בעוד שצה"ל פועל בנחישות למנוע את חזרתו של חיזבאללה להתחמשות ולבנות מחדש את תשתיותיו הצבאיות, תושבי הצפון, שאותם הממשלה שואפת להשיב בקרוב לאזוריהם, מדגישים את חשיבות הפגיעה המוחלטת ביכולות הארגון לשקם את רצועת הכפרים הלבנוניים.
כפרים אלו, שבמבט חיצוני נדמו לשכונות מגורים שקטות, נחשפו במהלך תמרון צה״ל בדרום לבנון - כמעוזי טרור מתקדמים, ערוכים למימוש תוכנית התקיפה לגליל שעליה הצהיר חיזבאללה עוד לפני שנים רבות. עבור תושבי הצפון, החזרת הביטחון לאזור - פירושה הבטחה ברורה כי בסיסי הטרור הללו לא יחזרו לפעול.
הכפרים בדרום לבנון שימשו בשנים האחרונות כבסיסי פעולה מרכזיים של חיזבאללה, תוך ניצול תושביהם כמגן אנושי ותשתית לפעולות טרור. עם זאת, כל החלטה שלא לאפשר לתושבי הכפרים לשוב לבתיהם עלולה לגרום ללחץ מופחת מצד לבנון על חיזבאללה להגיע להסדר.
ההחלטה העומדת בפני ישראל קשה: האם לאפשר את חזרת הכפריים כדי להגיע להסכם, או לעמוד על מניעת שיבתם, גם במחיר של סיכון הפסקת האש. אם יוחלט לאפשר להם לשוב, המשמעות היא שגם אנשי חיזבאללה – בני המשפחות, האבות והבנים הפעילים בארגון – יחזרו איתם, מה שעלול לחדש את האיום הביטחוני על יישובי הצפון.
בתרחיש שבו תושבי הכפרים יחזרו לבתיהם, ישראל תידרש להפעיל מנגנון פיקוח קפדני כדי למנוע את התחמשות חיזבאללה, בניית מנהרות חדשות ושיקום תשתיות הטרור. "חייבים לוודא שמנגנון הפיקוח יהיה יעיל ושישראל תשמור על הזכות להגיב צבאית במקרה של הפרות״, מציינים גורמים ביטחוניים.
מנגנון כזה ידרוש מאמץ מודיעיני וצבאי מתמשך, שיכלול כניסות תכופות לשטח לבנון כדי לאתר ולהשמיד איומים. "זו תהיה עבודה סיזיפית, אך האלטרנטיבה של אי-הסכמה להפסקת אש עלולה להיות גרועה בהרבה״, אומרים אותם גורמים.
כדי להפעיל לחץ על חיזבאללה להגיע להסכם, ישראל מגבירה כעת את התקיפות בדרום לבנון. מדובר באסטרטגיה שנועדה להבהיר את המחיר שחיזבאללה ייאלץ לשלם אם יבחר להמשיך בלחימה. עם זאת, במידה שייחתם הסכם להפסקת אש, ישראל תצטרך להתמודד עם האתגר המתמשך של מניעת התחמשות מחודשת של חיזבאללה, תוך שמירה על זכותה להגיב במקרה של הפרות.
רפאל סלאב, תושב קריית שמונה, אשר מפונה מביתו מעל לשנה, חושש מהיום בו תושבי הכפרים בדרום לבנון - יחזרו לביתם: ״אנחנו לא יכולים לישון כפיות עם האויב. כאשר תושבי כפר כילא ועדייסא יחזרו הביתה - אנו נדע בוודאות שחיזבאללה חי וקיים״, אמר ל-״מעריב״. ״מדינת ישראל צריכה לבחור אם היא רוצה את אזור החיץ בשטח ישראל - כמו במהלך השנה האחרונה או בשטח לבנון. לוותר על כל ההישגים שהשגנו במחירים עצומים של דם חיילינו, המפונים מחוץ לביתם ותושבי קו העימות שסופגים אש כבר שנה וחודשיים - זו תהיה חרפה אדירה למדינה וגרוע מכך, זה מבשר על בואה של מלחמת לבנון הבאה שתפתח בטבח הבא״.
ראש מועצת מרום הגליל, עמית סופר התבטא בנושא ואמר כי ״לקרוא למארון א-ראס או לכילא "כפרים" זו בדיחה עצובה. אלו מוצבים ומחסני נשק של ארגון טרור - שבמחיר דמים צה"ל הרס אותם ואסור להם להמשיך להתקיים״, הדגיש. ״מדינת לבנון לא מפגינה את הריבונות שלה וחיזבאללה ימשיך לעשות בה כרצונו״, אמר והבהיר כי יש להגדיר אזור חיץ שיבטיח את ביטחון התושבים: ״התושבים לא יחזרו לבתיהם אם הכפרים הלבנונים, שנמצאים מאות מטרים מהם - ישובו להיות מוצבי טרור שמטרתם להמתין ליום פקודה כדי לטבוח ולהשמיד אותנו. לא נשתף פעולה עם כרוניקה של כישלון ידוע מראש שתוצאותיו יהיו השביעי באוקטובר הבא״.
כאמור, הדילמה סביב שיבת הכפרים בדרום לבנון אינה פשוטה. כל החלטה – בין אם לאפשר לתושבים לשוב או למנוע את חזרתם – טומנת בחובה סיכונים כבדים. אך במציאות הביטחונית הנוכחית, נראה כי ישראל נוטה לכיוון של חתירה להפסקת אש, גם במחיר של מנגנון פיקוח מורכב ומאתגר.