פרשת גונן שגב היא חוליה מרשימה בשרשרת ההצלחות המוגבלות שנחל עד כה המודיעין האיראני בפעולותיו נגד ישראל ברבע המאה האחרונה. אחד הכישלונות הגדולים של קהילות המודיעין של מדינות ערב, של ארגונים פלסטינים מהפת”ח, דרך חמאס ועד לחיזבאללה ואיראן, במשך עשרות שנים, היה בקושי שלהם לחדור ללב החברה הישראלית, להבין אותה, את רקעה, תרבותה, ההיסטוריה והניואנסים שלה.
אם היו מצליחים בכך, הישגיהם נגד ישראל – פיגועי טרור איכותיים, איסוף מידע וחדירה למערכות סודיות –היו עצומים. בגלל חוסר היכולת הזו הם נאלצו לרוב להסתפק בגיוס דגי רקק, אנשים בשולי החברה או ערבים ישראליים, שנגישותם למידע היא זניחה ואף פחות מכך. בגיוסה את גונן שגב, רופא, חבר כנסת ושר לשעבר ואיש עסקים, הצליח המודיעין האיראני לשבור את תקרת הזכוכית שלו.
לאיראן יש כמה סוכנויות ביון. המרכזית שבהן היא מיניסטריון המודיעין המוכר בשמו “מואיס”, ראשי התיבות באנגלית של “מיניסטריון המודיעין והביטחון” שבראשו עומד שר. הארגון הוקם ב־1984 ונקרא בפרסית “וואווק”, אם כי מאז שונה שמו. מואיס אחראי על פעילות של איסוף מודיעין בחו"ל, וחלק מאנשיו פועלים בכיסוי דיפלומטי משגרירויות איראן ברחבי העולם.
בנוסף, יש למשמרות המהפכה, לכוח אל־קודס שפועל במסגרת המשמרות ולצבא הרפובליקה האסלאמית גופי מודיעין משלהם. כמו כן מפעילה איראן בעזרת גופי המודיעין שלה רשתות חשאיות לרכש של ציוד צבאי, במיוחד עבור תוכנית הגרעין שלה ובעבר גם לתוכניות הנשק הכימי והביולוגי.
ישראל היא יעד חשוב למבצעי הריגול של איראן. בעגת המודיעין הישראלי, קוראים לקביעת סדרי העדיפויות במינוח “צי”ח” - ציון ידיעות חיוניות. ישראל מופיעה גבוה בצי”ח האיראני, אם כי בהיותה איראן מדינה רבת־אויבים בעלת שאיפות להגמוניה אזורית ולפיתוח תוכנית גרעין, ישראל אינה “בן יחיד” עבור המודיעין האיראני, שנאלץ לחלק את משאביו בין כמה יעדים.
באשר לישראל, איראן ממקדת את מאמצי המודיעין שלה והמבצעים המיוחדים נגדה בשלושה תחומים: ריגול, טרור ולוחמת סייבר. בתחום הריגול, איראן אוספת מודיעין על יעדים צבאיים ואסטרטגיים בישראל, וזאת כדי שישמשו לה מטרות לתקיפות הטילים שלה ושל החיזבאללה במקרה של מלחמה. מטרה נוספת של האיסוף היא לגיבוש רשימת מטרות לפיגועי טרור.
בנוסף לכך, פועלים קציני הביון האיראניים באיסוף מודיעין על יעדים ישראלים ויהודיים בחו"ל כמו שגרירויות, דיפלומטים ישראליים, בתי כנסת ועוד. מדובר ב”תיקי שטח”, שאפשר לכנותם גם בהשאלה מהמינוח השגור במודיעין הישראלי בשם מל”ם – מודיעין למבצע. בהתקבל ההחלטה ובהינתן ההוראה, אם ירצו בכך, יוכל המודיעין האיראני להשתמש במידע באותם תיקים כדי להפוך את היעדים שעליהם נאסף המידע למטרות לפיגועים.
איסוף זה נעשה במגוון מאמצים. סוכנים מטעם המודיעין האיראני שהתחזו לתיירים תמימים נלכדו בידי מאבטחים של ישראל או שוטרים ושירותי ביטחון מקומיים, כשהם מצלמים נציגויות של ישראל בחו"ל או עוקבים אחר דיפלומטים ישראליים ובודקים את שגרת החיים שלהם, כמו מסלולי נסיעתם לעבודה והביתה ועוד.
הישגים מרשימים
כאמור, המודיעין האיראני פועל ללא לאות במאמציו לגייס במישרין או בעקיפין סוכנים בישראל, או לשגר סוכנים מטעמה לישראל, במסווה של זרים. כבר לפני יותר משני עשורים, עצר שירות שב”כ את הרצל ראד, אזרח ישראלי ממוצא איראני, והעמידו לדין באשמת ריגול עבור “מואיס”. במסגרת ההסדר בבית המשפט הודה ראד, בין השאר, כי במרץ 1995 פנה לשגרירות איראן באיסטנבול והציע את שירותיו כמרגל נגד ישראל.
באפריל 1995 הגיע ראד לאיראן, נחקר ומסר פרטים על חייו ועל שירותו הצבאי. הוא חתם על הצטרפות לשירות המודיעין של איראן, קיבל שם של איש קשר וסוכם עמו כיצד יעביר ידיעות למפעילו. עוד הבטיח ראד לאנשי המודיעין האיראני כי בבוא העת יהיה מוכן להיכנס לבסיסי צה”ל ולהעביר מידע על אודות הפעילות המבוצעת בהם. תמורת זאת, הובטח לו כי יועבר לחשבונו בגרמניה סכום של כ־10,000 דולר. עם חזרתו לישראל, פנה ראד לגורמים צבאיים ודיווח להם על ההתרחשויות באיראן.
באוגוסט 2013 נעצר יצחק ברגל שהשתייך לפלג החרדי של “נטורי קרתא”, שמתנגד לציונות ולקיומה של מדינת ישראל. ברגל הואשם על שיצר קשר עם השגרירות האיראנית בברלין והציע לאסוף עבורם מידע מודיעיני על ישראל. הוא נידון לארבע וחצי שנות מאסר.
כחודש לאחר מכן עצר השב”כ את אלכס מאנס, אזרח בלגי ממוצא איראני. מאנס נשלח על ידי יחידת המודיעין של משמרות המהפכה לאסוף ולצלם אתרים אסטרטגיים ובסיסים צבאיים בישראל, וכן את שגרירות ארצות הברית בתל אביב. בחקירתו התברר כי שמו של מאנס הוא עלי מנצורי, וכי הוא ביקר כבר בישראל קודם למעצרו שתי פעמים. המודיעין האיראני גיבש עבורו מבצע שבמסגרתו תוקצב סכום של מיליון דולר להקמת חברה עסקית, שנועדה לשמש מסווה לפעילות הריגול שלו בישראל.
בינואר 2018 עצר השב”כ את מוחמד מחארמה, סטודנט להנדסת מחשבים מחברון, שנסע לקרוב משפחתו בדרום אפריקה, והלה גייסו עבור משמרות המהפכה וכוח אל־קודס. המשימה שהוטלה על מחארמה הייתה לגייס פלסטינים בגדה למשימות של פיגועי התאבדות נגד ישראל.
ואפשר גם להרחיק לכת ולהזכיר את נחום מנבר, שנעצר ב־1997 לאחר שסחר עם איראן, מכר לה חומרי מוצא לתוכנית הנשק הכימי שלה ולשם כך נפגש עם מדען איראני שהיה ראש התוכנית. מבחינת האיראנים, גם מנבר, איש עסקים ישראלי יהודי שבבעלותו היו שתי קבוצות כדורסל (הפועל חולון והפועל ירושלים), בעל קשרים בצמרת הפוליטית – הוא הישג גדול. אגב, בימים אלה מנהל מנבר, שנידון למאסר של 16 שנים, מגעים עם חברת הפקות במטרה להפיק סרט דוקומנטרי על חייו, תמורת תשלום נאה.
צריך גם להזכיר בהקשר זה את חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה שנחשד בריגול עבור חיזבאללה, כאשר בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה ב־2006 שוחח עם סוכן של הארגון השיעי והעביר לו מידע – נקודות ציון היכן נפלו רקטות ששוגרו לעבר ישראל - ובתמורה קיבל באמצעות חלפן כספים במזרח ירושלים כמה עשרות אלפי דולרים. נכון שבשארה, שהואשם אך לא הועמד לדין בשל חסינותו, ואחר כך עזב את ישראל ועבר להתגורר באיחוד האמירויות הערביות, פעל למען חיזבאללה, אך למעשה פעולה למען החיזבאללה כמוה כפעולה לטובת המודיעין האיראני. הסינרגיה בין שני הארגונים ושיתוף הפעולה ביניהם מלא והדוק.
איראן הייתה גם מעורבת במבצע חטיפתו של אלוף משנה (מיל') אלחנן טננבוים ב־2000, כשהעמידה לרשות אנשי חיזבאללה מטוס שהטיסו מאבו דאבי שאליה הגיע כדי לבצע עסקת סמים. מי שפתה את טננבוים להגיע לעסקה, תחילה בבריסל ובהמשך במפרץ הפרסי, היה ערבי ישראלי בשם קייס עובייד, שהתגייס לפעול לחיזבאללה, ושלמשפחתו היה קשר עסקי של כמה שנים עם טננבוים. בחקירתו של טננבוים, שנחשף במסגרת שירות המילואים לסוד מיזם סודי שפותח בצה”ל, השתתפו חוקרים איראניים.
מעניין לציין כי עובייד, שהצטרף ליחידה 188 בחיזבאללה, שאחראית על גיוס ישראלים ומבצעים מיוחדים בישראל, ניסה לגייס כבר בשנת 2000 את גונן שגב והציע לו מיזם עסקי. השב”כ הזהיר בזמנו את שגב, ויצא מנקודת הנחה שהשר לשעבר שישב בכלא על סחר בסמים יפיק לקחים ויתקן את דרכיו הסרוחות.
התמונה הרחבה
לצד המאמצים לגייס סוכנים בישראל, מנסה המודיעין האיראני גם להשיג מידע באמצעים טכנולוגיים של האזנה וחדירה למחשבים – מה שקרוי לוחמת סייבר. איראן הצליחה בשנים האחרונות - וכלקח ממבצע סטוקסנט שיוחס לישראל ולארצות הברית, שבמהלכו הוחדרו וירוסים למחשבי תוכנית הגרעין שלה - לשפר את יכולות הסייבר שלה, הן ההגנתיות והן ההתקפיות. לא עובר כמעט יום שבו פצחנים (האקרים) איראניים אינם מנסים לחדור לרשתות מחשבים של קהילת המודיעין, מערכת הביטחון, משרדי ממשלה וחברות ישראליות. עד היום רוב המאמצים האלה סוכלו בידי השב”כ, צה”ל, המוסד ורשויות הסייבר הלאומיות.
התחום השלישי ואולי החשוב עוד יותר לאיראן הוא פעולות טרור. גם בתחום זה, למרבה הצער, היו לאיראן כמה הצלחות לצד כישלונות לא מעטים. איראן, עם חיזבאללה, ביצעו כמה וכמה מבצעי טרור שהסתיימו מבחינתם בהישג: ישראלים נפגעו. הפיגוע הגדול ביותר היה ב־1992, כשסוכנים של חיזבאללה ומתאבד שלהם נעזרו במודיעין האיראני ובנציגיו בשגרירותם בארגנטינה (בין השאר לתיעוד, לתקשורת מוצפנת ולהברחת חומר נפץ בדואר דיפלומטי) ופוצצו את שגרירות ישראל בבואנוס איירס. בפיגוע נהרגו 29 בני אדם, מהם ארבעה ישראלים.
לאחר מכן הם פוצצו בפיצוץ עז וגדול יותר שבו נהרגו 85 בני אדם את “אמיה”, בית הקהילה היהודית במדינה. נגד מי שהיה אז שר המודיעין, עלי פאלחיין, יצא צו מעצר בינלאומי על חלקו במבצע וגם נגד כמה אנשי מודיעין איראניים שפעלו במסווה, ונגד בכיר במשמרות המהפכה, אחמד וחידי, שהיה לימים לשר ההגנה של הרפובליקה האסלאמית.
מאז שחוסל בדמשק בפברואר 2008 עימאד מורנייה, “שר הביטחון” של חיזבאללה, במבצע משותף המיוחס למוסד ולסי־איי־אי, לא פסקו סוכנויות המודיעין של איראן וחיזבאללה לנסות לנקום את מותו. הם ניסו לפגוע בדיפלומטים ומוסדות ישראליים באזרבייג’ן, בגיאורגיה, בתאילנד ובהודו. הם נכשלו במשימתם זו (למעט פציעתה של אשת עובד משרד הביטחון בהודו והטמנת מטען מתחת למכוניתו של דיפלומט בגיאורגיה). עם זאת, המודיעין האיכותי שהשיגו המוסד, השב”כ ואמ”ן על איראן, לא מנע את הפיגוע המשותף לאיראן ולחיזבאללה ביולי 2012 נגד אוטובוס שהסיע תיירים מישראל בעיר בורגס בבולגריה. שישה ישראליים נהרגו.
ולכן, הניסיון לגמד את גיוסו של שגב ולהציגו רק כמקרה פתולוגי של תאב בצע, שנגישותו למידע היא זניחה, מחטיא את המטרה ומעמעם את התמונה הרחבה יותר: המודיעין האיראני פעל ופועל בלי הפסקה נגד ישראל ואסור לזלזל בו. בוודאי שהשב”כ אינו מזלזל ביריב המר והמתוחכם הניצב מולו. תעיד על כך העובדה שהיחידה העוסקת במעקב אחר המודיעין האיראני וזה של חיזבאללה, שפועלת במסגרת האגף נגד ריגול וזרים (האגף היהודי), הורחבה מאוד בשנים האחרונות.