הלומי קרב טוענים: "הרפורמה לא מתקנת את עוולות העבר"

שישי אחר הצהריים, אזור התעשייה של פתח תקווה. בחניון ריק ממוקם מאהל המחאה של הלומי הקרב שממשיך לפעול על אף החתימה על הרפורמה "נפש אחת" למען נכי צה"ל ופגועי הנפש באגף השיקום של משרד הביטחון.

מאהל המחאה הוצב מול מטה אגף השיקום של משרד הביטחון לאחר המקרה הטרגי של איציק סעידיאן. מכל פינה בו נשמעים סיפורים על משפחות הרוסות, על פצועים שניסו לשים קץ לחייהם, על נשים וילדים שמשלמים את המחיר. "הלומים חוטפים פה התקפים על ימין ועל שמאל", מתאר דורון איש שלום, ממובילי המחאה, "הכל נפיץ".

במרחק קצר מהמאהל, מול אגף השיקום, הצית עצמו סעידיאן, לוחם לשעבר שנפצע בצוק איתן, במחאה על היחס של אגף השיקום כלפיו. האירוע הטרגי הזה הציף מעל פני השטח את הקשיים שעמם מתמודדים נכי צה"ל ועורר את המחאה.

כבר עברו כמעט שלושה שבועות מאז שהמוחים כאן הגיעו לחניית אגף השיקום ותקעו בה יתד. איש שלום, משקיע הון סיכון וסטארטאפיסט מירושלים, עדיין מופתע שמצא את עצמו בלב המחאה. "אני לא איש של מחאות, לא הייתי בבלפור, אני לא מעלה פוסטים פוליטיים, זה לא התחום שלי", הוא מודה.

לאיש שלום חמישה אחים, כולם שירתו ביחידות קרביות. אביהם חינך אותם לאהבת הארץ ולעשייה חברתית. אחיו הצעיר, ידידיה, הוא נכה צה"ל ואחיו הגדול, אליסף, הלום קרב. "הסיפור שלי כאן התחיל חודשיים לפני המקרה של איציק סעידיאן", הוא מספר. "אליסף אמר לי שהם מגיעים למחאת משפחות מול אגף השיקום. לפני שבאתי לפה לא ידעתי מה זה הלומי קרב, ידעתי רק מה זה אח שלי. החלטתי לבוא ולתמוך. בהתחלה לא הייתי מעורב בהפגנה, עמדתי בצד ורק שמעתי סיפורים".

אלא שבהחלטה של רגע הוא החליט לתפוס את המיקרופון בעצמו. "אף פעם לא זעקתי ככה מבלי לחשוב", הוא מספר. "בעיקר הבנתי שאין לי מה להפסיד, אני לא מדבר בשם אף ארגון ואני לא הלום קרב. היה לי ברור שהם לא מעזים לומר את מה שהם באמת חושבים כי הם תלויים בוועדות, ואז נפל לי האסימון על הכעס העצור בפנים ועל החופש להוציא אותו".

קבוצת סיכון

שלשום אישרה הממשלה את רפורמת "נפש אחת", שנועדה לשפר את התנאים של נכי צה"ל ולקצר את הבירוקרטיה מול אגף השיקום על מנת שיוכלו לממש את זכויותיהם. "הרפורמה תתחיל לתקן עוול ארוך שנים למען נכי צה״ל ופגועי הנפש, שצריכים לעמוד בראש סדר העדיפות הלאומי", אמר שר האוצר ישראל כ"ץ. במסגרת הרפורמה, יוקצו 300 מיליון שקלים לטיפול בנכי צה"ל, וישופר השירות הרפואי בתחום הוועדות הרפואיות. כמו כן, הרפורמה תוביל טיפול בפוסט־טראומטיים: בין היתר, יוקם בית מאזן לפוסט־טראומטיים, טיפול פסיכולוגי יוענק לבנות הזוג ולילדיהם של פגועי הנפש, וכוח אדם לאגף השיקום יתוגבר.

אומנם הרפורמה מהווה בשורה עבור נכי צה”ל שמחכים לה שנים רבות, אבל חלק מיושבי המאהל טוענים שהיא אינה נותנת מענה לתיקי החירום הפתוחים שממתינים להכרעה בעניינם. מובילי המחאה העבירו לאגף השיקום דרישות ברורות, בהן דרישה לטפל בתיקים הפתוחים הנמצאים בתהליך ולהעניק להם לאלתר 50% נכות לצמיתות ללא ועדה. כמו כן, הם ביקשו כי אגף השיקום יכיר בלוחמים הלומי קרב שלא הוכרו לאורך השנים, וכן כתבו כי "ניקוי מצבור התיקים הגדול היוצר עומס רב על המערכת יאפשר בניית אמון, קביעת נהלים חדשים ותיקון המציאות".

"הרפורמה מתייחסת למציאות מכאן והלאה ואיננה מתקנת את העוול כלפי מי שסובלים מהמערכת עד רגעים אלה ממש", אומר איש שלום. "אנו טוענים שישנה קבוצת סיכון בקרב קבוצת הלוחמים הלומי הקרב שלא מקבלת מענה. היא לא יכולה להמתין לרפורמה. הטמעה של רפורמה היא הליך ארוך, וזה במידה שאכן תמומש. רבות מהחלטות הממשלה לא מיושמות בסופו של דבר. ללוחמים האלה ולמשפחות שלהם אין עוד זמן. זה כמו לעזוב שדה קרב ולערוך לאחריו תחקיר, אבל לשכוח שהשארנו שם הרגע פצועים שוכבים. ערכנו בדיקה והבנו כי מדובר בפחות מ־250 תיקים פתוחים בנושאי פוסט־טראומה בקרב לוחמים".

אליסף איש שלום, אחיו של דורון, רס"ן במיל' ומ"פ בשריון, מצא את עצמו פעמים רבות בחזית. רק לאחרונה הכיר בו משרד הביטחון כהלום קרב והעלה את אחוזי הנכות שלו בהתאם, לאחר מאבק ממושך וערעור על תוצאות הוועדה הראשונה. "לפעמים הייתי מסתכל על החיילים במסדר לפני מבצע וניסיתי לראות אם אני זוכר את כל הכתובות שלהם כדי לדעת לאן לנסוע מיד אחרי", הוא מתאר בכאב את מה שחווה במהלך שירותו הצבאי.

אחד האירועים הזכורים לו התרחש בעזה בשנת 2002. "הייתי אז מ"מ של קורס מפקדי טנקים והוקפצנו לעזה", הוא מספר. "היינו בפעילות, יחד עם כוח חי״ר, שמטרתה הייתה הוצאה של אמצעי לחימה מתוך מסגד. בדרך חזור הטנק שלי עלה על מטען שהוטמן תוך כדי הלילה בתעלת הביוב. שני אנשי צוות נפצעו. היינו צריכים להבין איך מחלצים את הטנק הזה משם, תוך שהוא נמצא בסביבה מאיימת. החילוץ נערך תחת אש, אבל הצלחנו לצאת למחסום ארז. הטנק נלקח לשיקום, החיילים פונו לבתי החולים, ואנחנו המשכנו בפעילות, חזרנו מיד לשגרה. בשום שלב לא ניתן מקום לחוויה שעברנו, לא נדלקו נורות אדומות".

מתי הבנת שאתה הלום קרב?
"הבנתי את זה כשהייתי כבר אזרח, כשחוויתי תגובות שונות ודיכאון שהלך והידרדר בלי שהצלחתי להבין מה ההקשר ולמה. לא הבנתי למה אני מחבל בזוגיות שלי או בקשר עם המשפחה. התחלתי טיפול פסיכולוגי, והמטפל זיהה את זה באופן מיידי ומובהק. אמרתי לו: 'לא נוגעים בזה'. הוא שאל אותי: 'למה?', השבתי: 'כי אני פוחד לזהות את עצמי ככה, אני פוחד שלא אוכל להמשיך את שירותי כמפקד ולממש את האחריות שלי מול החיילים שלי'. פוסט־טראומה הוא מצב תפקודי שנע בגלים. הבעיה מול הוועדות היא שבכל פעם הן מטפלות באפיזודה אחת, ואז מתחילה אפיזודה שנייה, אתה צריך להתחיל הכל מהתחלה. כשאתה נמצא במצוקה, לא רק שאתה צריך לקבל טיפול, אתה צריך להילחם על עצם הטיפול. אדם במצוקה צריך שיעטפו אותו, לא להיות במאבק".

בין יושבי המאהל נמצא גם יובל, ששירת כחייל בבסיס באזור ההתרסקות של אסון המסוקים ב־1997, שבו נהרגו 73 חיילים. בעל כורחו הפך יובל אז לחלק מצוות פינוי ההרוגים. "קשה לי להתגבר על הלילה ההוא", הוא מודה. “בכל פעם אמרו לי: 'עד שתתבע את משרד הביטחון לא נוכל לטפל בך', אבל לקח זמן עד שהייתה לי יכולת לתבוע". כיום תיקו של יובל עוד פתוח ונתון בדיונים, ולכן הוא אומר: "הרפורמה לא תועיל לי. היא לא תעניק לי מזור".

האתוס ייסדק

בכניסה למאהל המחאה מוצגות יצירות אמנות של האמן נכה צה"ל בכור מיכאלוב, שלחם בלבנון, ושל הפסל יורם דרורי.לדברי אליסף איש שלום, "הטיפול היום נבנה בהתאם למודל של פגועי ראש. במקביל אנחנו מפתחים כאן דור שלם של טראומטיזציה משנית במקום לייצר טיפול הולם, במקום למנוע תלות במערכת".

“גם לא מבינים מה זה הלומי קרב, מפחדים לדבר על זה כי יש בארץ בעיניי אתוס שעלול להיסדק", מוסיף דורון. "מפחדים שזה יפגע בגיוס״.

עו״ד רינת גולד גזית, מחברת הספר "זכויות לנכי צה"ל" שהייתה שותפה לדיונים על הרפורמה מטעם ארגון נכי צה"ל, עבדה בשנים 1997־2005 באגף השיקום במשרד הביטחון. לדבריה, יעד אגף השיקום על פי תקציב הביטחון הוא שימור מורל הכוח הלוחם. "זו מטרה שהיא חיצונית לנכי צה"ל", היא אומרת. "לפי המודל הזה, קהל היעד של הזכויות הוא בכלל הציבור ולא הנכים עצמם. העיוותים שקיימים במשך הרבה שנים בזכויות נכי צה״ל נוצרו למרות שהחוק במקור היה קוהרנטי וחכם. אולם לאורך השנים חלה שחיקה ומשכו אותו לכיוונים שונים, הוסיפו עליו טלאי על טלאי. בסופו של דבר הגישה השתנתה, וגם כל מה שניתן פורש בצורה מחמירה שמעקרת את הזכויות מתוכן. זה משך את השטיח מתחת לכל המבנה המפואר לכאורה של זכויות נכי צה"ל. הבעייתיות בזכויות קיימת ביחס לכלל נכי צה"ל, לא רק להלומי קרב, אבל לנוכח אופי הפציעה של הלומי הקרב, הבעייתיות באה לידי ביטוי בעשרות מונים יותר בקרבם. לכן לא מפתיע שאצלם נפל דבר".

בספרה חקרה גולד גזית מודלים שונים לניתוח והבנה של זכויות נכי צה"ל ובחנה כיצד מדברים על נכי צה״ל בין שתי תפיסות: "פרה קדושה" מול "פרה חולבת". ״המודל הזה מנסה לשמור על צבא העם ולוודא שהבאים יהיו מוכנים לסכן את עצמם מתוך ידיעה שאם יקרה להם משהו, המדינה תעמוד מאחוריהם", היא אומרת. "לפי המודל הזה, זכויות נכי צה״ל רלוונטיות רק מהנקודה שבה הן מערערות את האתוס, וכל זמן שהאתוס יציב ושמור, אז הם נשארים בנראות ולא במהות״.

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "השלב הראשון של רפורמת 'נפש אחת', שיזם משרד הביטחון ואישרה הממשלה, כולל תוכנית פעולה מיידית לשיפור הטיפול בנכי צה"ל, בדגש על פוסט־טראומה. התוכנית, בהיקף של כ־300 מיליון שקלים, כוללת סל רחב של טיפולים לנכים פוסט טראומתיים, לרבות טיפולים אלטרנטיביים, טיפולים פסיכולוגיים וחונכות לילדי הנכים. אנו נחושים לשפר ולהסדיר באופן מיידי את שער הכניסה הכולל את תהליך ההכרה והוועדות הרפואיות, בדגש על פוסט־טראומה, כך שהשירות יהיה מהיר ומחבק ככל הניתן. צוות הפעולה במשרד ממשיך לעסוק בכך, בסיוע מומחים חיצוניים, ואנו מאמינים שבשבועות הקרובים נוכל ליישם שינויים נוספים".