לוקחות אותו עמן: חלל צה"ל הונצח בקעקועים על ידי אמו ודודתו

את 28 ביולי 2014 בלהה שבת, רכזת משאבי אנוש במכבי שירותי בריאות בחיפה, זוכרת היטב וכנראה לא תשכח לעולם. האסון הכבד חרות עמוק בלבה ומקועקע על ידה.

הסיפור העצוב של אחיינה ארז שגיא ז"ל החל כשקיבל פלייר, שהזמין אותו להיבחן לפנימייה הצבאית לפיקוד הריאלי בחיפה, שאליו מעטים מצליחים להתקבל. למשפחה לא היה ספק ביכולותיו והוא צלח את האתגר בהצטיינות.

"גרנו בחיפה קרוב לפנימייה, והוא היה כמו הבן שלי, מחובר מאוד לבנות שלי. התכתבנו הרבה בווטסאפ והיינו קרובים מאוד", סיפרה שבת. "בצוק איתן הוא הוזעק עם שבעה מחבריו לקורס מ"כים אל גבול רצועת עזה, חמישה ימים בלבד לאחר תחילת הקורס, כדי לתצפת על מחסום קרני, שדרכו הועברו כלי הלחימה לעזה.

"בזמן הפעילות הצבאית ולרוע מזלם של החיילים, כ־90 מטר ליד העמדה הייתה מנהרת טרור של מחבלים שיצאו משם בהפתעה, הקיפו את התצפית וביצעו ירי מתמשך. לארז ולחבריו לא היה סיכוי לשרוד. ב־23:00 קיבלתי שיחה מאחותי עדנה, אמו של ארז, וממנה שמעתי את הבשורה המרה".

לאחר האסון הונצח ארז במגוון אנדרטאות. אולם, חלק מבני המשפחה, בהן בלהה ואחותה, האם השכולה, בחרו לקעקע גם על גופן את הזיכרונות מארז. שבת אמרה: "אני וארז נולדנו באותו תאריך - 4 בינואר. פעמים רבות חגגנו יום הולדת יחד. הוא תמיד היה אומר לי: 'את כמו אמא'. ביום ההולדת הראשון בלעדיו עשיתי קעקוע של עץ ארז עם התאריך המשותף שלנו, ומאז אני כבר לא חוגגת". לימים התחתנה בתה של שבת עם חייל ששרד מלחמה ושבי - גלעד שליט.

שמונה שנים לאחר האסון הנורא הפצע לא הגליד, ושבת מתמודדת עם הצלקת עד היום. "בהתחלה הייתי מגיעה לעבודתי במכבי, בוכה כל יום וחוזרת אחרי שעה לבכות עם עדנה אחותי. הכילו אותי בעבודה בצורה בלתי רגילה, הציעו קשת של עזרה מקצועית, ומכבי בהחלט היו ועדיין חלק מתהליך השיקום שלי", היא סיכמה.