מפקדו של אזריה בביהמ"ש: "אזריה אמר 'המחבל הזה היה חי והוא צריך למות'"

פרשת אלאור אזריה: בבית הדין הצבאי ביפו, עלה להעיד היום (חמישי), רס"ן תום נעמן, מפקד הפלוגה של אלאור אזריה שננזף על תפקודו בשטח ועדותו היא אחת המרכזיות במשפט הריגת המחבל באירוע הירי בתל רומידה בחברון. נעמן פתח ואמר כי "ביום האירוע אלאור היה לוחם בחפ"ק המ"פ בוותק של שלושה שבועות ותחת פיקודי היה שמונה חודשים".

"הוא היה לוחם טוב, חייל טוב מאוד וממושמע מאוד, שקט ומופנם", אמר נעמן והוסיף: "ביצע כל משימה שהוטלה עליו בצורה מסוימת. הוא קודם לחפ"ק כהכרה על היותו חייל מאוד טוב וקיבל את תעודת ההצטיינות בערב גדודי על ידי מפקד הגדוד על תפקודו הטוב". נעמן סיפר על מיקום הפיגוע: "המוצב נמצא בסמוך ליישוב תל רומידה בשביל לממש את משימת ההגנה על היישוב והתושבים, זה מוצב קטן. נקודת האירוע מהמוצב היא 110 מטר קו אווירי. המוצב כולו מוקף בשטח פלסטיני והאירוע אירע בצומת מעבר ג'ילבר. שבוע לפני האירוע היה מסדר מג"ד במוצב, זה עבר בצורה מצוינת פרט לתחום החובשים המחלקתיים - המגד נזף באלאור שלחובשים בפלוגה שלו יש חוסרים והמג"ד אמר לי שאלאור מרגיש שיש עליו הרבה מאד עומס בתקופה האחרונה ושזה משפיע עליו".

"יחד עם קולות הירי אני שומע צעקות"

"בבוקר האירוע הייתי במשרד. אני שומע קולות נפץ, במרחב הזה יש הרבה מאוד ירי, בדרך כלל מחתונות וחמולות, ירי זה דבר שקורה בשגרה", הוסיף המ"פ נעמן, "וגם באותו יום היה חג פורים, ילדים מדליקים נפצים ועושים רעש. קולות נפץ זה דבר שבשגרה. יחד עם קולות הירי אני שומע צעקות ומבין שיש אירוע חריג ואני יוצא מן המשרד. אני מתשאל חייל להבין מה קרה ומבין שיש אירוע".

המ"פ התייחס לאירוע עצמו: "אני חוזר למשרד, לוקח ציוד ויוצא לנקודה בריצה ומבין שיש פיגוע. הדבר הראשון שאני רואה זה חייל שמחזיק את הפצעים שלו, המ"מ שלו מטפל בו ומחזיק תחבושת על הפצע שלו. מחבל אחד מוטל בסמוך אליהם עם פגיעה מאוד קשה באזור הצוואר. אני מנסה להבין מה דרגת הפציעה של הלוחם ואני מבין שמדובר בפציעה שהיא לא חמורה. אני מזהה את אלאור שמגיע לזירה ומורה לו לטפל בלוחם הפצוע. ואז ניגשתי למפקד המחלקה ומנתק אותו מהטיפול בפצוע כי המשימה עברה לאלאור כי הוא חובש. בשלב הזה אני מבקש לקבל תמונת מצב כדי לעדכן את הגדוד והחטיבה".

"הבנתי שהמחבל הראשון מת, על המחבל השני לא ידעתי"

"אני מקבל את תיאור האירוע על שני מחבלים שהגיעו ותקפו את העמדה אחד אחרי השני, הוא סיפר כמה כדורים נורו על כל מחבל, משהו כמו ארבעה-חמישה על המחבל הראשון ועוד שלושה כדורים על המחבל השני עם המעיל השחור. חצי דקה לאחר מכן דיווחתי למפקדים. בשלב הזה הבנתי שהמחבל הראשון מת לחלוטין. על המחבל השני לא ידעתי, רק קיבלתי דיווח שהוא פצוע ונורו עליו שישה כדורים והוא לא בתזוזה".

"בזמן האירוע היו בנקודה עוד חיילים", המשיך המ"פ, "יש גם חייל על אזרחי שירד מהמוצב עם הנשק, הייתה גם כיתת הכוננות שכללה מפקד פלוגה ועוד פקוד שלו עם שלושה לוחמים. בנוסף היו בזירה אנשים מההתיישבות, אזרחים. בנקודה זו אני הייתי המפקד הבכיר ביותר בשטח. הבכיר ביותר הגיע לשטח, מפקד הגדוד, בשלב מאוחר יותר".

"אני מבין מה קרה באירוע ומה התוצאות ובמקביל מגיעים אמבולנסים בזמנים קצרים. מדובר בכוננים בתוך היישוב. אחד מתל רומידה למעלה ואחד מהיישוב הגדודי. עם ההכרזה בעצם של אירוע פח"ע, באופן אוטומטי מתכנסים הרבה כוחות גם מפלוגה נוספת וכוח שנמצא בפילבוקס 200 מטר משם. אני מייצר בידוד לזירה במטרה למנוע מצב של מחבל נוסף שיגיע לזירה. שבוע לפני כן היה פיגוע בקריית ארבע עם שני מחבלים חמושים ובגלל שהזירה לא הייתה מבודדת מספיק, הגיע מחבל נוסף עם רכב ודרס חיילים. בידדנו את הזירה וטיפלנו בה במטרה לפתוח את הציר כמה שיותר מהר", אמר המ"פ.

"זה מקום שגם בחודשי הקיץ הולכים עם בגדים ארוכים, זה לא מחשיד"

"בשלב הזה אני מבחין שהמחבל עם הביגוד השחור מזיז את הראש", סיפר המ"פ, "אני רואה את הסכין במרחק שהוא לא יכול להגיע אליה. הוא לבש חולצה ארוכה שחורה ומכופתרת וצמודה על הגוף שלו. זה מקום שגם בחודשי הקיץ הולכים עם בגדים ארוכים ובגדים ארוכים זה לא משהו שמחשיד. אני נעמד ליד המחבל במרחק של ס"מ. העיניים שלו היו עצומות ומגולגלות, במבט ראשון הוא היה נראה כאילו הוא קורס לתוך עצמו".

"אני מסתכל על המחבל, אחרי שתי שניות שאני מבין את מצבו, אני מחזיק את הקשר ליד האוזן, עוברות עוד כמה שניות הראש שלו זז בצורה מאוד חדה, אני לא מבין מה קורה. תשומת הלב שלי על הקשר ואני לא שמעתי את היריה. זה משהו שקרה ברקע. אני מסובב את הראש ימינה והתחושה הראשונית שלי היא שהירי בוצע על ידי אחד המתיישבים. כנראה תשע מ"מ מאקדח. הבנתי שזו ירייה למרות שלא שמעתי את הירי, מתוך מסקנה שהסקתי, ראיתי ראש מתנפץ ובעיקר דם", תיאר נעמן את רגע הירייה.

"אלאור אמר 'המחבל הזה היה חי והוא צריך למות'"

"אני מסתובב ושואל מי ירה? לא חשבתי שזה חייל שלי שירה. אני לא זוכר במדויק אם מישהו הכריז 'אני יריתי' או מישהו אמר 'אלאור'. ראיתי את אלאור עם הידיים על הנשק הולך הצידה. ניגשתי אליו ושאלתי אותו מי אישר לו לירות ולמה הוא עשה את זה? הוא ענה לי "המחבל הזה היה חי והוא צריך למות'. כעסתי עליו שהוא עשה את זה כי בעצם בוצע ירי בתוך זירה כשאני המפקד שלו ללא אישורי. לקחתי אותו הצידה וביקשתי שיחכה ליד העמדה ולא יזוז. עדכנתי את הגדוד על החייל הפצוע שפונה", סיפר נעמן.

התובע, עו"ד נדב ויסמן שאל את נעמן האם בשלב הזה אלאור התייחס לסכנה שהוא חש והוא ענה לו כי "בשלב הזה הוא לא התייחס לסכנה או לסכין או לסיבת הירי. אלאור היה שקט ומופנם, הוא היה נראה נסער, משהו שאני לא זוכר ממנו, הוא היה קפוץ ודרוך. הפנים שלו היו עם ארשת פנים לחוץ. דיווחתי למפקד הגדוד שהגיע לזירה על הירי של אלאור".

"בזירה עצמה קודם לירי אף אחד לא הפנה את תשומת ליבי על סכנות מהמחבל", הדגיש המ"פ נעמן, "לא הפנו את תשומת ליבי למצב של חגורת נפץ, גם אני מיוזמתי לא ראיתי בחגורת נפץ איום. איום הייחוס שהיה בהערכות מצב על פי מידע של השב"כ היה בעיקר ירי. חגורות נפץ זה לא משהו שאנחנו מדברים עליו או מתדרכים לגביו. אני ראיתי את הגופה ולא זיהיתי צורות חריגות בלבוש, להפך, הלבוש שלו היה צמוד לגוף, גם המכנסיים וגם החולצה. לא היו סימנים של חוטים או מטען חבלה על הגוף. לא הייתה שום הצדקה מבצעית לירי של אלאור על המחבל".

כזכור, מוקדם יותר העידה ד"ר הדס גיפס, הפתולוגית שהתייחסה למחבל ואמרה כי "הדימום מצביע על כך שבזמן הירי ליבו של המנוח היה בחיים" והוסיפה: "בגלל ההרס הרב בראש קשה לשחזר את פצע היציאה, רקמת המוח נמעכה כמעט לגמרי. יתר הפציעות של המחבל לא הראו על סכנת חיים ובאם היה מקבל טיפול רפואי היה ניתן להצילו".