ערב הוקרה התקיים בשבוע שעבר למכינה הקדם־צבאית עֹז שלמה, לשעבר מכינת קריית מלאכי, שפועלת מזה 18 שנה בפריפריה הדרומית של ישראל. מכינת עֹז שלמה היא לא עוד מכינה קדם־צבאית טיפוסית אלא כזו שלפניה עומד חזון אחד ברור: להעלות את אחוז המתגייסים לצבא, גם בקרב אלה שהצבא לא ממש מעוניין לגייסם. אתגר לא פשוט.
לא במקרה שמה של המכינה שונה ממכינת קריית מלאכי למכינת עֹז שלמה בהשראת הרב שלמה גורן ז”ל, הרב הראשי הראשון של צה”ל. דמותו רבת הפעלים והזכויות מתקשרת באופן מובהק עם ערכי המכינה. “בני משפחת גורן תומכים בנו ומלווים אותנו לאורך כל הדרך”, מספר שי ויסבלום, מנהל מכינת עֹז שלמה.
“לא הייתי כאן בשנים הראשונות של הקמת המכינה, אבל האגדה מספרת שכשהיא הוקמה הייתה התנגדות גדולה מסביב לפתיחה שלה”, הוא מספר. “מכינות הן בעצם חממות להסמכת מנהיגים, והיו מי שסברו שבפריפריה החברתית לא יכול להיות שדבר כזה יקרה. רוב התלמידים הלומדים במכינה מגיעים ממשפחות קשות יום, רבים מהם לא לומדים באופן מסודר. מדי שנה, תלמידים חדשים מתקבלים למכינה, שממומנת בין היתר על ידי תרומות, וכעבור שנתיים חייהם משתנים מהקצה אל הקצה. כי בסופו של דבר, אלה שצה”ל לא היה אמור לגייס לשורותיו מוצאים את עצמם לא רק בצבא, אלא גם בשירות משמעותי בתפקידי לוחמה ואפילו בתפקידי פיקוד”.
המכינה הוציאה תחת ידיה כבר 750 בוגרים, יותר מ־600 מהם התברגו בצמרת הפיקודית של צה”ל ושירתו כלוחמים בסיירות, חלקם נשארו בצבא וחלקם עשו חיל באקדמיה והשתלבו בתפקידים בכירים במשק. חשוב להזכיר שמדובר בנערים שבמקרים רבים איש לא האמין בהם.
סיפור הצלחה
עו”ד רמי בובליל (68), אלוף משנה במילואים ואחד מעורכי הדין הבכירים בישראל, הוא יו”ר אגודת הידידים של מכינת עֹז שלמה (לשעבר המכינה הקדם צבאית קרית מלאכי, המכינה שכנה בקריית מלאכי שנים רבות עד שנאלצה לעבור לפני מספר שנים למשכנה הנוכחי לנוכח בעיות מוניציפליות וטענות ותלונות של שכנים וארגונים שונים). בובליל נרתם לחזון המכינה, לקיומה, ולמאמץ לדחוף את המכינה לגבהים חדשים. לדברי ויסבלום, אחרי שעו”ד בובליל הצטרף לפעילות המכינה בצורה וולונטרית בימיה הראשונים, משרד הביטחון וגורמי הצבא החלו לשתף פעולה עם המכינה ולקדם את פעילותה.
“בכישרונו ובכישוריו הוא הצליח לגרום לכך שהמכינה תוקם ותוכר על אף ההתנגדויות של גורמים כאלה ואחרים", אומר ויסבלום. "בסופו של דבר, המספרים מדברים בעד עצמם: יש למכינה כיום שני קמפוסים, אחד ליד קריית מלאכי והשני באור יהודה, וראש המכינה הוא הרב בעז שרמן. אנחנו כפופים לגוף שנקרא מרכז ישיבות בני עקיבא. שילוב של צבא, תורה, יהדות וקהילה הוא מוטיב מרכזי במכינה שלנו”.
סיפורו של עו”ד בובליל הוא סיפור הצלחה פנומנלי וכנגד כל סיכוי אפשרי. הוא גדל במשפחה קשת יום ביפו, בדירת חדר וחצי, שבה חיו שני הורים, סבתא ותשעה ילדים. כדי לעזור בפרנסת המשפחה הוא נאלץ לוותר על לימודים בבית הספר, וכשהגיעה העת להתגייס צה”ל אמר לו “לא תודה”. “החלום שלי, עוד מגיל 16, היה לשרת את המדינה ולהיות חייל”, מספר בובליל. “הם אמרו שהקב”א שלי נמוך מדי וככה ויתרו עליי בקלות. אבל נלחמתי כדי להפוך את ההחלטה הזאת והגעתי עד הרמטכ”ל. מבחינתי, לא ראיתי שום אופציה לוותר. שמרתי את המכתב מקצין הגיוס הראשי שבו כתוב שאני לא מתאים. זה לא מנע ממני להמשיך ולנסות”.
אחרי שהצבא השתכנע לגייסו, נשלח בובליל לטירונות במחנה 80 לצד מגויסים בעלי כושר גופני לקוי, ומשם והלאה, בכל תחנה בחייו, הוא נאלץ להילחם כדי להגשים חלום כלשהו. “אחרי שהתגייסתי רציתי מאוד לצאת בשלב מסוים לקצונה. כמובן שגם במבדקי הקצונה נשלחתי ארבע פעמים, אך לא נתנו לי לגשת למבדקים בטענה שהגעתי בטעות ואני חסר נתונים בסיסיים כמו קב"א ודפ"ר. אז פניתי למפקד זירת ים סוף בחיל הים דאז, אלוף משנה ולימים האלוף ומפקד חיל הים, זאב אלמוג, שעזר לי ושינה את חיי”.
בזכות אלמוג הצליח בובליל לבצע את המבדקים לקורס הקצינים ולסיימם. נשלח לקורס קצינים ביום שחרורו משירות חובה בצה"ל וחתם בהמשך קבע ושירת בחיל הים כמפקד בזירת ים סוף בשארם א־שייח’. בשלב זה, בובליל כבר סימן לעצמו את התפקיד הבא, אלא שגם כאן לא היה לו קל להתקדם בגלל פער לימודים גדול. “שוב, במלחמות ובמאבקים הצלחתי לגייס את עזרת הצבא ונשלחתי ללמוד לימודי שנת בגרות בתיכון צה"ל, אח"כ ירדתי שוב לזירת ים סוף ואז נשלחתי לארבע שנים של לימודי משפטים באוניברסיטת בר אילן במימון צה”ל", הוא מספר. "היום אני כבר אחרי תואר שני, וזאת מאז 1986, ומי שקיבל שלושה קיצורי פז"ם לדרגות קצונה, עליתי בסולם הדרגות מסגן משנה עד לרב סרן כקצין מצטיין לאורך כל תקופה ותקופה”.
אחרי לימודי המשפטים שובץ בובליל לשירות בפרקליטות הצבאית ופרש לגמלאות כקצין בכיר קיבל דרגה אישית של אלוף משנה בשנת ה-50 למדינה מהרמטכ"ל דאז אמנון ליפקין שחק ז"ל. דרגה שהוענקה ע"י הרמטכ"ל ואביו של רמי, ר' עמוס בובליל זצ"ל.
באזרחות הפך להיות לאחד מעורכי הדין המובילים במדינה. מאז שעזב את הצבא החליט עו”ד בובליל שאחת המשימות בחייו היא לדאוג לקדם נערים צעירים בעלי נקודת פתיחה דומה לשלו, שלעתים קרובות רואים את החיים מנקודת מבט חסרת תקווה וכמעט בלתי אפשרית. בובליל מבקש להראות להם שעם מעט אמונה ועם הרבה אמביציה אפשר להזיז הרים, גם במדינת ישראל. עו"ד בוליל משמש כחבר מועצת הנאמנים של אוניברסיטת בר אילן במשלך שנים רבות וכן יו"ר משותף של ועדת צבא וביטחון בלשכת עורכי הדין מזה מספר שנים. במסגרת שירותו במילואים השתתף עו"ד בובליל במשלחת עדים במדים לפולין לפני מספר שנים, בראשות תת אלוף דאז עמיקם נורקין (היום מפקד חיל האוויר האלוף עמיקם נורקין).
האתגר התקציבי
לפי ויסבלום, תחזוק מכינה קדם־צבאית כרוך באתגרים משמעותיים: “קודם כל ישנו האתגר החינוכי. כיוון שמגיעים לכאן חבר’ה עם צרכים מעט שונים מהרגיל, אנחנו מתכננים מדי שנה כיצד תיראה תוכנית הלימודים, מתאימים אותה לנערים ומדי כמה חודשים עושים הערכת מצב כדי לבדוק אם התוכנית מתאימה. אתגר נוסף שעומד בפנינו הוא כמובן שמירת קשר עם החניכים במהלך השירות הצבאי וליווי שלהם. כמו כן, אחרי השחרור מהצבא אנו פועלים כדי לשלב אותם שוב בפעילויות שלנו, בין אם במסגרת הדרכה או הרצאות וכדומה”.
אחד הקשיים הגדולים שאיתם מתמודד צוות המכינה ברמה היומיומית הוא האתגר התקציבי. “מכינה קדם־צבאית פועלת על פי חוק המכינות”, אומר ויסבלום, “שאומר כי הקהילה מממנת 60% וההורים 40%. אצלנו, מרבית ההורים לא יכולים להרשות לעצמם לעמוד בסדר גודל כזה של תשלומים, לכן אנחנו עושים גיוס משאבים מאומץ כדי לאפשר את פעילות המכינה, ובכך לקבל כל תלמיד שמעוניין להגיע, גם אם משפחתו לא מסוגלת לעמוד בשכר הלימוד”.
עם עו”ד בובליל שוחחנו בזמן שעשה את דרכו לאירוע ההוקרה במבנה הצנוע של המכינה ביישוב מרכז שפירא, בתחום מועצה אזורית שפיר. באחרונה הוא החלים ממחלה קשה, ובדיבורו לא הצליח להסתיר את התרגשותו. “אני נרגש לראות את החזון הזה מתגשם ולחגוג לו 18 שנה", אמר. "להצליח בכל שנה לגייס נערים שהמערכת הצבאית אומרת להם שהם לא מתאימים, ולהוכיח להם מניסיון חיי שעם רצון וחשיבה נכונה, לא רק שמגייסים אותם לצבא, אלא גם עושים מהם לוחמים בכירים בסיירות מובחרות, ובהמשך אקדמאים. זה הדבר הכי משמעותי עבורי באופן אישי”.
יוצא לך לדבר עם החניכים וללוות אותם?
“אני מקפיד שכן, בין אם זה בהרצאות ובין אם בשיחות. באחרונה חליתי והייתי פחות מעורב באופן אישי, אבל אני מחלים ועכשיו אני כאן כדי לתמוך בהם. אני תמיד אומר להם, ‘תראו, היום אני בוגר תואר שני ופעם לא ידעתי לקרוא’. אני אחד שלא רצו לגייס אותו לצבא ובסוף ייצג את שר הביטחון בוועדת וינוגרד (עמיר פרץ; ט”ל). זה המסר שלי אליהם – אם אתם מאמינים בעצמכם אתם תצליחו, אם זה קרה לי זה יקרה גם לכם”.
חשת שזו שליחות מצדך? לעשות תיקון לקשיים שחווית בעצמך בדרך?
“תמיד ראיתי לנגד עיניי את העזרה לזולת, ואת הכל, ראוי לומר, שאבתי מאבי שהקים את כל החינוך הדתי ביפו ועזר לתושבי יפו כשהיו צריכים עזרה. זה החינוך שקיבלתי בבית, לתרום ולהחזיר לקהילה. כל חיי השתדלתי לעזור בצורה כזו או אחרת, ואני מקווה שהמכינה תמשיך ללוות בוגרים מוצלחים לשירות משמעותי למען המדינה. אני חושב שזה רלוונטי היום במיוחד אחרי שפורסמו נתוני הגיוס. יש פה דור צעיר נפלא שרוצה להתגייס, להשפיע ולתרום”.