כשבנימין נתניהו נכנס לראשונה ללשכת ראש הממשלה, התברר מיד שחזותו הזחוחה והבטוחה אינה אלא כיסוי שלא עומד במבחן התוצאה. נתניהו, שרצה להוכיח שהוא ראש ממשלה חזק, אישר לראש המוסד החדש והלא מנוסה דני יתום מבצע התנקשות בחאלד משעל בירדן.
כפי שהתברר בדיעבד, יתום לא ממש ידע לנהל מבצע מסוג זה, ובסופו של יום בחורינו הטובים מצאו את עצמם עצורים בשגרירות ישראל בעמאן. נתניהו, שנתקף חיל ורעדה, נענה בתיווכו של אפרים הלוי לעסקת השחרור ההזויה ביותר בתולדות ישראל, כשהסכים להחזיר לחיים את משעל הגוסס ולשחרר את אחמד יאסין מכלאו. תוצאות המהלך הזה מהדהדות עד היום: שוו בנפשכם את המזרח התיכון ואת רצועת עזה ללא משעל ויאסין. בהחלטה פזיזה אחת נתניהו סידר לנו את חמאסטן, ותוצאותיה - טפטוף לא נפסק של טילים והמשכו עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן.
במשך שנים הטיף נתניהו שאסור לנהל מו"מ עם טרוריסטים והוכיח באותות ובמופתים את ההיגיון שעומד בבסיס התפיסה. הוא הסביר לנו ולעולם שמעבר למחיר הכבד של עסקת החליפין, הנכונות לבצעה מייצרת תמריץ לחטיפה הבאה. אבל נתניהו כמו נתניהו, חזק בתיאוריה, בהפחדות ובפוזה, אך חלש ונטול חוט שדרה במעשים.
בעסקת שליט שחרר נתניהו רוצחים עם דם על הידיים שחלקם שבו מיד לפעולות טרור וגבו קורבנות נוספים. השחרור, שנבע משיקולי אלקטורט, העמיד את אבו מאזן וגישתו כנושאים ונותנים חלשים, והמריץ גם אותו לפעול בתקיפות בזירה המדינית. כל ילד פלסטיני הבין מיד כי בהתאם לתורת נתניהו - זה שלפני העסקה - הדרך להמשך היחסים עם היהודים היא אלימות וחטיפות.
מאחר שהשיקולים היו רק פוליטיים, הפך נתניהו את שליט הנבוך לגיבור בעל כורחו - וכל מי שקרא את מאמרו של בן כספית בנושא יודע שבפעולתו זאת הוא הפך את הערך "גיבור" על פניו. שליט נפל בשבי ללא קרב, אבל חזרתו הצטלמה היטב, ואירוע השחרור הממלכתי סחט דמעות שהפכו בקלפי למנדטים ולעוד שנות שרה בבלפור.
בעמוד ענן הוכיח נתניהו לחמאס שאין לו העוז הנדרש להכריע את המלחמה, והציג את עצמו כמנהיג "שקול ומפוקח" אשר איננו נכנע לתחושות הלב שרוצות לראות "בנפול האויב". אך האויב לאו דווקא פירש את התנהגותו כחוזקה. האויב הבין את המציאות כמות שהיא: שלישראל יש מנהיג שעיקר חוזקו בדיבורים ובמכירות, אך היא אינה מוכנה להקריב ולהכריע, ושעליו להמשיך להצטייד לקראת הסבב הבא.
נתניהו נאלץ להחזיר לחיים את משעל הגוסס. צילום: רויטרס
האירוע הביטחוני הבא שבו "הצטיין" נתניהו היה מקרה חטיפת שלושת הנערים. זאת הייתה הזדמנות מצוינת עבורו להצטלם כמצביא האומה בעוד הוא ולשכתו מנהלים מרדף בגדה אחרי שני רוצחים כאילו מדובר בקרב על קו ברלב. פעולה שיכולה הייתה להתנהל ביתר תשומות ניהול על ידי אלוף הפיקוד הפכה לאירוע תקשורתי, שבו מר ביטחון מוכיח לעם את יכולתו לגור בבור שבקריה כשהוא מוקף יועצים ביטחוניים רמי דרג.
נתניהו ניצל את האירוע הטרגי לעשיית חשבון עם חמאס בגדה, וגרר אותנו "בנחישות ובשיקול דעת" לשערי עזה ולצוק איתן. אז הוכח שוב שיש לנו מנהיגות שלא יודעת לנצח אבל בהחלט יודעת לשווק את הססנותה וחוסר יכולתה להחליט כהתנהגות אחראית ומפוקחת. נתניהו לא הכריע את חמאס, גם כשזה הצליח להכניס את כמעט כל תושבי ישראל למקלטים ולהטיל עלינו מצור בסגירת נתב"ג.
מר ביטחון מצא עצמו חסר אונים אל מול כמה אלפי לוחמים נחושים המצוידים בשנאה עיוורת לישראל. אין ספור המילים שהוא פלט על כך שניצחנו והכרענו לא ישנו את העובדה הפשוטה שקומץ שונאינו עדיין מחזיקים בידם את השאלטר של מדינת ישראל. ברצותם נמשיך את חיינו, וברצותם נרוץ למקלטים.
הגענו להישג המופלא הזה אף על פי שחיילי צה"ל היו נחושים לנצח ואף שעמד לרשותנו אחד הצבאות המצוידים והטובים בעולם. נתניהו לא הצליח להביא להכרעה מנצחת. כפי שאין לו האומץ והיכולת לעשות שלום, כך אין לו היכולת והאומץ לנצח. ובעודו מהסס וחושש, הוא נגרר לפלישה הלא מוסברת לשני קילומטרים בעזה על מנת למגר את האיום האסטרטגי החדש - המנהרות. כשבוע אחרי צוק איתן ענה שר הביטחון משה )בוגי( יעלון לשאלתה של אושרת קוטלר בדבר המנהרות בלבנון. קוטלר שאלה "אם המנהרות הן איום אסטרטגי, למה צה"ל לא יוזם פעולה בלבנון?".
יעלון הפתיע וענה שכדי לטפל במנהרות אין צורך הכרחי לפלוש ללבנון. אם כך, מדוע פלש צה"ל לעזה? גם אם נניח שהמנהרות היו משמשות את חמאס נגד קיבוצי הדרום, ספק רב אם המחיר שמדינת ישראל הייתה משלמת על כך היה גבוה מהמחיר ששילמנו על השמדתן.
מר ביטחון חשב שהכניסה המוגבלת לעזה תהיה פשוטה ותסתיים ללא אבידות משמעותיות, וזאת למען מטרה שניתנת למכירה כאסטרטגית ובנפשנו. ההנחות לא התקיימו, אך יחד עם זאת נתניהו הצליח לשכנע את הציבור שהמנהרות היו סיבה טובה למלחמה הקרקעית. בפועל, המחיר היה נורא, ההרגשה נשארה חמוצה, והתוצאה היא שאנחנו עומדים בפתחה של מערכה חדשה בעזה.
כדי לנצח בעזה צריך מחד להכריע את הנהגת חמאס הנוכחית, ומצד שני ליצור הזדמנות אמיתית לתושבי עזה, שחיים היום בכלא חסר עתיד וסיכוי. אם נחזור להתחלה - שחרורם של משעל ויאסין שעומד ביסוד חמאסטן - נוכל באמת לשקול את המסר של נתניהו בדבר אחריותו לביטחון ישראל. הוא באמת אחראי לעזה כמות שהיא היום.
