חברו לפלוגה של אזריה: "אחרי האירוע פחדנו שהמדינה לא תיתן לנו גב"

13:15 - החקירה חודשה: "הבנו שאין חשש למטענים באירוע"

11:35 - עורך דינו של אלאור אזריה צעק "שקט", יצא מהאולם והתנצל

עורך דינו של אלאור אזריה יצא מאולם הדיונים, לאחר שצעק על פרקליט התביעה: "שקט". הכל החל לאחר שבמהלך ויכוח בין ההגנה לבין התביעה על ציטוט שנאמר, זעם עורך דינו של אזריה, אילן כ"ץ וטען כי התובע מטעה. התובע ביקש להתנגד, אז עו"ד כ"ץ צרח לעברו "שקט" והשופטים לא עברו על כך לסדר היום. יש לציין כי כ"ץ לא מנהל את הדיון, אלא עורך דינו השני, ע"ד איל בסרגליק.

כאשר עזב את הדיון סינן: "ביזיון מה שהולך פה". השופטת התייחסה לעניין ההרחקה ואמרה: "אף אחד לא יצעק פה באולם הדיונים". עו"ד כ"ץ חזר לאולם ומבקש להתנצל בפני השופטים על התנהגותו. התנצלותו התקבלה. לאחר מכן נמשכה החקירה.

ההגנה: אמרת שרצית בהתחלה לקיים תחקיר ראשוני במישור המשמעתי. תאשר לי שאתה חשבת שלמרות שמדובר באירוע חריג צריך לטפל בנאשם טיפול משמעתי

"אני אומר לך שאם לא היה סרטון ולא היה לחץ של דעת הקהל בכלל לא הייתם פותחים בחקירה . זה היה נגמר לכל היותר בדין משמעתי אולי בנזיפה".

"אתה טועה לחלוטין. מצ"ח היו חוקרים. מצ"ח הוא גורם אכיפה בצבא".

 

10:30 - תחילת החקירה הנגדית: "עומד מאחוריי דבריי - מדובר באירוע חמור"

אתה אומר שכל נושא הסכנת חיים נכנס רק בשעות אחר הצהריים כשעורכי הדין נכנסו לתמונה. מתי זה קרה?

"את השעה המדויקת אני לא יודע, אך לאור השיח הראשוני שהיה אל מול סיבת האירוע בבירורו של המ"פ. פעם ראשונה שאני שומע על אירוע סכנת המטענים זה היה כשהאירוע פרץ בתקשורת".

 

אתה לא חושב שאתה אומר דברים שאין לך בסיס להם. אתה לא חושב שזה משפיע עליהם?

"לחלוטין יש לי ביסוס לאחר תחקיר מבצעי ולא עלה הנושא הזה".

זה תחקיר שאסור לך להתייחס פה אליו. האמירות האלה לא נוגעות לתחקיר, אלא על המחשבות שלך. כך אתה מביא את רוח המפקד זו שערוריה כי אתה לא יודע ולא מכיר את חומר הראיות. אולי עדיף לא לדבר עם חיילים שבאים לתת פה עדות.

"אין לי מושג מי העדים. כשמגיע גדוד חדש לגזרה בלי שום ידע וניסיון לגזרת החטיבה לפני ואחרי האירוע המפקדים עוברים תחקירים ותדריכים שהוראות פתיחה באש. כשאני עושה את עבודתי, למרות החקירה, אני צריך קודם כל להכין את החיילים לבצע משימה הכי טובה ואני לא אחכה לסיום ההליך המשפטי. השיח שלי הוא מקצועי. לסיבת הירי איני זוכר שהתייחסתי בשום תדריך ובשום שיחה עם חיילים מאז האירוע".

 

אתה קרוב מאוד באמירות שלך להפריע להליך השיפטי

"אני מתנגד לזה"

 

ההקלטה של המח"ט היא עם פורום שאין בו שום עד. להטיח בו שהוא משפיע על עדים זו הטעיה.

השופטת אל"מ מאיה הלר: "אני רוצה להבין האם בפורום הזה ישנם עדים כי אתה מטיח במח"ט בצה"ל שהוא מבצע עבירה פלילית"

 

זה שודר בתקשורת ולכן הגיע לעדים. בנוסף היו ש מאות נוכחים

"הוא לא אחראי על הדלפות בתקשורת".

"אני לא יכול לדעת אם בין החיילים היו גם עדים. למה אתה מתבטא באמירות שאין להן ביסוס בפני חיילים בזמן הליך שיפוטי?

"אין עדים ולא אחד שאני דיברתי איתם או תדרכתי אותם".

 

התדריך היה בפני אנשי מילואים שנכנסו לתפקיד בגזרתי. חלק מההבנה של האירוע עצמו, הרי גם לחיילים יש דעה, בכדי להבין את מה שהיה שם זה חלק מהנתונים שדיברנו עליהם. כל מה שאמרתי להם זה עד הנקודה שאני מבין שמדובר באירוע חריג. בכל שיחה אני מחדד את זה שהאירוע נמצא בהליך שיפוטי ואני לא מדבר עליו".

אתה מתייחס לכך שהטענה לסכנת מטענים הגיעה אחרי שעורכי הדין נכנסו לתמונה

"אני יודע את זה מהפרסומים בתקשורת".

 

אתה יודע את זה מהפרסומים בתקשורת ואומר את זה לחיילים

"כן, מההבנה שלי הנושא עלה לאחר הפרסומים בתקשורת. ועדיין זה עולה בקנה אחד עם ההבנה המקצועית שלי".

 

עו"ד בסרגליק הוסיף: "שאלתי את העד אתמול האם המפקדים שלך בסמוך לאירוע או לאחריו התבטאו על האירוע והגדירו אותו כאירוע חמור או מעשה חמור והאם זה השפיע עליו ועל חבריו. הוא ענה בין היתר שהחברים הולכים לחקירות הלכה למעשה עם רוח המפקד. כשנשאל האם זה משפיע על העדות? הוא השיב 'עלי זה לא השפיע ועל השאר המפקדים זה בטוח משפיע'. אתה מבין שהאמירות שלכם משפיעות על העדים?
 

"אני לא יכול להגיב על דברים שלא שמעתי. אני מפקד בצבא וחיילים ששומעים אותי מקשיבים לי. יחד עם זאת, יש לי בערך 5000 חיילים. זה אירוע חמור, והבנתי אחרי בערך 20 דקות בנקודת האירוע, ומאז אני אומר שזה אירוע חמור ואני עומד מאחורי המילה שלי. באותה נקודת זמן צריך לבחון את זה ובגלל זה מצ"ח נכנסו לתמונה. אם הייתי חושב שזה אירוע מבצעי נכון וטוב אז הייתי אומר את זה באותו פרק זמן". 

9:00 - "לא ראיתי הצדקה לירי"

התביעה:מתי מתחיל האירוע מבחינתך?

אל"מ בן עזרא: "ביום האירוע אני עושה הערכת מצב. בשלב מסויים אני מבין מהחמ"ל שיש אירוע. אני עולה מול החייל לברר מה קרה ומקבל דיווח על פיגוע דקירה בחסם ג'ילבר. אני מקפיץ את אנשי החפ"ק שלי. אני מדבר עם המג"ד ומבין שהוא בדרכו לאירוע, אני עולה לג'יפ ונוסע לכיוון הזירה. הדיווח הראשוני היה על מחבלת שניסתה לדקור אבל אחרי דקה קיבלתי דיווח על שני מחבלים שניסו לדקור ושניהם מנוטרלים. לכוחותיי פצוע קל. אני נותן פקודה לטפל בפצוע כמה שיותר מהר ולפנות את הגופות כמה שיותר מהר מהנקודה. בשלב הזה אני מגיע לזירה".

המח"ט העיד כי מפקד האוגדה הנחה גם הוא לא להפשיט מחבלים ולהזמין חבלנים: "התמונות הקשות מזירות האירוע שיוצאות החוצה מייצרות פיגועים. ויוצרות אווירה לא טובה ברחוב הפלסטיני. לאור האירועים הבנו שביישוב היהודי, בשטח בנוי, אנחנו מפנים את הגופות למוצב חרסינה כמה שיותר מהר ושם אנחנו מסיימים את כל תהליך הטיפול, הזיהוי והזיכוי של המחבלים. התהליך כולל את השב"כ, מז"פ וחבלנים. הנוהל הוא כשמעבירים גופה לצריפין או לאבו כביר. יש טפסים שצריך למלא אותן על ידי חבלן ועל ידי רופא על מנת שהגופה תיקלט שם".

התובע: "האם אתה רואה הצדקה מבצעית לירי של החייל במחבל?"

"לא. גם לאור הבירור הראשוני שבוצע בשטח וככל שהנתונים הלכו והצטברו באותו יום. הירי לא היה מוצדק מכוון שהירי מתקיים במצב שבו להבנתי אין סכנת חיים, וככל שצפיתי בסרט בשלב מאוחר יותר, הבנתי את זה בצורה טובה יותר. בגלל התנהגות האנשים בזירת האירוע, אל מול השיח איתם, אל מול התחקירים שעשינו ולהבנתי לא הייתה סכנת חיים בשלב הזה של הירי".

התובע: "מה קובעות הוראות הפתיחה באש במצב של מחבל מנוטרל שעדיין בחיים?"

המחט: "מחבל מנוטרל שאינו מהווה סכנת חיים ועדיין בחיים ההנחייה היא להעניק לו טיפול רפואי ולפנות אותו להמשך טיפול בזירת האירוע".

 

התובע: "האם אפשר לירות לו בראש"

המחט: "לא"

 

התובע: "במצ"ח שאלו אותך לגבי טענה שהחייל צעיר וחסר ניסיון. שהוא מגיע למקום אחרי שחבר נדקר והוא מטפל בו. שידיו מגואלות בדם החבר, שהוא רואה את המחבל קם, שאומרים לידו שיש על המחבל כנראה מטען, שהמחבל לבוש במעיל ביום חם יחסית וכל זה הטענות של הנאשם. לאור טענות אלה התבקשת במצ"ח להתייחס לשאלה האם אתה יכול לקבל את הירי של הנאשם במחבל?"

"יש הרבה טענות שיכולות להיות נכונות. לאור מה שרואים בסרט זה לא מתקיים ועל כן אני לא רואה הצדקה לביצע הירי".

 

התובע: "התייחסת במצח האם הלבוש של המחבל היה חריג"?

"הלבוש ממש לא היה חריג, השבוע, אחרי 4 חודשים בשיא הקיץ, חצי מאנשי החטיבה מסתובבים עם מעילי פליז בגלל מזג האוויר בגזרה".

 

כשאתה נמצא בשטח, במקום האירוע, ועוסקים בדיוק בפינוי המחבלים, מישהו טען שאחד המחבלים ממולכד?

"לא בשטח ולא בדרכי לשטח לא עלה ולו פעם אחת בציר הפיקודי נושא של חשש למטען".

 

התובע: כשאתה בשטח עצמו משהו מהמתיישבים או ממד"א פונה אליך בהתרעה כזו?

"לא"

 

התובע: מגיע אליך לשטח טענה כל שהיא שהנאשם ירה בגלל חשש ממטען

"בכל השלב הראשוני לא הגיע טענה כזו. פעם ראשונה שאני מבין שהחשד הזה עלה היה בצהרים דרך התקשורת".

 

התובע: "בתור מח"ט חברון בשנה האחרונה. כמה אירועים היו תחת פיקודך שהסתיימו בירי של כוחותינו לעבר מחבלים?"

"100 פיגועים ו-56 מחבלים שנהרגו"

 

התובע: "כשאתה מסתכל על האירוע הזה, יש פה אירוע שאתה מכיר שדומה לו?"

"לא. בחריגות של ביצוע הירי מנקודת הזמן בה הסתיים האירוע להבנתי ולפי הסרטון לא נתקלתי באירוע חריג בסדר גודל כזה".

 

התובע: "כשהיית מח"ט יהודה נתקלת במחבל ממלולכד?"

"לא".

 

"עופר אוחנה סירב לפנות פצועים פלסטיניים"

"באותה תקופה היו לא מעט פיגועים עם פצועים פלסטינים. גם היום יש, כולל מחבלים שנפצעו בינוני מירי ברגליים. באירועים כאלה לפעמים לוקח זמן להגיש טיפול. באחד האירועים הגיע אמבולנס מד"א שסירב לטפל בפצועה בגלל שהיא לא נבדקה על חבלן. האירוע הזה תועד בכמה זוויות ויצר שורה של סרטוני הסתה שעלו לרשת. בסוף הרכב הראשון שטיפל במחבלת זה כוח תאג"ד, שלקח לו 10 דקות להגיע לאירוע.. האירוע הזה יצר הסתה וליבה את השטח".

המח"ט המשיך וסיפר בחקירתו: "היו שני מקרים שבהם מד"א לא הסכים לטפל בפצועים פלסטינים, כמו ניסיון דקירה בחסם 160 ונקודת תנובה 120. יש לציין כי העדפה היא לטפל קודם כל באזרח, אחר כך בחייל ולאחר מכן פלסטינים. המחויבות היא לתת טיפול ראשוני לכולם. יש להבין שזה גורם שמשפיע ישירות על המצב המבצעי. המסמך נשלח לגורמים בהתיישבות, מד"א, קצין רפואה חיילית.

 

"זה בדיוק האירוע הבעייתי. זה היה נושא שעסקנו בו רבות במרחב היישוב היהודי. החיבור בין גורמי הרפואה של החטיבה לאזרחים הוא חיבור טוב מאוד ועל כן העברתי את המסרים בצורה ברורה גם שאני לא המפקד הישיר של אנשי מד"א.

 

התובע: "מי היה האיש מד"א שסירב לפנות את הפצועים?"

"נהג האמבולנס עופר אוחנה"

התובע: "למה יש לזה השפעה מבצעית?"

"למדנו את זה בגלל האירועים והתחקירים כולל בדיקות של השב"כ. המחבלים נחקרו וראינו שנושא ההסתה ניזון בדיוק מהתמונות האלה שיוצאות מתוך הזירות ועל כן רצינו לעצור את זה". 

 

בוא נחזור ליום האירוע 
"הגעתי לנקודת החסם וקיבלתי עדכון על מה שקרה בשטח. אני מנחה אותם במספר נושאים שהעיקרי שבהם לבצע בידוד במרחב השטח עצמו, ולהרחיק את הרכבים שסוגרים את הציר, ושולח אותם להמשיך לעבוד. זה לא נחשב תחקיר מלא אלא בדיקה ראשונית. אני מסיים ואז ניגשת אלי אחת מתושבות המקום. זה היה בוקר של פורים, ועוד שעתיים אמורה להתקיים העדלויאדע. היא שאלה אותה מה קורה עם זה ואמרתי שממשיכים בצורה רגילה".

"בסיום השיחה ניגש אלי רבש"צ היישוב היהודי, יוני בלייכברג, ואומר לי שבמהלך האירוע היה ירי חריג שאני צריך לבדוק אותו. הוא תיאר שלאחר שהסתיים האירוע הראשוני היה ירי שלא ברור למה בוצע. סיימתי את השיחה וקראתי למג"ד אלי ואומר לו שיבדוק את הדיווח של יוני. הוא חוזר אלי אחרי דקה וחצי ואומר שמדובר באירוע חמור מאוד. הוא מגיע אלי יחד עם המ"פ, והם נותנים לי תיאור של אירוע הירי שהיה בזירה, הירי של החייל.

התובע: מה הם אומרים לך על התבטאויות של הנאשם?

"שאלתי אותם מה ההסבר לאירוע, הם אומרים לי שלא ברור והם אומרים לי מה החייל אמר "מחבלים צריך להרוג". בשלב הזה אני מבין שיש אירוע חריג ומעדכן את מפקד האוגדה. אני מסביר שכחלק מבדקירה יש גם אירוע חריג ואומר לו שאני הולך לבדוק את זה ואעדכן אותו מאוחר יותר. אני מקיים שיחה נוספת עם מח"ט 900, שהוא מעודכן על האירוע מהמג"ד, ובשיח בנינו אנו מסכמים שאני אתחקר את האירוע ואמשיך את הטיפול המשמעתי.

"כעבור מספר דקות, לאור שיח ביני לבין מפקד האוגדה ומח"ט 900, העלנו גם את הפרקליט לעניינים מבצעיים, מחט 900 מעדכן אותי שאני לא יכול לבצע את התחקיר ושזה עובר לבדיקה של מצ"ח ושוא מגיע לחטיבת עציון על מנת לבצע את התחקיר. מכאן אני למעשה מפסיק לעסוק בתחקיר ואנחנו מסיימים את כל מה שקשור בטיפול בזירת האירוע ומתכוננים לתחילת העדלויאדע.

"במקביל, מפקדים יצאו לכיוון חטיבת עציון על מנת לבצע תחקיר ראשוני אצל מח"ט 900 וחוקרי מצ"ח בשלב הזה הגיעו למיטב ידעתי לעציון ואז גם לחטיבה". 

 

התובע: "מתי לראשונה נודע לך שהאירוע צולם"?

"3-4 שעות אחרי האירוע. אני מגיע לתדלק ואז אני מבין בפעם הראשונה שישנה שאילתה מהתקשורת על הירי מהבוקר. בנקודת האירוע עשינו בדיקה למצלמות שלנו וגם דרך הדוברות של צה"ל וגורמי המת"ק לבדוק אם יש סרטונים של האירוע ואני מקבל תשובה שלילית".

 

כשאני מקבל את השאילתה מהתקשורת אני עדיין לא רואה את הסרטון שהגיע שעה אחרי השאילתה והוא מגיע דרך הטלפון באיכות ירודה ולפתוח סרטון במרחב היישוב היהודי זה בעייתי בגלל בעיות קליטה

 

התובע: "האם כשהחלטתם להפסיק את הטיפול המשמעתי, ידעתם על קיום הסרטון"?

"לא"

 

אמש: העדויות של חובש מד"א וחייל מהפלוגה 

דבריו של אל"מ בן עזרא מגיעים לאחר דיון טעון מאוד שהתנהל אתמול בבית הדין הצבאי ביפו בעת עדותו של חובש מד”א ואיחוד הצלה, עופר אוחנה, העד המרכזי במשפטו של אזריה. במהלך אחת ההפסקות בדיון התפרצו בני משפחתו של אזריה על אנשי התביעה הצבאית ובראשם התובע שגויס למילואים, עו”ד סא”ל נדב ויסמן. 

“תקראו את הפרוטוקולים. מישהו מושך בחוטים כי התובעים היו צריכים מזמן להגיב ולרדת מהעץ ששמו להם” זעק האב צ’רלי אזריה בפני החוקרים והעיתונאים שהיו באולם. “תיק רצח פתחו בהתחלה לבן שלי, ועל מה? ריבונו של עולם, מישהו מהם היה בחברון? מישהו יודע מה קורה בחברון? מישהו יודע מה קורה כששולחים ילד בן 18 לחברון? מישהו יודע את זה? יום ולילה אני שומע אותם. הם מדברים איתי. מהפחד הם לא ישנים בלילות. מתפוצצים לנו אנשים, רוצחים לנו אנשים. בשביל זה שלחתי את הבן שלי להיות קרבי? איפה ראש הממשלה, איפה כל המערכת הזאת?”.

אחד מדודיו של החייל התפרץ אף הוא על סא”ל ויסמן וצעק: “אם יש לתובע כבוד עצמי, שיעזוב את התיק הזה”. הדודה שונטל תמם הוסיפה: “אני מתביישת לשלם מס הכנסה, ונורא חבל לי שהכסף הולך על דבר כזה. הצבא, במקום לעזור לחיילים, מגן על עצמו. מנסים להכניס להם תשובות. זה ילד שהוציא תעודת בגרות בהצטיינות. מי נתן לו נשק? הצבא. מי שלח אותו לחברון? הצבא. מי זרק אותו?”.

חייל מהפלוגה של אזריה: "המפקד אמר לי, 'יש חשש ממטען'"

הדיון אתמול נפתח כאמור בעדותו של עופר אוחנה, החובש ונהג האמבולנס. אוחנה נחשב לתקווה הגדולה של צוות ההגנה, מאחר שהיה כנראה מאלה שהזהירו את הנוכחים בזירה ממטען חבלה על גופו של המחבל, מה שמשנה את המניע לירי. עם תחילת דבריו ביקש אוחנה מבית המשפט, יחד עם עורכי הדין אייל בסרגליק, כרמית שחיבר ואילן כ”ץ, חסינות משפטית כדי שעדותו לא תהפוך לכתב אישום נגדו. זאת בגלל שהוא נחקר בעבר באזהרה על התנהגותו בזירת האירוע. השופטים קיבלו את בקשתו.

עדות נוספת שנשמעה אתמול היתה של חייל מהפלוגה אזריה, אשר שמו אסור לפרסום. "הגענו לזירה והתחלנו לבודד אותה, ואז אחד המפקדים אמר לי ש'המחבל עדיין חי ויש חשש למטען עליו'", כך העיד אתמול החייל בבית הדין הצבאי ביפו.

הגעתי לבסיס בתל רומידה, מרחק 50 מטר מהזירה", סיפר החייל, "בשלב הזה נכנסתי לכיתת כוננות עם עוד שני חיילים. שתי דקות לאחר מכן שמענו יריות. הגענו לזירה והתחלנו לבודד אותה. אחד המפקדים אמר לי שהמחבל עדיין חי ושיש חשש למטען עליו. הוא הורה לי שלא לתת לאנשים להתקרב אליו. אבטחתי את המחבל פרק זמן של כארבע דקות. בחלק מהזמן הזה אני מסתכל על המחבל ונראה שהוא היה גוסס. הוא נפגע קשה מאוד. הוא הזיז טיפה את האצבעות של הידיים ואת כפות הרגליים".ע ל שאלת המסוכנות ענה החייל: "זה לא האירוע הראשון או השני שלי. לא עסקתי במצבו של המחבל ולא חששתי ממטען. דקה או שתיים לפני הירי התרחקתי מהמחבל ולא אבטחתי אותו עוד. כשעזבתי את המחבל, לא חשבתי שהוא מסוכן. גם הפניתי אליו את הגב. אלאור הגיע עם המ"פ ושאל את אחד האנשים שהיו שם "המחבל עדיין חי?" אמרתי לו שהוא חי ויש חשש למטען ושייזהר. בנוסף לזה, אמרו לנו שאמור להגיע חבלן.

“ברגע הירי הייתי יותר למעלה, קרוב לעמדת ג'ילבר עם עוד חייל", הוסיף וסיפר העד, "לא ראיתי את אלאור יורה כי היו אנשים שהסתירו לי. אחרי הירי שמעתי את המ"פ צועק 'מי ירה?' שמעתי את אלאור צועק 'הוא דקר את חבר שלי'. לאחר הירי לא שוחחתי עם אלאור".