חוה רמברנד כותבת על אחיה, סמל יעקב־שמואל רמון ז"ל, שנפל ב־7 באוקטובר 1973, בגיל 20.
יעקב (ג'ייקוב) נולד בארצות הברית, ושנות ילדותו עברו עליו בעיר סיאטל. מאז ומתמיד היה חובב מוזיקה. הוא ניגן בקלרינט בתזמורת בית הספר ולאחר זמן מה עבר לסקסופון טנור. לבסוף קנה מערכת תופים והיה מתופף בלהקה שהקים. חברי להקתו ניגנו במסיבות בני המצווה של חבריהם והיו חביבי הקהל.
משפחתנו עלתה לארץ ב־1 בספטמבר 1968, כשהוא היה בן 15. באותה שנה לא היו מקומות פנויים בכיתה י' בבית ספר טוב בירושלים. הוא למד חצי שנה בחוות הנוער הציוני בכיתה ט'. כאשר באמצע השנה התפנה מקום בכיתה י' בבית הספר בויאר, הוא התקבל בתנאי שבסוף השנה יחזור שוב על השנה. ג'ייקוב לא רצה להישאר כיתה, למד בחריצות רבה, ובתום השנה אכן עלה כיתה ביחד עם חבריו לספסל הלימודים. הוא בחר במגמת ביולוגיה והשקיע שעות רבות באיסוף והגדרת צמחים, אהבה שעתיד היה לחלוק עם חברתו לעתיד, שמחונה.
בשנות לימודיו בבויאר ג'ייקוב היה לבוש מרושל, לא מסופר, שמח, מגלגל סלנג ישראלי במבטא אמריקאי, נראה עדין, נשמע רומנטי ואידיאליסט, והראשון לכל תעלול וראש לחבורה שעשתה חיים בכל הזדמנות. גבוה ויפה תואר עם עיניים חומות חודרות ורעמת שיער חום, הוא היה חביב הבנות.
ג'ייקוב התגייס לנח"ל, וביום הראשון נקשרה נפשו בנפשה של שמחונה והם הפכו לזוג. שמחונה הייתה שותפה לאהבתו הגדולה לביולוגיה. ביחד יצאו למרעה בהיאחזות הנח"ל 'גשור' ברמת הגולן, הגדירו צמחים וצפו בנדידת החסידות. ביחד תכננו את חייהם המשותפים ואת בניית ביתם המשותף. בשבתות היה מגיע לירושלים, ואז עולה על הקטנוע של אבי ונוסע כל הדרך לנחשונים כדי לראות את שמחונה.
בתקופת ההיאחזות הדביק את כולם באהבתו למוזיקת רוק: מג'ימי הנדריקס ועד ג'ניס ג'ופלין. היה לו פטיפון נייד קטן שהפך כל חדר שבו שכן למרכז החבורה. הוא יצא לקורס חובשים קרביים, ובדרך שכל כך אפיינה אותו נכנס לנושא בהתלהבות עצומה והדביק בזה את כולם. באימון המתקדם בנח"ל מוצנח הוא הצליח לשכנע את המפקד שלו, מנחם אנסבכר, שרצוי שכל חייל ידע כיצד לתת עירוי. ג'ייקוב לימד את כולם כיצד לתת עירוי זה לזה. בשבתות כל המשפחה קיבלה עירויים, מה שגרם לאבי הרופא נחת עצומה. ג'ייקוב החליט בשלב זה של חייו להיות רופא, נרשם לבית ספר לרפואה. מאחורי החזות של שובב חביב היה בחור חרוץ, שקדן ורציני עם מוח מבריק ומקורי.
ראינו אותו בפעם האחרונה בחופשתו בראש השנה, לפני העלייה לרמת הגולן כדי לתפוס קו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יצא ג'ייקוב כחובש קרבי למשימת חילוץ חבריו בתל סאקי. שום כוח בעולם לא היה מונע ממנו לעלות על אותו רכב חילוץ כדי לחלץ את מפקדו הנערץ וחבריו לנשק. אני אסירת תודה ליאיר פרג'ון שסיפר לי את מילותיו האחרונות, שניות לפני שנתקלו בחיילי הקומנדו הסורי: 'אל תדאג פרג'ון, רק תקרא ג'ייקוב ומיד אני מגיע אליך'.
היום (24 באפריל), בשעה 21:00, במסגרת מיזם "בשביל הנופלים" המחבר בין הסיפור המיוחד של הארץ ללוחמים שנפלו למענה, יתקיים מפגש מקוון ליהדות התפוצות, בשיתוף עמותת "תודה לצה"ל", לציון 50 שנה למלחמת יום כיפור דרך סיפור הקרב בתל סאקי. במהלך המפגש יתקיים שיח בהובלת יעקב שה־לבן, מנהל אתר הזיכרון בתל סאקי, יחד עם חוה רמברנד ששכלה בקרב את אחיה, ג'ייקוב רמון ז"ל.
