לא רק אנחנו, גם השפה העברית כבר מתקשה להתמודד עם המציאות המטורפת של השנה האחרונה. קצב האירועים ועוצמות הרוע גורמים גם לעברית להחוויר מולם ולהיראות דלה במילות תיאור. מהשבעה באוקטובר שהמילה "אסון" הייתה קטנה מלהכיל אותו, ועד לאירועי הימים האחרונים שגורמים למילה "הפקרות" להישמע כמילה קלילה בהשוואה לציניות ולזדון שבפיטורי שר הביטחון.
מסוף השבוע הזה מופקד על ביטחוננו ועל ניהול המערכה הקשה בתולדותינו אדם נטול כל הכשרה להוביל מדינה בעיצומה של מלחמה מורכבת בשבע חזיתות. שלט ה-'ל' הגדול שמתנוסס על גבו של ישראל כ"ץ לא יקנה לו שום התחשבות או הנחות בדרכים הפרועות והאכזריות של המזרח התיכון.
ייתכן שכבר ברגעים האלה מבין כ"ץ את גודל האחריות שהוטלה עליו. מרגע שנכנס לתפקיד בחמישי בלילה הוא נדרש כבר לקבל עשרות החלטות על נושאים שאין לו מושג בהם, החלטות שמחירן הוא חיי אדם. הוא לא יוכל להיות שר ביטחון ברבע משרה, כפי שהיה במשרד החוץ, ולהסתפק בכתיבת ציוצים מביכים. הוא גם לא יוכל לצפות שראש הממשלה יעשה את העבודה במקומו, כפי שעשה במשרד החוץ, כי אין שום סיכוי שרה"מ יוכל לקבל במקומו את מאות ההחלטות שמקבל שר ביטחון במלחמה במהלך יממה. עכשיו זה עליו, ושכר הלימוד יהיה עלינו.
הרמטכ"ל, חברי המטה הכללי, מנכ"ל משרד הביטחון, יכולים להמליץ ולנסות לסייע, אבל לא יכולים להחליט במקומו. לא רוצה לחשוב על הרגע שבו ישב בבור ברגע שפעולה שלנו במדינת אויב מסתבכת, והרמטכ"ל יפנה אליו את מבטו וישאל: "מה לעשות?". גם מי שרגש גדלות אינו תכונה שזרה לו, יגלה שהמחירים של כל החלטה שלו מחייבים אותו בצניעות. מאחורי כל החלטה עומדים יתומים, אלמנות והורים שכולים שהוא יצטרך להסתכל להם בעיניים. או שיבחר ללכת בדרך מורו ורבו ולא יעז לפגוש או להישיר מבט לעיני משפחות שכולות, משפחות חטופים ופצועים שחייהם השתנו לנצח.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13, הטור המלא יעלה בסוף השבוע.