המבצע להשבת גופתו של רב-סמל זכריה באומל ז"ל - מבצע "זמר נוגה"
חלק מהמאמצים התעצמו בשנים האחרונות וביוני 2016 הובא הטנק על ידי הרוסים. מנליס הדגיש כי לא הייתה עסקה של מדינת ישראל עם מדינות אויב או גורמי טרור. בחודשים האחרונים התפתחה פעולה שהבשילה בימים האחרונים ושאפשרה את הבאת הגופה. גופתו של זכריה באומל הגיעה בטיסת אל על לפני מספר ימים. "זמר נוגה" הוא שם המבצע המודיעיני. הגופה נמצאת בארץ כבר כמה ימים לאחר שהובאה לארץ במטוס אל על ונמצאת באבו כביר. היא זוהתה לחלוטין על ידי הרב הצבאי הראשי. בצה"ל ממשיכים בריכוז מאמץ לזהות את הנעדרים הנוספים.
מועד הלוויה יימסר בשעות או בימים הקרובים ויש מספר פרטים שלא ניתן לתת בשלב הזה. אלוף משנה א' היה מפקד המבצע. הוא הובא לכאן באמצעות מדינה שלישית אך לא ניתן להגיד היכן היה קבור כל השנים. כץ היה בטנק אחר. דובר צה"ל הדגיש כי לא הייתה כאן עסקה מדובר בפעילות מבצעית. לא היה אירוע של משא ומתן. הוא אמר כי הייתה מעורבות של גורמים נוספים ולא רק צבא, אך סירב לענות על שאלה בדבר מעורבות רוסית. בתוך כך, ברשת אל-ערבייה דווח כי רוסיה היא שהעבירה לישראל את גופתו של באומל.
"מדובר על מאמץ רב שנים של קהילת המודיעין וענף איתור הנעדרים באגף כוח האדם במהלכו בוצעו מחקרים ומבצעים שונים לאיתור נעדרי הקרב שיאו של המאמץ בסדרת מבצעים שונים שהוביל אגף המודיעין והובילו לאיתורו והשבתו של רב סמל באומל זכרו לברכה. על כתפיהם של מפקדי צה"ל ואני בראשם מוטלת המחויבות הגדולה לדאוג לכל חייל שמצטרף לצה"ל ונשבע אמונים לישראל", אמר הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי.
"אנחנו מתרגשים עם משפחת באומל ומרכינים ראש. אנחנו מזדהים עם כאבן של משפחות כץ ופלדמן ומתחייבים להמשיך בכל דרך שיטה ואמצעים לנסות ולהשיב את כל נעדרי צה"ל. הבאתו של רס"ל באומל לקבורה בישראל לאחר שנים של מאמץ היא עדות למחויבות העמוקה של צה"ל, מפקדיו וחייליו לעמוד בכל משימה, למלא כל יעד במטרה להשיב את הבנים לגבולם", הוסיף הרמטכ"ל.
"איתורו של רס"ל באומל לאחר 37 שנים, בזירה מורכבת וכאתגר מודיעיני ראשון במעלה מהווה ביטוח לעוצמה המודיעינית של אמ"ן ולאינטגרציה בין-סוכנותית עם שותפינו לקהילה", אמר סא"ל אבי כאלו, רמ"ח שבויים ונעדרים באמ"ן. "יצרנו תמונת מודיעין שהובילה להנחת יסוד לאופרציה מבצעית כדי לנסות ולהשיב את מי מהנעדרים אני נרגש מהידיעה שזכריה מובא לקבר ישראל, וראה באירוע המשמעותי הזה סגירת מעגל אחרי עבודה של 20 שנה יחד עם זאת לא תמה דרכנו עלינו להשיב את שני הנעדרים הנוספים בקרב, צה"ל יפעל להשבת נעדריו".
כזכור, קרב סולטן יעקוב נערך ב־11 ביוני 1982, כאמור במהלך מלחמת לבנון הראשונה. בקרב לחם צה"ל בצבא סוריה על צומת דרכים מדרום לכפר סולטן יעקוב בבקאע שבלבנון. הקרב הסתיים בנסיגת כוחות צה"ל מהצומת, לאחר שכוח צה"ל שפרץ קדימה, חיילי גדוד המילואים 362 של השריון, גילה כי הוא מכותר בתוך מתחם סורי גדול וחולץ בקושי. ניהול הקרב נחשב אחד הכישלונות הגדולים של צה"ל במלחמה. 20 לוחמים נהרגו בקרב, למעלה מ־30 נפצעו, שניים נשבו, וכאמור שלושה נעדרים עד ההתפתחות של היום.
ב-4 ביולי 1982 הוטמנו ארבעה ארונות ובהם לכאורה ארבעה חללי צה"ל בבית הקברות היהודי בדמשק (לכל ארון הוצמדה תעודה המצביעה על זהותו הישראלית של החייל שלכאורה נקבר). ב-1983 נענו הסורים לבקשה לאפשר את הוצאת הארונות מהקברים ולאפשר לצלב האדום הבינלאומי לערוך בדיקה האם הגופות שייכות לחיילים ישראלים. ממצאי בדיקות הצלב האדום, הצביעו כי רק אחד מבין הארבעה הוא חלל צה"ל – סרן זהר ליפשיץ ז"ל, מפקד הטנק של רב-סמל יהודה כץ. שלוש הגופות הנוספות שנמצאו בארונות היו של חללים פלסטינים.
העובדה, כי בבית הקברות היהודי אותר חלל צה"ל אחד בלבד (סרן ליפשיץ ז"ל), הביאה למיקוד המאמץ במחקר המודיעיני לאחריות גורמים פלסטיניים בסוריה והנהגת אש"ף באותה העת, בראשות ערפאת אבו ג'יהאד, סגנו לעניינים צבאיים.
תהליך המשא ומתן בין ישראל לאש"ף ב-1993 היוו בסיס לפריצת דרך מודיעינית באשר למקום קבורתם של שלושת נעדרי הקרב בסולטן יעקב. בנובמבר 1993 נמסרה חצי דיסקית של החיל הנעדר, רב-סמל זכריה באומל ז"ל, על ידי ערפאת לשליחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. ממצא זה היווה, לצד מידע חלקי שמסר ערפאת, קצה חוט ממשי וראשוני להתקדמות ביחס לאיתור מקום קבורתם של הנעדרים.
גדוד המילואים 362 הוקם ארבע שנים לפני המלחמה וכלל טנקיסטים יוצאי ישיבות הסדר וקצינים, ברובם חילונים. "סיפור הקרב הציק לי", סיפר בעבר למעריב העיתונאי יובל פלג, שהגיע לשלישות גדוד 362 לאחר המלחמה ומצא עצמו בשירות מילואים עם קציני הגדוד באזור ג'נין. "קראתי עדויות בחוברת שהוציאה החטיבה והשאלות הטרידו אותי. מצאתי אנשים שביקשו לדבר, כדי לפרוק את אשר על לבם".
משפחות הנעדרים לא הפסיקו לקוות לשריד מידע על יקיריהן לאורך השנים. כך למשל גם יונה, אביו של זכריה באומל, פעל בדבקות לאורך השנים לאיתור מידע על גורל בנו, עד שהלך לעולמו ב־2009. נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, אמר בתגובה להבאת גופתו של באומל: "התבשרנו בהתרגשות רבה ובכאב גדול על איתורה והבאתה ארצה של גופתו של רב סמל זכריה באומל זכרו לברכה. 37 שנים קשות מנשוא של המתנה כואבת, של שאלות וספקות, הגיעו לסיומן בזכות מאמץ נחוש ובלתי פוסק של צה״ל וקהילת המודיעין הישראלי. ביום המרגש, הקשה והעצוב הזה אנחנו מחבקים את משפחת באומל, דומעים וכואבים איתה בדרכה להביא את בנה זכריה ז״ל למנוחת עולמים בארצו, באדמתנו".
"אני מברך את צה״ל, וקהילת המודיעין הישראלית כולה, על מחויבותם, על אומץ ליבם ועל פועלם ביום ובלילה במטרה להשיב את בנינו, לוחמינו שנפלו על הגנת העם והארץ, הביתה. לא נשקוט ולא ננוח עד שנשיב את בנינו כולם לגבולותינו, רב סמל יהודה כץ, רב סמל צביקה פלדמן, וכל נעדרי צה״ל וחללי צה״ל שמקום קבורתם לא נודע. המחויבות שלנו ללוחמינו, לבנינו ובנותינו, לעולם היתה ולעולם תהיה נר לרגלינו. יחד נצא אל הקרב, ויחד נשוב ממנו", הוסיף הנשיא.