מכתב ביקורת נוקב של מ"פ מצטיין בשריון על התרבות הארגונית בצה"ל מעורר שיח עמוק בתוך הצבא. הקצין, רב סרן עידו פיוטרקובסקי, שבתפקידו האחרון כיהן כמפקד קורס קציני שריון, הנחשב לאחד התפקידים החשובים ביותר בחיל השריון, החליט לפרוש מהצבא לאחר 11.5 שנות שירות ואף שסומן כהבטחה גדולה גם לתפקידים בכירים יותר בעתיד בצה"ל.
רס"ן פיוטרקובסקי הוא בנה של הרבנית מלכה פיוטרקובסקי, אשת ציבור הפעילה למען זכויות נשים שבשנת 2015 נבחרה להדליק משואה ביום העצמאות ה־67 של מדינת ישראל. במסמך בן שלושה עמודים, תחת הכותרת "מה לא ומה פחות - דרושים מפקד אמיצים", טוען הקצין כי אחת הבעיות המרכזיות בצבא היא שלא נקבע סדר עדיפויות לביצוע משימות ולא נעשה תיעדוף מצד בכירים. לדבריו, התוצאה היא סטנדרטים נמוכים ובינוניות במקרה הטוב.
לטענת פיוטרקובסקי, המפקדים בשטח, למרות ההתמודדות עם היצף המשימות, לא מעבירים דיווחים שקריים ולא נמנעים מביצוע הנחיות ופקודות, אבל אין להם יכולת לקיים את כל הפקודות וההנחיות. פיוטרקובסקי כותב: "נעשה הכל, אבל בתמרון, במסמוס, ברגע האחרון ורק כשיסתכלו, נלך בין הטיפות ונירטב רק מעט. נגיע לישיבות באיחור, נסדר את המשטח רק כשהמג"ד יגיד, לא נהיה בשטח בגלל שצריך להכין מצגת, אבל כשיקרה אירוע בטיחות נכתוב במסקנות שנוכחות מפקדים יכולה למנוע אירועים מסוג זה. ננהג עייפים גמורים ברכב, נארח את קצין השריון מארצות הברית בצורה שאינה מכבדת".
רס"ן פיוטרקובסקי הוא בנה של הרבנית מלכה פיוטרקובסקי, אשת ציבור הפעילה למען זכויות נשים שבשנת 2015 נבחרה להדליק משואה ביום העצמאות ה־67 של מדינת ישראל. במסמך בן שלושה עמודים, תחת הכותרת "מה לא ומה פחות - דרושים מפקד אמיצים", טוען הקצין כי אחת הבעיות המרכזיות בצבא היא שלא נקבע סדר עדיפויות לביצוע משימות ולא נעשה תיעדוף מצד בכירים. לדבריו, התוצאה היא סטנדרטים נמוכים ובינוניות במקרה הטוב.
לטענת פיוטרקובסקי, המפקדים בשטח, למרות ההתמודדות עם היצף המשימות, לא מעבירים דיווחים שקריים ולא נמנעים מביצוע הנחיות ופקודות, אבל אין להם יכולת לקיים את כל הפקודות וההנחיות. פיוטרקובסקי כותב: "נעשה הכל, אבל בתמרון, במסמוס, ברגע האחרון ורק כשיסתכלו, נלך בין הטיפות ונירטב רק מעט. נגיע לישיבות באיחור, נסדר את המשטח רק כשהמג"ד יגיד, לא נהיה בשטח בגלל שצריך להכין מצגת, אבל כשיקרה אירוע בטיחות נכתוב במסקנות שנוכחות מפקדים יכולה למנוע אירועים מסוג זה. ננהג עייפים גמורים ברכב, נארח את קצין השריון מארצות הברית בצורה שאינה מכבדת".
הקצין מוסיף במכתבו: "חטאתי גם אני וכמובן קיבלתי על כך הוקרה מחמיאה מקיר לקיר. לאחר 11.5 שנות שירות יפות ומשמעותיות בצה"ל אני עוזב, כי לתחושתי מרוץ החימוש הולך ומאיץ והיכולת שלי להכיל את הרוח הנושבת סביבי הולכת ודועכת, נשברתי". פיטורקובסקי מדגיש במכתב כי חשוב שהמכתב זה לא ייתפס כמכתב תלונה והתבכיינות על המצב. הוא מציע במסמך גם פתרונות ומציין כי ניתן לשנות את המצב רק אם הקצונה הבכירה תקבע למפקדים בשטח סדרי עדיפויות, באיזה נושאים עוסקים ובאיזה לא.
מכתב המ"פ תפס תאוצה בתוך הצבא והפך לשיחת היום, כאשר מפקדים רבים בשטח מרגישים הזדהות עם מה שכתב וחלקם אף נפגשו עמו. מעטים המקרים שדברים שכותב קצין, וגם לא בכיר במיוחד, מעוררים עניין כה רב בתוך הצבא. קצין בכיר איתו שוחחנו בנושא אומר כי בקלות ניתן לנפנף את המכתב ולא להתייחס אליו, באמירה שמדובר בראייה צרה של קצין שאינו בכיר, אך עצם העובדה שהמכתב מעורר שיח בקרב דרג הביניים של קציני השטח בצבא, ממחישה כי ככל הנראה יש לא מעט קצינים בצבא שמזדהים עם הדברים. צריך להתייחס לדברים שכתובים במכתב בצורה רצינית ויסודית, אומרים קצינים נוספים איתם שוחחנו לאחרונה בנושא זה.
תגובת דובר צה"ל: "המכתב המדובר הופץ בתפוצה צבאית פנימית על ידי קצין ששירת כמפקד בקורס קצינים בחיל השריון. תכני המכתב מביעים ומשקפים את עמדתו האישית. צה"ל מעודד העמקה בתרבות התחקור וביקורת עצמית, זאת תוך חשיבה ביקורתית, סובייקטיבית וכנה".