את השם ילת"ם (היחידה למשימות תת־מימיות) רוב הציבור לא מכיר, וכנראה גם לא את הפעילות של אנשיה במצולות, אבל בשבוע שעבר חגגה היחידה הזו, הגוף המקצועי בצה"ל המוסמך בלעדית על תחום הצלילה והחבלה הימית, 40 שנות פעילות במפגש בין־דורי של מפקדים בעבר ובהווה, שהוליד שיח על סכנות, טכנולוגיה והצלות הרואיות.
"העובדה שהיחידה קיימת ומתפתחת אחרי 40 שנה ברמה שהיא בין מובילות הידע בעולם, מפתחת אמצעי טכנולוגיה, משלבת נשים באופן שוויוני ונותנת את השירות הכי מקצועי - היא הגאווה הכי גדולה", מספר רס"ן במיל' ירון מור, בן 65, מי שהיה בעבר קצין החבלה של היחידה.
"לחשוב שבתחילת הדרך אפילו נאלצנו לשאול מכלי צלילה, והיום יש פה צוותים מקצועיים שמוקפצים גם 20 שנה אחרי סיום השירות, לא שואלים למה וכמה, ומיד מתייצבים לדגל לצד לוחמים, עם הטכנולוגיות הכי חדישות והיכולות הכי טובות. חברות היא ערך עליון כאן, וכל אחד מאנשינו יעזור בכל מה שהיחידה תצטרך כל זמן שיש בנו רוח חיים".
על רוב המבצעים שבהם הילת"ם לקחה חלק אי אפשר לפרט, אבל צוותי הילת"ם, שמונה כ־100 איש ואישה, אחראים על פינוי רקטות, נטרול חבלה תת־ימית, איתור ופיצוץ אמל"ח עוינים בחופי ישראל, הפעלת ציוד ימי מתקדם, צלילות מבצעיות, סיוע בחיפוש וחילוץ נעדרים, סילוק פצצות ותחמושת במעמקים ועוד.
היחידה הוקמה בשנת 1963 בשם יחידה 707. ב־1976 אוחדה עם שייטת 13 ושימשה כזרוע החבלה. לאחר שהובן כי המיומנות המבצעית שונה ויש צורך בצוות למשימות ימיות, הופרדו היחידות ב־1981, והילת"ם שבה להיות עצמאית. כיום היא מקיימת שיתוף פעולה הדוק עם יחידות בזרוע הים, כגון השייטת, ספינות הטילים (סטי"לים), שייטת הצוללות והביטחון השוטף, וכן עם יחידות צה“ליות ואזרחיות נוספות, כמו פיקוד העורף.
"בשנות ה־80 חדרו שתי סירות מחבלים לחוף ניצנים כדי לבצע פיגוע", נזכר מור. "הן היו חמושות וממולכדות. היינו בבית בחופשת שבועות וקיבלנו הודעה להגיע מיידית ליחידה. מסוק אסף אותנו. היה איתי חבלן נוסף. שנינו השתלשלנו מהמסוק לסטי"ל ואז עברנו מסירה לסירה. הסירות והמחבלים היו מפוצצים תחמושת; תותחים של 30 מ"מ שהיום מוצגים במוזיאון של חיל הים. היו שם אר־פי־ג'י, טילי נ"ט, חומרי חבלה".
איך ניגשים לדבר כזה שעלול להיות מלכודת מוות?
"כדי לנטרל, בודקים קודם כל דבר בזהירות ומוודאים שהוא לא ממולכד, שאין טיימר או חיבור חשמלי. עובדים לאט עד למצב של נטרול. הכל קרה תחת סכנה כי הכדורים היו בקנה והאר־פי־ג'י היה מחובר בתוך המטול. עבדנו לאט, ממש בפינצטה. בטווח התת־ימי הכל הרבה יותר מסובך.
"בשנות ה־80 המאוחרות, מחבל על אופנוע ים ניסה לחדור דרך ראש הנקרה כדי לבצע פיגוע, ממולכד כולו עם חגורת נפץ. הוא נפגע מדבור, והקפיצו אותנו כדי לנטרל. צללתי מתחתיו לבד כדי שאם הוא ממולכד, שלא יקרה משהו לעוד מישהו, והורדתי את חגורת הנפץ שלו. במצב כזה צריך לבדוק ולקבל החלטות בשטח ולעבוד תוך שיקולי עלות־תועלת ורמת סכנה. בדקתי שהוא לא מחובר למערכות חשמליות ופירקתי את חומר הנפץ בידיים של מנתח. בתקופה ההיא לא היה רובוט תת־מימי לטיפול בחומרי נפץ, שעליו יש מצלמות. ירדנו למטה ועשינו את העבודה".
במסגרת הפיתוח והניסוי של טיל החץ, נקראו אנשי הילת"ם פעמים רבות לצורך איתור תקלות והסקת מסקנות. "צללתי לעומק 36 מטרים כדי לקשור את הטיל למסוק, להביאו לחוף ולפרק אותו מהחימוש שלו על מנת להוציא את המערכות האלקטרוניות ולהבין את התקלה", מספר מור. "בפעם אחרת ירו אותו מהים, והייתי צריך לפרק ולנטל אותו כדי שיוכלו לעבוד עליו. וזה לא טיל קטן".
מור עצמו נפגע במסגרת פרשת הקישון הידועה לאחר שצלל בנחל, ושוחרר בגיל 38 מהשירות. כיום הוא ממשיך להתגייס לשירות הילת"ם בכל הדרוש, אך במקביל, יש לו ביקורת על היחס לצוללנים. "חיפושי הדקר, למשל, ארכו עשרות שנים ועלו הרבה כסף - זה חלק מערכי היחידה. אבל במקרה של הקישון, המדינה שוכחת את אלה שנפגעו, צוללנים חולי סרטן, שבמקרים מסוימים אפילו לא מאשרים להם בדיקת MRI", הוא אומר.
"אלה חבר'ה שלנו שנתנו את נשמתם. זו נקודה כואבת מאוד. לצערנו, הם עוברים ועדות על ועדות ולא מטופלים. המערכת לא מתייחסת נכון לאנשים האלה. זה חייב להשתנות, וצריך לתת להם טיפול ותמיכה למשפחה. ועדיין, אם יצטרכו אותנו היום, נעשה את העבודה, וכולנו נעלה על סירות ונרד למים בלי היסוס. אני מצפה שהפקידות תצא מהמסגרת שלה ותיתן את מה שמגיע לחולים ולמשפחות".
לסכל חדירות
כל ירידה למעמקים היוותה סכנה עבור אנשי הילת"ם. בין שלל פעילויותיה, יחידת הילת"ם לקחה חלק גם בחיפושים במשך עשרות שנים אחר אנשי צוללת דקר, בחילוץ ספינות ששטו על גבול שטח עוין ועוד.
"כשהצטרפתי, עבדנו הרבה בשארם א־שייח'", מספר סא"ל במיל' מוטי קרן, שהיה מפקד היחידה בשנים 1996־2002 ושירת בילת"ם במצטבר במשך 25 שנה. "פינינו את הגדר התת־ימית של הבסיס לצורך החזרתה לצפון. צריך ממש לאהוב את זה. זו צלילה מקצועית ייחודית מאוד. היינו מתחילים את היום בבסיס בחיפה, ואף פעם לא יודעים איפה נסיים אותו כי כל פעם יש אירוע אחר שמקפיצים אליו.
"בשנות ה־80 היינו חלק מהצוות שהוציא סטי"ל של חיל הים שעלה על החוף בסעודיה בשוגג. עשינו הרבה פעילות של שליית מטוסים שהתרסקו בים, למשל מסוק ימי שנפל בעומק 800 מטר מול חופי אכזיב. כל ירידה מתחת למים היא סיכון חיים. השתתפנו בתקרית שבה חיל הים השמיד אופנוע עם שני מחבלים בלבנון, וצללנו להוציא את האמל"ח שלהם. זה היה קרוב לחוף. כשניגשים למוקשים מתחת למים, זה תמיד סיכון חיים".
כיום כאמור הילת"ם משתמשת באמצעים טכנולוגיים מהמשוכללים בעולם, אולם אצל דור המייסדים המצב היה שונה. "היום אנשים צוללים עם וסט צלילה, אבל בזמנו לא היו מאזני ציפה", מספר קרן.
"כשהתחלנו, צללנו עם חגורות הצלה. גם בתחום החבלה יש קדמה גדולה, הסונארים ברמה גבוהה ואילו בעבר הם היו מוגבלים. כיום יש רכבים תת־מימיים שמובילים את הצוללים קדימה, אך בזמננו לא היה. היינו עובדים חזק עם הרגליים כדי לסרוק שטחים גדולים, וכיום זה ללא מאמץ כמעט. גם כל נושא הצילום השתנה, היום הצילום התת־מימי הוא ברמה מדהימה. אפשר לתעד ניסויים מתחת למים ברמה הכי גבוהה.
"בערב, לצורך ביצוע סקר תת־מימי, היינו עולים למעלה ומספרים מה ראינו, והיום אתה מצלם בצורה איכותית. כל הציוד כיום ביחידה הוא ברמה גבוהה עם מחשבה קדימה. תמיד היינו טובים, אבל עכשיו אני חושב שאנחנו מאוד טובים. בתקופתי היחידה הייתה מצומצמת והפעילות המבצעית והאימונים היו מעורבים, והיום יש דגש על הדרכה והתמקצעות גדולה יותר".
לדברי רס"ן מתן בר, מפקד פלגת צוללים כיום, הילת"ם מעניקה מענה לכל מה שצריך לבצע מתחת או מעל פני הים, כגון "טיפול והתקנה של מערכות גילוי ואיתור תת־מימיות, שאמונות על הטיפול השוטף בגבולות של המדינה, ותפקידן לסכל חדירות", הוא מפרט. "אנו גם מבצעים מעקב בגבולות הימיים שאין בהם גדר, כשמצופים גדולים בוחנים אותם ועוקבים אחריהם. אנחנו מבצעים את התיקונים בספינות ובצוללות מתחת למים, מלווים ניסויים ופיתוחים של אמצעי לחימה חדשים, ואנחנו גם יחידה לסילוק פצצות, תחמושת או נפלים בקו המים או בתוכם".
מה נדרש כדי לשרת ביחידה?
"מתבצע מיון לתפקיד שנקרא 'לוחם ימי', שהוא שער כניסה לחיל הים, ולאחריו מיון נוסף לילת"ם או ל'סנפיר'. מי שנמצא מתאים ואושר מבחינה רפואית שהוא יכול לצלול - יתחיל מסלול. משך ההכשרה מקצה לקצה, עד למעמד הסיכה, הוא שנה ארוכה. יש ביחידה בנים ובנות, יש לא מעט בנות. חלה לאחרונה עלייה מבורכת. כולם ממלאים את אותו תפקיד באופן מלא, והשירות משותף. המשימות הן בעיקר משימות צלילה, ויש תמיד בין צולל לשניים מתחת למים. למעלה יש צוות שמפקח. כמובן שרואים הרבה ים וצריך לאהוב את הים. לא צריך רקע בצלילה".
רגע מרגש
ביוני האחרון קיימה היחידה תרגיל משותף עם יחידות מארצות הברית, בריטניה, צרפת וקנדה, שהוכתר כהצלחה גדולה. "תרגלנו מגוון תרחישים בתחום החבלה שכללו מיקוש ימי וכלי שיט מורכבים והיה מוצלח מאוד", מספר בר. "המטרה היא אימונים משותפים, החלפת ידע והידוק הקשר. חלק מהפעילות שלנו סודי מאוד וחלק פחות.
"אנו עוסקים לא מעט בחיפושי נעדרים, וזו משימה ערכית. עד לא מזמן חיפשנו טייס שהתרסק בכנרת בשנות ה־60 (סגן יקיר נווה שגופתו אותרה ב־2018 – סב"ד). החיפושים החלו עם מציאת שברי המטוס, ולמעשה במשך שני עשורים הגענו לכנרת לחודש כל פעם עד שמצאנו את הגופה. זה היה רגע מאוד מרגש.
"אנחנו מפעילים אמצעים שהיו קיימים בתקופת המייסדים, רק מתקדמים יותר, בהם מכשירי צלילה מתקדמים, אמצעי חבלה מתקדמים, מערכות הפעלה יעילות יותר. באותה מידה שחבלן יבשתי מתקדם עם הציוד, גם אנחנו. לאחרונה נקראנו לפנות שרידי רקטות במסגרת 'שומר החומות'. אנחנו היחידים שמוסמכים לפוצץ מתחת למים אמל"ח עוינים שיימצאו בתחומי ישראל. כשאזרחי ישראל ישנים טוב בלילה, מערכות הגילוי והאיתור תקינות ומוכנות, ואנחנו מפקחים עליהן".
מה תאחל ליחידה לרגל חגיגות ה־40?
"שתמשיך להיות חיונית ומשפיעה, שתשמור על צביון משפחתי ייחודי ותמשיך איתנו הלאה לשנים הבאות".