. יחד עם הלוחמים, הרופא משתתף בלחימה וטיהור כפרי לבנון ממחבלי החיזבאללה. ביום יום, ד"ר ברסקי עובד בתור כירורג טראומה בכיר בבית החולים סורוקה בבאר שבע.
איפה השבעה באוקטובר תפס אותך?
"הוא תפס אותי דווקא בתורנות. לא אשכח את היום הזה לעולם. גם בשביל כירורגים של בית חולים סורוקה, שראו הכל, זה היה קשה מאוד. מראות קשים, קצב מטורף. לא יצאנו יומיים מחדר טראומה וחדרי ניתוח".
ומשם, אתה עולה לצפון לקרבות ההגנה?
"כן, מספר ימים לאחר השביעי, הצטרפתי ליחידה".
היית רופא בשירות הסדיר שלך?
"לא. הייתי לוחם. זה לפני לימודי רפואה".
אתה אחרי שנה עם מאות ימי מילואים. האם אתה מרגיש שמעמדך בבית החולים נפגע כתוצאה מכך?
"לא, זה ממש לא. בית חולים, הנהלה וקולגות שלי, תומכים ומתקשרים ועוזרים בכל דבר. כל פעם שמגיע לשם, לראות מטופל או להגיד שלום, תחושה שחוזר הביתה. יחס מאוד 'משפחתי'".
מחכה לחזור לשם?
"כמובן. לחזור לעבודה. אולי זה ישמע מצחיק, אבל קשה לי להסביר את זה, אבל האווירה שיש בבית חולים שאני עובד בו, סורוקה, אוירה טובה, אנשים טובים. גם כשעובדים קשה, עובדים ביחד. תומכים ועוזרים".
לסיום, מה ההמלצה שלך ללוחמי צה"ל ללחימה בטוחה?
"הכי טוב זה לסיים את המשימה בהצלחה. זה הכי מקרב אותנו לניצחון ולשלום. ותוך כדי ביצוע המשימה, לשמור על עצמם, ציוד מגן, ווסט קרמי, קסדה, משקפיים, ברכיות, כפפות. גם אם לא הכי נוח, לשים. זה עושה הבדל גדול!".