לא מזמן אירע לעו"ד דוד חודק תקר בגלגל. זה היה בפאתי עיר גדולה, כחום היום, דבר שאילץ אותו לקפוץ לפנצ'רייה מבטיחה באזור המוסכים. “הבחור שקיבל את האוטו שלי ראה שאני דמות דומה לצפונבון, אז דבר ראשון הוא אמר לי, ‘אני איש ימין'", צוחק מי שמכהן כיום כיו"ר משותף של פירמת עורכי הדין הגדולה במדינה. “בכלל לא שאלתי אותו, רק רציתי שיתקן את הפנצ'ר. אבל בגלל שהוא התחיל, אמרתי לו, גם אני איש ימין, אבל ימין אחר, של מנחם בגין ודן מרידור, ואני מקווה שאתה מבין שברגע שהממשלה שמה את עצמה מעל החוק במקום שתהיה כפופה לחוק, אנחנו הולכים לדיקטטורה. הבחור טיפל בגלגל, אני המשכתי לדבר, ואחרי כמה דקות הוא אמר, ‘אתה יודע, כשאתה מסביר לי בצורה כזאת, אני מתחיל לחשוב קצת אחרת'. ואז נבהל מעצמו ואמר, ‘אני רוצה לקרוא לבוס שלי, הוא יודע להתווכח'".
הבוס שיודע להתווכח ירד מהמשרד, ניגש אל הלקוח “ועל הסף אמר לי, ‘תשמע, אני מרוקאי ולא אתן יותר לאשכנזים לדרוך לי על הראש'. הוא היה מאוד נחמד, אבל ראיתי שהוא כמעט לא התייחס למה שהסברתי לו. כאילו לחץ לעצמו על כפתור שממנו עלה שיח של קיפוח, אליטות, אשכנזים, כאב של 'פגעו בנו', 'הסלילו אותנו'. הוא היה מאוד גאה, וגם מאוד מצליח כלכלית, אבל הפגיעה בהורים שלו דיברה מגרונו ובצדק, כי באמת הסלילו וקיפחו אותם, אין להקל בזה ראש. אבל אני הבנתי אז שהוויכוח הוא לא על הרפורמה ולא על החקיקה. הוויכוח מזמן עבר לשבר שקיים בין עדות המזרח לאשכנזים, בין האליטות לבין מי שלא חושב את עצמו לכזה, בין המעמד הבינוני למעמד הנמוך, שגם אם יצא מהמצוקה עדיין הוא זוכר את הפגיעה בדור ההורים ומלא כעס עליה".
כל המאבק נגד המהפכה המשפטית הוא רק על זה?
“לא, המסקנה שלי היא שלרצון לערוך שינויים משפטיים מהותיים התחברו אינטרסים של המפלגות החרדיות, שלא רוצות להתגייס ולא רוצות שוויון בנטל, עם אינטרסים של קבוצה משיחית לאומנית של סמוטריץ', רוטמן ובן גביר ועם אינטרסים אישיים של דמויות כמו ביבי ודרעי, לצד חולשה גדולה של נבחרי ציבור מהליכוד שנגררים אחריהם. כל רשת האינטרסים הזאת נפלה על השברים הקיימים פה עשרות שנים בין האליטות לבין אלו שהרגישו שהפכו אותם לשמן של גלגלי המהפכה החברתית והציונית, וכשכל זה התחבר, נוצרה שנאה שהופכת לחומר הבעירה שמובילי המהפכה החוקתית משתמשים בה באופן ציני. הרקע הזה מנוצל ומתומרן על ידי נבחרי הציבור, מהדהד בכיוון של 'בואו נפגע סוף־סוף באליטות', 'בואו נערער את היסודות כדי לשלם על הפגיעות שנעשו בנו בעבר'".
אז התמיכה ברפורמה היא סוג של נקמה?
“היא לא נקמה סתמית, אלא שינוי מאזן שיש בו גם צעדי נקמה. מנהיגות אחרת הייתה יכולה למתן את התחושות הקשות הללו ולתעל אותן למקום של תיקון במקום למקום של נקמה. למשל, להעדיף את הפריפריה באופן משמעותי בתקציבי החינוך והבריאות, לחזק את החלשים כדי שיוכלו להתחרות בחזקים, אפילו לעזור להם בקשרים, כי יש אנשים כל כך מוכשרים שלא יודעים בכלל איך לגשת ל־8200 או ליחידות המיוחדות. במקום זה יש ניגון על מיתרי הפגיעה והקיפוח והמחלוקת והשנאה והנקמה, וזו אש זרה שכבר שרפה בתים לאומיים כמו בית ראשון ושני ומרד בר כוכבא. זה עלול לקרות שוב. כשהייתי בבית הספר היסודי, חשבתי שאנחנו עם סגולה, ככה לפחות אמרו לי, אחר כך הבנתי שאין לנו שום סגולה ואנחנו יכולים, כמו כל עם אחר, לרדת למקומות הכי נמוכים, יש לנו אפילו שלוש תעודות היסטוריות שכבר עשינו את זה, או בשפה משפטית, תקדימים לתהום הפעורה. כדי לגשר עליה אנחנו צריכים עבודה של מנהיגות רצינית ומפייסת, שלא מתקיימת כרגע".
לפחות בתחילת הסערה סביב הרפורמה המשפטית, חודק עצמו הבעיר אש בשדה שכבר נחרך מכל כיוון. זה קרה בפברואר, בכנס שערכה לשכת עורכי הדין באילת. מנחה באחד הפאנלים שאל את המשתתפים איפה הנאום של שר המשפטים לוין תפס אותם, וחודק, בעל עיטור העוז על גבורתו כקצין שריון במלחמת יום הכיפורים, יצא על החקיקה ב־180 קמ"ש. “אם מישהו יכריח אותי לחיות בדיקטטורה, ואם לא תהיה לי ברירה אחרת, לא אהסס להשתמש באש חיה", אמר, “אנשים מוכנים להילחם עם נשק. כולם מזדעזעים 'איך אתה אומר דבר כזה?', אז אני אומר, אם נצטרך להגיע לזה, ואם יגררו אותי לשם, זה מה שאני אעשה. אני לא אעזוב את הארץ ולא אחיה בדיקטטורה".
אף שהיה ברור שהדברים שיקפו נהמת לב ולא קריאה אופרטיבית לפעולה, ציניקנים ובעלי אינטרס הדהדו והעצימו אותם עד כדי כך ששותפיו למשרד של חודק התנערו מאמירותיו, והוא זומן לחקירת משטרה בחשד להסתה. “השאלה של המנחה זרקה אותי 50 שנה אחורנית למלחמת יום כיפור", הוא משחזר היום, “שילמתי מחיר, אני עדיין עם רסיסים בגופי, שני מפקדי מחלקות שהיו לצדי נהרגו לנגד עיניי, 55 הרוגים נפלו מהגדוד. אנשים שנתנו את כל מה שיכלו לתת כדי להגן על המדינה יצאו בשם ערכים אחרים לגמרי מאלה שסמוטריץ' ובן גביר מובילים היום. אז כשנושא המהפכה המשפטית עלה בפאנל, פתאום חזרתי לשם וזה טלטל אותי והוציא ממני תגובה מאוד רגשית, שזועקת שאנחנו הולכים לכיוון לא רציונלי".
לא חששת ששימוש במילים כאלה בתקופה כה רגישה יוביל לפיצוץ?
“יש הרבה ‘אם' באמירה שלי ופחד ממלחמת אחים. בראשית שנות ה־50, חרות של בגין לקחה על עצמה לנסח טיוטת חוקה לישראל. בסעיף 33 בהצעת החוקה שכתב ד"ר יוחנן בדר, שהיה מראשי חרות, נאמר במפורש כי ‘זכאי אדם להתנגד בפועל לעריצות ולדיכוי ולהתגונן כדי הצורך מפני כל התנקשות בלתי חוקית בחייו, בשלמות גופו, בכבודו או בקניינו'. ובסעיף הבא נאמר ‘חיללה הרשות את זכויות האדם והאזרח, וגם הערובות החוקתיות חדלו למעשה מלהיות למגן לו, יהא המרד לזכות ולחובה לעם ולכל חלק בקרב העם'".
אילו תגובות קיבלת על הדברים שאמרת בכנס?
“קיבלתי מאות תגובות, רובן אוהדות ותומכות. באחת ההפגנות בקפלן ראיתי כמה שלטים ‘כולנו חודק'. לא חיפשתי את זה וגם לא את התגובות ההפוכות, שאמרו שעורך דין פריבילג מעז בחוצפתו לומר כאלה דברים".
גם שלושה משותפיך לפירמה התנערו מהדברים.
“התקבלה איזו מורת רוח מחברת מקורות על דבריי. לא ביקשו הבהרה או התנצלות, זה לא היה אפילו על סדר היום, רק מורת רוח בסיום הישיבה, וזה בסדר, לא הכל מוצא חן בעיני כולם. אבל שלושה שותפים מנהלים חששו שאולי זה יביא לגל של לקוחות שיש להם דעה שונה משלי. לכן הם הוציאו הודעה לעובדי המשרד שהגיעה לעיתונות. הייתי בכלל בכנס באילת, אבל שופטת בכירה לשעבר התקשרה לאשתי ואמרה לה שהמשרד של דוד מתנער ממנו. זה מאוד פגע בי, אז הגבתי במכתב נגדי. המחאה מייצגת ערכים של חופש ודמוקרטיה, ואנחנו הרי משפטנים שעומדים על האובניים לשרת את הערכים הללו של חופש וצדק, ולא לתמוך בערכים המנוגדים להם. כך ראיתי את הדברים ולכן העברתי את המשרד שלי ממגדל עזריאלי למגדל אלקטרה. היום הסיפור הזה מאחוריי".
חודק הוא יו"ר משותף של משרד עורכי הדין גולדפרב־גרוס־זליגמן ושות', שהתמזג לאחרונה והוא כולל 550 עורכי דין. “זו מפלצת של וואן סטופ שופ", מחייך חודק, “ומשמעותה שאפשר לתת שירותים מקיפים בתחומי המשפט השונים. אתה עוצר במקום אחד ויכול לעשות קניות ולקבל טיפול הוליסטי בכל התחנות המשפטיות".
איך שלא מסתכלים על זה, הפירמה שלכם היא הכי אליטה.
“מתוך שלושה מנכ"לים משותפים, אחד עדות המזרח, אחד עם כיפה על ראשו ואחת חצי טריפוליטאית. גם אני חצי אשכנזי, כי הוריה של אמי מהרי הקווקז. אבל אין ספק שאנחנו סוג של אליטה מקצועית משפטית. אני לא מתבייש בזה ובכלל לא נחרד מהשימוש במילה אליטה, כי בעיניי יש שני סוגים, אליטה שמשרתת את הקהילה והעם בצבא, במערכות הביטחון, באקדמיה ואפילו בתרבות, ואליטה כוחנית, שמנסה לקחת יתרון לעצמה על חשבון אחרים. אני לא מחשיב את עצמי נישא מעם. השקעתי הרבה בקריירה המקצועית שלי, עמלתי כדי לחדד ולשפר אותה מגיל צעיר. אני בא מבית ימני על מלא. אמא שלי הייתה חברה באצ"ל, אחיה היה חבר בלח"י, אבי היה בית"רי אדוק עד יומו האחרון. אם הוריי היו היום בחיים, למרות הכל הם היו מצביעים ליכוד".
ואתה?
“אני עם נטייה ימנית בכל הקשור לביטחון המדינה ולקיומה של ריבונות יהודית בישראל. אני ימין ליברלי בצד הכלכלי, החברתי והפוליטי, וככזה אני לא מצליח להבין איך הליכוד הגיע למקום שהוא מצוי בו היום. אני עצוב מול חוסר האחריות של מנהיגי ציבור בקרב הליכוד. אני זוכר את התמונה של ראש הממשלה נתניהו עם חבורת שרים סביבו, עומדים בבית המשפט המחוזי עם פודיום שעליו סמל המנורה של מדינת ישראל ובעצם המעשה קוראים תיגר על סמכותו של בית המשפט ונותנים הערת אזהרה לשופטים. זה היה מחזה עוועים מזעזע, ובעיניי, כמשפטן וכאזרח, כל מי שהיה בצילום הזה לא ראוי להיות מנהיג לאומי במדינת ישראל".
חודק הוא לא רק עו"ד בכיר. בעבר עמד בראש ועדה ציבורית שמינה משרד האוצר לבדיקת דרכי ההשקעה של כספי הפנסיה והגמל בישראל. ועדת חודק חוללה שינוי משמעותי כשיצאה נגד החברות הגדולות. “אני עצמי ייצגתי את רובן, אבל יצאתי נגדן כי הבנתי שהן פוגעות בעתיד הפנסיה הלאומית בישראל", אומר חודק. “חיזקתי את עמדת גופי הפנסיה מול החברות הגדולות והבנקים, שרובם היו לקוחותיי. היה מאבק תקשורתי עצום נגדי. נוחי דנקנר, שהיה לקוח גדול של המשרד, אמר שאני אחת הסיבות לנפילת IDB, מכיוון שוועדת חודק גרמה לייקור ההלוואות העצומות שהמוסדיים וגופי הפנסיה נתנו לחברות, דבר שהקשה עליהן לגייס כספים למחזור חובותיהן וגרם לנפילתן, בין השאר גם לנפילת IDB. זה לא היה קל, אבל זו הייתה המחויבות שלי למדינה בכלכלה, כמו המחויבות שלי בצבא. אף פעם לא היססתי לפעול".
למרות המאבק בחברות ובבנקים והאמירה השנויה במחלוקת על המהפכה המשפטית, חודק איננו איש מלחמות. עוד בראשית המחאה החברתית ביקש להיפגש עם הנהלת פורום קהלת כדי לנסות להגיע לפשרה. “ישבתי עם מנכ"ל קהלת ועם עוד שבעה דוקטורים למשפטים ולמדע המדינה, כמעט כולם חובשי כיפה, וביקשתי לתהות על קנקנם", הוא מספר. “מאוד התרשמתי מהם, למרות שהייתה שיחה נוקבת שבה כל אחד הביע את עמדתו ולא הגענו לעמק השווה. בסוף אמרתי להם, 'לא שכנעתם אותי ואני לא שכנעתי אתכם, אבל אם יש תכלית למפגש הזה, בואו נכין אמנה למניעת מלחמת אחים', כי הערכתי שאנחנו הולכים לשם. אמרתי, 'בואו נעשה עוד פגישה, אתם תחתמו מהצד הימני ואני אעשה כל מאמץ להביא את ראשי המחאה משמאל, וביחד נצא בקריאה לאנשים למנוע אלימות ומלחמת אחים'. אז המנכ"ל אמר, 'תשלח טיוטה ראשונה'. הכנתי ושלחתי אליו. ואז אמרתי את מה שאמרתי, התחילה מהומת אלוהים ואני יכול להבין למה הם לא חזרו אליי".
אז חודק חזר אליהם. “כבר הייתי עם רעיון אחר של ליבת חוקה מצומצמת למדינת ישראל. ביקשתי פגישה נוספת, והפעם גם בנוכחות יו"ר קהלת, פרופ' משה פרל. ישבתי איתם והצגתי בפניהם את הרעיון שנחבור עם ארגוני המחאה וארגוני הימין במאמץ לגבש חוקה מצומצמת למדינת ישראל, אותו רעיון שפרופ' ידידיה שטרן העלה לפני כמה חודשים. אני קראתי לזה ליבת חוקה והוא קרא לזה חוקה רזה".
בשם מי אתה מציע את ליבת החוקה?
“אני יזם שדואג לעם וחרד לגורלו. אמרתי לאנשי קהלת, אם תסכימו לחתום, אעשה כל מאמץ לרתום גם את מטה המחאה שאני מכיר כמעט את כל אנשיו ברמה האישית".
איפה זה עומד היום?
“יו"ר ומנכ"ל קהלת מוכנים להשתתף ביוזמה. ולכן בניתי רעיון לאסיפת אזרחים מצומצמת שתייצג מגוון דעות בציבוריות הישראלית, כדי שזה לא יהיה רק משפטנים שמנסחים טיוטה אלא מגוון רחב יותר. רציתי חמישה משפטנים מובהקים מהימין, כמו פרופ' גידי ספיר ופרופ' אביעד בקשי, וחמישה משפטנים מובהקים מהשמאל כמו פרופ' אהרן ברק, ומה שלא יעבור אותם ברוב של שבעה מתוך עשרה לא יעלה לטיוטה, גם במחיר זה שלא תהיה טיוטה. אני מאמין שבעת מצוקה כמו זו שאנחנו מצויים בה היום, נצליח להגיע לפשרות. קיבלתי בינתיים הסכמות מפרופ' פרל ופרופ' ברק, ואני ממשיך לעבוד על היוזמה ולחבר לה גופים ומכונים למיניהם".
זה יהיה פוליטי?
“לא. זה מחוץ לרחם הפוליטי, כי אין פוליטיקאי שרוצה לכונן חוקה אלא ברגע של מלחמת עצמאות או שינוי משטר קיצוני. אני חושב שאם המערך הציבורי יאשר את ליבת החוקה, אז במקרה שניכנס למשבר חוקתי, יהיה לנו מסמך קצר, אלגנטי, מצומצם, שלא מתיימר לעשות תיקון עולם כללי, שיהיה מנוסח על ידי אנשי מקצוע ומגובה על ידי ימין ושמאל, ואם נניח אותו על השולחן, סיכויי האימוץ שלו יהיו מאוד גבוהים. הגעתי למסקנה שאין חצי עם להחלפה על המדפים בסופר, לא לימין ולא לשמאל. אנחנו עם קטן מדי במדינה קטנה מדי, חצי עם לא יכול לעשות פה שום דבר, ואם אנחנו רוצים להמשיך לקיים ריבונות יהודית במזרח התיכון, אנחנו חייבים להמשיך לחיות ביחד. כל חיי כעו"ד עסקי חיפשתי פשרות כדי לבצע עסקאות, לכן אני בעד בניית גשרים, כי מי שלא מבין שבסוף ניאלץ להתפשר לא מבין איך עם חי. גם כשנאבקים נגד האיום הדיקטטורי חייבים לבנות גשרים בין המחנות ולחפש פשרות סבירות".
אתה בעד מחאה או פשרה?
“אני חושב שהמחאה צריכה להימשך במלוא עוצמתה ובמקביל צריך לגבש פשרות פוליטיות. הפוליטיקאים משני המחנות לא ממצים את האחריות שלהם כלפי הציבור, ולכן חוסר התפקוד שלהם זורק את הבעיה לזירה המשפטית, למחאה, למשטרה ולצבא. פשרה זה דבר קשה, אבל זו חובתם של המנהיגים. דוגמה לפשרה אפשרית היא שהמועמדים לשיפוט עליון יאושרו בוועדה של עשרה חברי כנסת בהרכב של שלושה נציגים מהאופוזיציה, ארבעה מהקואליציה ושלושה שימונו על ידי נשיא המדינה".
חודק מציע לחתור לפתרון כולל באחת משתי חלופות. האחת, חוקה מצומצמת שתשוריין באמצעות שני שלישים מחברי הכנסת, תקבע שישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית מהותית ולא פורמלית, תשריין את שלוש הרשויות כעצמאיות, תקבע את עקרונות היחסים ביניהן ותפרט את מגילת זכויות האדם והאזרח. החלופה האחרת היא קביעת הסדר ביניים כנגד מינוי שני שופטים שמחנה הקואליציה המליץ עליהם, ועבודה בוועדות משותפות לגיבוש חוקה מלאה על בסיס חוקי היסוד הקיימים לצד הצעת החוקה של המכון הישראלי לדמוקרטיה.
אתה מסכים עם הטענה שבית המשפט העליון לא משקף את מגוון החברה בישראל?
“אני חושב שצריך לבחור את האנשים הכי מקצועיים לעליון, אחרת הוא לא יעמוד במשימותיו".
אין אנשים מקצועיים מקרב השמרנים, המזרחים, הערבים?
“יש הרבה, אבל כנראה קבוצות נוטות לחפש את הדומים להן. זה כמו קבוצת כדורגל, אתה מחפש את הדומים לך וכל השאר אויבים שלך. מי שהיה בעליון בראשית הדרך, חיפש את הדומים לו ולא את השונים ממנו. הגיוון היום בעליון פחות טוב מאשר היה יכול להיות ועדיין היו 15 שופטים מזרחים במהלך קורות בית המשפט העליון. זה לא מעט, שופטים עליונים לא מתחלפים כל יום וחצי. אפשר להוסיף ולשפר את הגיוון, אבל לא בדרך שהולכים בה היום, כשהקואליציה רוצה רוב בוועדה לבחירת שופטים. מי יבטיח שכשזה יקרה, הם יפתרו את הגיוון? הרי לוין הוא לא בדיוק מזרחי, ולמה שלא יחפש את הדומים לו?".
ולגבי הוויכוח בין שמרנים לליברלים?
“השמרנות היא לא אימת האדם הנאור. בית המשפט הביא לשורותיו את האנשים הכי מצוינים במקצועם. גם אני כעורך דין נותן עדיפות למקצוענות על פני הגיוון".
יש טענה שהשופטים הם קסטה סגורה.
“הייתה תקופה שהרבה מתמחים בעליון היו בנים של שופטים עליונים. להיות מתמחה בעליון זו אחריות קשה אבל זו גם מקפצה טובה להמשך הקריירה המשפטית. היה בזה ביטוי של נפוטיזם, אבל אדם קרוב אצל עצמו והנושא לא זעק ובכל מקרה די הסתיים לפני 20 שנה. במידה מסוימת, השופטים נמצאים במגדל שן. הם לא מעורבים בעסקים, בפוליטיקה ובביטחון. הם מתמקדים רק בערעורים ובמשפטים שבפניהם. הם לא ילכו להפגנות למשל. אין ספק שברגע שאתה נמצא למעלה באיזה מגדל שן של קצה התהליכים, יש אפשרות להתנתק מהמציאות. זה יכול לקרות ויכול להיות שזה גם קרה, אבל אני לא חושב שזה מאפיין אותם".
אז הם מנותקים או לא מנותקים?
“הם מועדים להיות מנותקים, אבל זה לא קורה בפועל".
אתה מסכים עם הטענה שיש היום אכיפה בררנית, למשל באופן שבו המשטרה מתנהלת בהפגנות?
“לא. אפשר אולי למצוא מקרים בודדים, אבל לא כתופעה. בכלל, כשבקואליציה אומרים, תראו מה קרה בהתנתקות לעומת מה שקורה היום במחאה, צריך להזכיר להם שההתנתקות לא נעשתה במהירות ובחטף, זה היה תהליך ארוך שעבר את הפרקליטות ואת בית המשפט העליון. הרפורמה המשפטית נעשתה בחטף ולא עברה את בית המשפט העליון. בהתנתקות לא ראיתי מכת"זית שפגעה בעין וגרמה לעיוורון של לוחם בצבא, ולא ראיתי רימון הלם שהוטל לתוך קהל. במחאה נגד המהפכה המשפטית אני רואה סוסים שמעיפים אנשים לצדדים".
חודק עצמו הוא בשר מבשרה של המחאה. לא רק כמפגין, אלא גם כאחד ממייסדי קבוצת המחאה של השיריונרים, שמונה כ־3,000 איש ופעילה נגד הרפורמה בדרכי מחאה מגוונות. “ויש גם את פורום הגלימות", הוא מפרט, “פעם קראו להם הגלימות השחורות. הם מאוד דומיננטיים במחאה, מייצגים את העצורים בחינם והיו מאוד פעילים בבחירות ללשכת עורכי הדין. חלק מהם עמדו שש ושבע שעות בתור לבחירות ללשכה. אני עצמי עמדתי רק שעה וחצי בתור לבחירות וחשבתי שאני יוצא מדעתי. הם מגויסים מאוד".
מה הטעם בזה, אם כשנבחר מועמד שאינו לטעם השלטון, חברי הקואליציה מאיימים לסגור את הלשכה?
“זו ההוכחה שתוכנית הרפורמה המשפטית של הממשלה והקואליציה היא שלילית. לא רק שיש לה מטרות שליליות, אלא שכשארגון מסוים נבחר לא על פי טעמה, היא מאיימת לסגור אותו ולפתוח ארגון אלטרנטיבי שיהיה בשליטתה".
אתה שותף לחסימות ולימי השיבוש בהפגנות?
“הדעה שלי אולי לא כל כך פופולרית במחנה שלי, אבל אני חושב שעברנו את שלב הנעורים במחאה שכולל התפרצויות אנרגטיות גדולות, שריפות וחסימת כבישים. הרעיון היה לאתגר את הסדר הציבורי ולהראות לממשלה שגם לנו יש כוח. אבל שיבוש וחסימות כבישים זה לא בסדר. המחאה לא זקוקה לזה. הרבה יותר נכון להמשיך במאבק ציבורי לא אלים עם הפגנות ושלטים ועם נוכחות ומצעדים. למה להטריד את כל עם ישראל כשאפשר להטריד את חברי הכנסת ואת משרדי הממשלה, למה שם לא לארגן מצור גדול? במקום זה שורפים את איילון, מעוררים הסתייגות של אזרחים ניטרליים ונותנים נשק לאלו שרוצים לקרוא לנו אנרכיסטים".
מה קורה אם מחאה שקטה לא משיגה את מטרותיה?
“אני שואל את עצמי, למה אין בכל סוף שבוע שני מיליון איש ברחובות, אנשים לא רוצים להילחם על הדמוקרטיה? המחאה קמה סביב חופש, דמוקרטיה ושוויון, אבל הייתה תקופה שהשתמשו באנרגיה שלה לתיקון עולם כללי. אמרו, בואו נעיף את ביבי. אבל ביבי נבחר כדין, גם אם הוא מעדיף את החרדים. כשיהיו בחירות תפילו אותו. לממשלה יש זכות להעדיף את החרדים. אני לא רואה את תפקיד המחאה בלהפיל את ביבי או את הממשלה. זה לא התפקיד שלי. התפקיד שלי הוא להילחם על החופש והשוויון. צריך לצמצם את המטרות של המחאה וגם את הטכניקות שלה".
אנשי המחאה טוענים שמי שמסכן את החופש והשוויון הם נתניהו והממשלה.
“יש במשפטים מושג שנקרא ‘התקפת עקיפין', את מתקיפה דבר אחד אבל בעקיפין משיגה דבר אחר. המטרה צריכה להיות ברורה למחאה, לא באים לתקן עולם, ולא באים להפיל את הממשלה בכיכר, אחרת יגידו עלינו שאנחנו לא דמוקרטים. אני אומר, בואו נילחם ברפורמה המשפטית שהיא פסולה, בפעולות הממשלה הלא לגיטימיות, כמו חסות לפורעים ולפוגרומים בערבים, כמו עידוד שנאה בתוך העם ושימוש בשברים שנוצרו במהלך שנות המדינה. בואו נצא נגד זה. ואם נתמקד בנתניהו, זה יהיה בגלל מעשיו ולא בגלל בחירתו".
מהי עמדתך בתופעת הפסקת ההתנדבות לשירות צבאי?
“יש ניסיון לצבוע את זה כסרבנות, וזו הגדרה לא נכונה. הימנעות מהתנדבות לשירות צבאי היא לא סרבנות, וכל אדם שחתם על חוזה התנדבות יכול בכל רגע נתון להפסיק את חלקו. זו לא עבירה וזו זכותו".
מיד לאחר צמצום עילת הסבירות פרסמה סוכנות הדירוג מודי'ס דוח חריג למשקיעים והתריעה מפני השלכות חמורות על כלכלת ישראל, אתם רואים את זה במשפט הכלכלי?
“הכלכלה בישראל נפגעה באופן מהותי מהחקיקה. מגזר ההייטק, שמכיל 10% מכוח העבודה ותורם 50% מהיצוא ומהמסים וממטבע החוץ לישראל, נפגע משמעותית. אני יודע מהמשרד שלי שהיקף הפעילות הכלכלית וממילא המשפטית של חברות הטכנולוגיה חווה ירידה משמעותית. יכולת הגיוס שלהן ירדה ברמה של 80% ביחס לעבר. חלק מהירידה מוסברת בפגיעה בענף ההייטק העולמי, אבל לפחות שני שלישים מהפגיעה, אם לא יותר, נובעים מהמחאה. משקיעים זרים בחברות טכנולוגיה באים ואומרים, תעבירו את הקניין הרוחני לחברת בת זרה. או תעשו היפוך שרוול, קחו את החברה הישראלית ותהפכו אותה לחברה זרה".
מה המשמעות של זה?
“שמס רווחי הון מאקזיטים לא יגיע לישראל אלא לארצות זרות, מטבע חוץ לא יגיע לישראל, תהיה ירידה של עובדים טכנולוגיים ויזמים עסקיים מישראל, כי ברגע שהחברה זרה, קל לעשות את זה לא מפה. גם מרכזי הפיתוח יעברו מישראל, וכתוצאה מכל זה, כ־50% מהיצוא שלנו יצטמצם באופן מהותי. ברבעון הראשון של השנה ראיתי במשרד שלי צמצום הכנסות משמעותי. ברבעון השני אני רואה תיקון, אבל ברור שאם נמשיך במגמה, לא יהיו כאן השקעות".
איך אתה מסביר את התיקון?
“ככה זה תמיד בכלכלה: בהתחלה פאניקה ותגובת יתר, ואחר כך חזרה מסוימת לאמצע".
חודק, 70, נשוי ואב לשניים. ב־2010 דורג על ידי צ'יימברס אנד פרטנרס בין ארבעת עורכי הדין בקבוצת האיכות הראשונה בישראל בתחום שוק ההון ובין תשעת עורכי הדין בדרגה זו בתחום המיזוגים והרכישות. “תחום המשפט זכה להרבה סדרות פופולריות ולפעמים אנשים חושבים שאנחנו חיים בסרט", הוא מחייך. “אז אנחנו ממש לא שם, אלא במציאות של ארגון מקצועי שיש לו מטרות ותכלית והוא נותן שירותים ונבחן ביכולות המקצועיות שלו גם כמקור פרנסה לשותפים ולעורכי הדין. כמו בכל ארגון אנושי גדול ותוסס, בסופו של יום אנחנו מורכבים מאנשים מלאי אמביציה ומניבים, כמו בכל ארגון, משברים מקצועיים ואישיים, מתחים בין המחלקות ובתוך המחלקות ובין בכירים לבכירים פחות".
יש כמות עצומה של עורכי דין בישראל, ועדיין נדמה שיש עבודה לכולם.
“אין ספק שבהשוואה למדינות אחרות, יש ריבוי עורכי דין בישראל. זה מקצוע יהודי, אם יש לך בן עורך דין או בת רופאה, הגשמת את החלום היהודי, אם כי בשנים האחרונות הוא השתנה מעט והיום החלום של האמא היהודייה הוא שהבן שלה ילך להייטק. עריכת דין היא מקצוע לא קל, בפרט אם רוצים לעשות אותו כמו שצריך. הוא קשה, הוא מאתגר, הוא מרתק אינטלקטואלית, הוא מאוד קשור לחיים ובגלל שהעם היהודי אוהב להתווכח, להתפלג ולריב, אז הוא כנראה מספק פרנסה לכולם. אבל היום כבר אומרים שאם הבינה המלאכותית תתפתח, היא תאיים על מקצוע עריכת הדין יותר משאר המקצועות, כי מקצוע המשפטים מבוסס טקסטים, והצ'ט יודע לא רק לנתח ולעבד טקסטים בקלות וביעילות אלא גם להמליץ ולהסיק מסקנות".
ועדיין, חודק המליץ בחום לבתו ללמוד משפטים. “אמרתי לה, זה מקצוע בסיס ויש בו הכל, מעבודה סוציאלית ועד ניהול עסקי. אז היא שמעה בקולי ולמדה משפטים והלכה למשרד אחר לעשות סטאז' וסיימה אותו בהצלחה והפכה לעו"ד שכירה, ואחרי שמונה חודשים היא הודיעה לי שהיא עוזבת את המקצוע. שאלתי אם קרה משהו, והיא אמרה, ‘לא, אבל הסתכלתי על השותפים והשותפות מעליי והחלטתי שאני לא רוצה להיות כמוהם'. ולא הסבירה למה. אמרתי לה, מה תעשי אם כך, אמרה לי, ‘אני עוברת להייטק'. אמרתי, אבל את לא טכנולוגית כל כך גדולה, והיא אמרה, ‘אבא, גם בהייטק יש מקצועות בסיס כמו ניהול ותחומים אחרים'. אמרה ועשתה, והצטרפה לחברה גדולה והיא מצליחה ומאושרת. לדור הזה יש ביטחון עצום. הם יכולים לקום וללכת. אנחנו למדנו משהו, התפתחנו בו, נצמדנו אליו והם קופצים ממקום למקום ומאמינים שיסתדרו. אולי כי להם, בניגוד אלינו, יש הורים עם גב כלכלי שיעזרו אם לא יסתדר. אני לעומתם עו"ד קרוב ל־40 שנה, ולמרות שיש על המקצוע איומים טכנולוגיים רבים וחדשים, תמיד יימצאו לו לקוחות, כי אנשים אוהבים להתווכח, ובדרך כלל כשמתווכחים בסוף צריכים אותנו".