אמו של סעדיה דרעי ז"ל: "כל היום מדברים על התמונות שלך"

סעדיה שלי, סידושי, חמישה חודשים חלפו, אתה קולט? כי אני לא. 

רק אתמול פתחתי את הטלפון לשלוח לך וואטסאפ, לספר לך על אחיך אלנתן. הסייעת שלו מכיתה ז', עדי, התאלמנה. בעלה נהרג בלבנון. עדי גיספאן, הבת של ירון, שנרצח ע''י מחבלים לפני כמה שנים. יתומה שהופכת לאלמנה, אתה קולט? כי אני לא. 

הפכת לנער הפוסטר של שילוב התורה והצבא, סידושי. כל היום מדברים איתי על התמונות שלך: זו עם התפילין, זו עם הגמרא, זו באמצע שום מקום בגבול לבנון, מסביבך חבריך לקרב, ישנים שנת ישרים, ואתה? אתה יושב ולומד. מנצל את המנוחה להתחבר מחדש עם הנצח, עם ה''למה'' אתה נלחם, למה אתה עוזב את אשתך רחלי ואת ילדיך הללי וינון.  

מסתבר שיש אנשים שעבורם תורה וצבא הם תרתי דסתרי. שמוותרים מראש על חלק מהמצוות ועוד בשם התורה. יש אפילו כאלה שהוסיפו מצווה לתרי''ג המצוות: המצווה לערוק. אתה קולט, סעדיה שלי? כי אני לא. לצערי, ביישוב שלנו, כבר נהרגו תשעה חיילים. טוב, את זה אתה כבר בטח יודע, אתם הרי יושבים לכם יחד שם למעלה. 

כאשר הודיעו שעברי דיקשטיין נהרג, מישהו המליץ לי לבדוק את המזוזות בכניסה ליישוב. הצעתי לו שיבדוק את החינוך שמשפחות עלי מעניקות. הוא כבר יבין לבד. 

אתה קולט שאני לא מצליחה להתחרט על החינוך הזה, בן שלי? כי אני לא. חמישה חודשים, סידושי. חמישה חודשים של געגוע ושל תקווה, של כאב ושל גאווה, של אבל ושל כוח, של עין במר בוכה ולב שמח. חמישה חודשים בהם נפשי מצליחה לשאת הפכים. 

אתה קולט, סעדיה שלי? גם אני.