ההחלטה של משרד הביטחון להגביל השנה את ההשתתפות בטקסי הזיכרון לחללי צה"ל בבתי העלמין למשפחות גרעיניות בלבד של הנופלים, למרות הירידה הניכרת בנתוני התחלואה, מעוררת ביקורת נוקבת מצד חלק מהמשפחות השכולות. אילנה חיון, ששכלה את בנה רונן בפעילות מבצעית במוצב ריחן בלבנון ב־1997, אומרת ל"מעריב": "יום הזיכרון הוא בשביל האזרחים לחבק ולזכור, לנו יש את יום הזיכרון במהלך כל השנה. אין שום סיבה לחסום את ההגעה לקהל הרחב. איבדנו כל היגיון, כל המדינה פתוחה".
אורנה שמעוני, אמו של סגן אייל שמעוני ז"ל, שנפל גם הוא במוצב ריחן, אמרה בשיחה עם "מעריב" כי מבחינתה "חיילי צה"ל הם חלק מהמשפחה הגרעינית שלי וכך גם החברים והמכרים. אם זו ההחלטה, אז מבחינתי אפשר בכלל לבטל את העניין. אחרי שפתחו את המדינה אי אפשר להעניש אותנו. בבתי העלמין הגדולים אפשר היה למצוא פתרונות יותר סבירים ולבקש מקהל צעיר ולא מחוסן שלא יגיע".
שלומי, אביו של רונן ז"ל, מוסיף כי הוא היה מצפה שאת התלונות כלפי משרד הביטחון בסוגיה היו מובילים דווקא אזרחים שאינם מקרב המשפחות השכולות: "הזיכרון ביום הזה הוא קודם כל לאזרחים ולחברים. מבחינתם זו הזדמנות לכבד את הנופלים ולחבק את המשפחות, יום הזיכרון הוא לא בשבילנו".
לעומתם, יושב ראש ארגון יד לבנים אלי בן שם סבור כי מדובר בהחלטה נכונה, ומציין כי משרד הביטחון שיתף את הארגון בקבלת ההחלטות. "למרות השיפור בתחלואה ופתיחת המשק הקורונה עדיין כאן, ובקרב המשפחות השכולות ישנם גם אנשים מבוגרים שנמצאים בקבוצת סיכון", הוא אומר. "לא נכון לסכן אותם בהתקהלויות המוניות של עשרות אלפי אנשים במקום אחד".
לדבריו, בימי הזיכרון לחללי צה"ל מגיעים לבית העלמין הצבאי בהר הרצל כ־120 אלף איש ולקריית שאול למעלה מ־80 אלף. להערכתו, בעקבות ההנחיות של משרד הביטחון יגיעו הפעם לבתי העלמין הצבאיים הגדולים בארץ בין 20 אלף ל־25 אלף בני משפחה שיפקדו את קברי יקיריהן. על אף ההנחיות, גורמים נוספים ציינו בפני "מעריב" כי אין כל כוונה לאכוף או לערוך בדיקות בבתי העלמין, כך שאף אחד לא יעצור אנשים מלהגיע לבתי העלמין.