המציאות הקשה בצפון ישראל ממשיכה לגבות חיי אדם, כאשר אתמול (שלישי) נורה מטח רקטות כבד מלבנון לעבר אזור נהריה והגליל המערבי. מספר רקטות יורטו על ידי כיפת ברזל, אך אחת מהן פגעה ישירות במחסן ברחוב תל חי במזרח נהריה. הפגיעה גרמה למותם של שני תושבי העיר, זיו בלפר בן 52 ושמעון נג'ם בן 54, שלא הספיקו להגיע למיגונית ונפגעו מהרקטה שפגעה בנגרייה בה שהו.
הפגיעה הקטלנית הכניסה את תושבי נהריה והסביבה לאבל כבד. מערכת החירום של מד"א דיווחה כי חובשים ופראמדיקים שהגיעו למקום נאלצו לקבוע את מותם של השניים. בעיריית נהריה הביעו צער עמוק ואמרו: "בשם ראש העירייה, חברי מועצת העיר וכלל תושבי נהריה, אנו שולחים את תנחומינו הכנים לבני המשפחות. נמשיך ללוות אותם ולתמוך בהם בשעה קשה זו״.
זיו בלפר, אחד משני ההרוגים, היה דמות מוכרת ואהובה בנהריה ובקרב משפחתו וחבריו. "אח שלי היה נשמה טובה״, מספרת ל-״מעריב״ אחותו הגדולה אביטל פרידמן. אביטל משחזרת את הרגעים בהם ניסתה ליצור קשר עם זיו לאחר הפגיעה. "ראיתי תמונה של המחסן הפגוע בחדשות, ליד ביתו של זיו והתקשרתי מיד אליו. הוא לא ענה, וזה לא אופייני לו. בעלי נסע למקום כדי לבדוק מה שלומו, וכשהגיע הוא כבר ראה שזיו לא בין החיים״.
זיו, שחי שנים רבות בחיפה, עבר בשנים האחרונות להתגורר בעיר נהריה - תוך ניהול עסק משגשג בחיפה. "הייתה לו מיגונית בחצר הנגרייה שהייתה בבעלותו, אבל הוא לא הספיק להגיע אליה. ככל הנראה הוא ישב עם שמעון בנגרייה, לו השכיר את השטח - ושניהם לא הספיקו להגיע למיגונית. גם הכלב של זיו נפגע ונהרג מהמטח״, היא מספרת בכאב. "זיו תמיד היה דואג ומתקשר לברר אם כולם בסדר כשהיו אזעקות. תמיד היה מתקשר אליי מהמקלט ומוודא שאני מוגנת. היה לו עסק מצליח ומשגשג שפועל כבר כ-30 שנה בחיפה, הוא מאוד מוכר ואהוב בסביבה״.
אביטל מדברת על הקשר הקרוב שהיה לה עם זיו. "אנחנו שני אחים בלבד. בשנים האחרונות, אחרי שנים רבות בהן היה עסוק בעסקיו, התקרבנו מאוד, בעיקר סביב הטיפול באבא שלנו חולה הדמנציה. זיו היה דמות מרכזית במשפחה, דואג, אוהב ומסור״, היא מוסיפה.
סיפורו של שמעון נג'ם, הנרצח השני, הוא סיפור הישרדות וכאב שנמשך לאורך חייו. שמעון נולד בדרום לבנון בשנת 1976 למשפחה שסבלה רבות מהעימותים באזור. כשהיה בן שנתיים, נרצחו אביו ואחיו על ידי ארגון טרור. "לאחר הרצח, המשפחה נאלצה להסתיר אותו, את אמו ואת יתר בני המשפחה מחשש לחייהם״, מספר ג'ורג' נורא, אחיינו של שמעון. "כבר בגיל צעיר, שמעון הצטרף לצבא דרום לבנון, ונלחם לצד צה"ל עד נסיגת כוחותינו משם בשנת 2000״.
לאחר שברח לישראל בעקבות הנסיגה, שמעון נאלץ להתחיל את חייו מחדש, לבדו, בארץ זרה. "הוא הגיע לכאן בלי כלום, עם המון רצון להצליח ולבנות חיים חדשים״, אומר נורא. "הוא עבד שנים בנגריות שונות, וכשהגיע לגיל 50 החליט להקים עסק משלו – הנגרייה שבה מצא את מותו״.
שמעון היה אב לשני ילדים, ואחד מבניו היה בעסקיו בתאילנד בעת הפגיעה, וכששמע את הבשורה שב לישראל מיד. "כולנו כרגע ביחד, מנסים להתחזק ולמצוא כוחות להמשיך״, משתף נורא, "הוא היה אדם נדיב, תמיד עזר לכל מי שיכול. גם אם היה קשה לו, הוא לא היה מפסיק לדאוג לאחרים.זהו אבסורד שבמשך 20 שנה הוא נלחם בארגון הטרור חיזבאללה - ובמקרה הטיל נפל מספר מטרים ממנו והוא נרצח מהרסיסים. זה לא ייאמן אפילו״.
לשני ההרוגים לא הייתה הזדמנות למצוא מחסה, והם נפגעו כשעמדו קרוב מדי למוקד הפגיעה. שמעון וזיו ניסו להגיע במהירות למיגונית, אך המרחק הרב מנע מהם להינצל. "שמעון וזיו ניסו להסתתר מתחת לסככה בנגרייה, כי לא היה מספיק זמן להגיע למיגונית״, מסביר נורא בכאב. "הם פשוט לא הספיקו, והטיל פגע קרוב מדי. אם הייתה מיגונית קרובה יותר, אולי הם היו כאן היום״.
בני משפחתם של זיו ושל שמעון קוראים למיגון יעיל יותר ביישובי הצפון, כך שכלל התושבים יוכלו להגיע למחסה בזמן. "זו מציאות קשה – החיים כאן נראים תלויים במזל. זיו ושמעון שילמו את המחיר הכבד ביותר״, אומרת אביטל.
מותם של זיו ושמעון מצטרף לשורה ארוכה של טרגדיות שפקדו את הצפון לאחרונה. ״זו לא יכולה להיות המציאות שאנחנו חיים בה״, מסכמת אביטל. "איבדתי את אחי היקר בגלל מציאות שלא בחרנו בה. אנחנו מקווים שתיעשה כל פעולה אפשרית כדי להבטיח שלא נאבד עוד אנשים יקרים״.