מספר הנרצחים בחברה הערבית בישראל הולך ומתקרב בצעדי ענק רק בשנה האחרונה לכמעט 200 ועל פי ממוצע החיסולים היומי אם זה ימשך כך מספר הנרצחים עלול להגיע לכ-250 בני אדם.
ספטמבר השחור: 28 נרצחים במגזר, ארגוני הפשע משתוללים וההרתעה מרוסקת
מפקד מחוז מרכז במשטרה: "מי שינסה לפגוע בשוטר - דמו בראשו" | בלעדי
"אצבע על הדופק": ארגון הפשע ג'רושי על הכוונת של המשטרה
אלף אלפי הבדלות על מנת להבין את משמעות הנתון מספר הנרצחים גדול יותר משמעותית ממלחמה בסדר גודל קטן שחוותה מדינת ישראל במלחמת לבנון השנייה אז נפלו 121 לוחמי צה״ל בקרבות ונרצחו 44 אזרחים. 165 בני אדם סה״כ. היקף הנרצחים בחברה הערבית גבוה בקצת יותר מתשעה חודשים ממספר ההרוגים במלחמה של 34 יום.
נכון אמרנו בהתחלה אין מקום להשוואה, בין פשיעה אלימה ותוצאותיה למחירי המלחמה הכבדים, אבל יש בנתון הזה בלהסביר מעט את היקף המגמה ואת מכת המדינה שהיא בבחינת פגיעה קשה ולא פחות מכך בביטחון הלאומי של מדינת ישראל וסימן מטריד מאוד לבאות לכל הקשור ליחסים שבין ערבים ויהודים במדינת ישראל. זו אינה רק בעיה פרטית וטרגדיה של המגזר הערבי. לצד דרישת אחריות ממנהיגי החברה הערבית בכל הקשור להחזקת נשק, אלימות בתוך המשפחה ומקרי רצח על רקע כבוד המשפחה וסכסוכי שכנים
את העלייה הדרמטית במספר הנרצחים והשימוש בנשק חם צריך לסמן קודם במאבקי כנופות פשע שיצאו מכלל שליטה. ללא קווים אדומים והרתעה, החיסולים המתועדים האחרונים כבר נראים כסצנות מסרטי מלחמה.
על פי נתונים שנאספו על יד המכון למחקרי ביטחון לאומי מינואר 2012 ועד יוני 2023 נרצחו במגזר הערבי במשך 11 שנים 856 גברים ו-143 נשים, מספר שהוא גבוה ביחס לחברה היהודית גם כך אבל בשנה האחרונה נרצחו כמעט 200 בני אדם לעומת פחות מ-900 בעשור שקדם לשנה הזו את ההסבר אפשר למצוא בעיקר בהסלמה דרמטית במאבק משפחות הפשע, בזמינות הנשק ובחוסר הפחד להשתמש בו במקצועיות הולכת וגוברת כאשר במקרים רבים מספר הנרצחים במבצע חיסול אחד גבוה במיוחד.
גם ללא הקשר ביטחוני מובהק מדובר במכה קשה למדינה שמבקשת להימנות עם המדינות המתפתחות בעולם ולא למדינת עולם שלישי שבה לפחות חלק גדול מהאזרחים בה חיים את חייהם ללא תחושת ביטחון בסיסית. לחברה הערבית עצמה אחריות בלתי ניתנת לערעור, אבל זה אינו פוטר את המדינה והממשלה מאחריות ראשונה ובלעדית לטיפול שורש המשפחות הפשע המאורגן.
בין הנרצחים במאבקי הכנופיות גם אזרחים רבים שאינם קשורים באופן ישיר לעולם הפשע. רצח חמשת בני המשפחה בבסמת טבעון בשבוע שעבר בהם נערים צעירים כנקמה ככל הנראה על החיסול בחיפה, לא היה זז מראש סדר היום הציבורי ממשלתי תקשורתי אם היה מדובר ברצח במגזר היהודי.
מעבר להבנת היקף האסון והטרגדיה שחוות משפחות וקהילות שלמות במגזר הערבי, מי שחושב שלאורך זמן את המגמה הזו ניתן יהיה לגדר בחברה הערבית בלבד חי כנראה בסרט וזיכרון קצר מאוד לאירועי שומר החמות החמורים שם הוכח באופן ברור עד כמה דקיק הקו המפריד בין מי שבשגרת יומו עושה שימוש בנשק חם לצורכי המלחמות בעולם התחתון לטרור לאומני בשעת חירום בשעת לחימה ברצועת עזה.
כל הסימנים המקדימים והאזהרות מהבהבים באדום בוהק כי במלחמה הבאה מה שהתרחש בשומר החומות עלול להתברר כמשחק ילדים אל מול מה שיתרחש במלחמה של ממש. לא במקרה האיראנים, חמאס וחיזבאללה הבינו היטב את הפוטנציאל הגבוה ומנסים לחזק את הקשרים גם עם גורמים עבריינים בעולם התחתון.
הפער החמור ביותר מבחינת ישראל הוא פער מודיעיני. מלחמה של ממש בין ארגוני פשיעה מתרחשים לאור יום תחת אפה של משטרת ישראל. בסוגיות שיש בהן הקשר עקיף לאומני או קשורות לשלטון מקומי אין סימן שאלה לגבי הצורך במעורבות השב״כ, אבל בהקשרים הפליליים נטו, הדרישה למעורבות שב״כ היא בבחינת זריקת סיסמאות לאוויר, זה אינו יעדו של השב״כ יש להפעלתו גם מחירים כבדים במדינה דמוקרטית ומעבר לכך לצד היכולות הגבוהות של הארגון זה אינו תחום המיומנות שלו והסטת יכולות מהשב״כ עלולות לפגוע בלחימה בטרור.
סגירת פערי מודיעין כפי שיש למשטרה היום ייקח זמן לסגור, אבל בשעה של שעת חירום לאומי, צריך הסדיר באופן מהיר יותר הרשאות לשימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים ובהם גם רוגלות. חלק נוסף במערכה הזו צריך להתבסס גם על הרתעה שאבדה.
כמות הנשק, מטעני החבלה וחילופי האש שהתרחשו בג׳ואריש השבוע ממחשים היטב מה צריך להיות כרגע היעד המרכזי של הימ״מ. המאבק במשפחות הפשע ופעילות באזורים בהם איבדה מדינת ישראל בפועל את המשילות שלה. היחידה הלאומית המיוחדת ללוחמה בטרור הפכה בצדק יחד עם יחידת המסתערבים של מג״ב איו״ש לחוד החנית של הפעילות המבצעית המובחרת של פיקוד המרכז.
לניסיון והוותק של הלוחמים לגיל והמיומנות יש ערך מוסף גם אל מול יחידות מובחרות וטובות של צה״ל ומכאן שהימ״מ פועלת ללא הפסקה ביהודה שומרון. ההסלמה בשטחים מחייבת פעמים רבות גם שימוש ביכולת מסוערבת ברמה גבוהה מאוד ומכאן גם הצורך של הצבא ביחידות אלה לצד הפעלת דובדבן.
לעומת ימ״ס איו״ש שגזרת פעולתה מתוחמת לפעילות מבצעית ביהודה ושמרון ולכן הישארותה בגזרה אינה נמצאת גם כרגע תחת סימן שאלה, נדמה שלפחות לגבי הימ״מ נדרשת החלטה שחייבת להיבחן תחת זכוכית מגדל של סדרי עדיפויות לאומיים. עם כל הכבוד לערך המוסף שהיא מספק בפעילות המבצעית ביהודה ושמרון, צה״ל ידע בעבר ויצליח גם בעתיד לספק פתרונות ללחימה במחנות הפליטים גם ללא הפעלת הימ״מ.
את הימ״מ צריך להכווין כעת למאבק בפשיעה המאורגנת, בכנופיות שכולם יודעים כי בשכונות שהם פועלים שאלת הימצאות נשק חם ומטעני חבלה בכלל אינה מוטלת ומכאן גם הצורך המיידי לפעול. את פערי המודיעין במאבק מול הפשיעה המאורגנת ייקח זמן רב לסגור, אבל את ההרתעה והפעילות במקומות ואזורים שבהם פעלה המשטרה מעט בשל החשש מהסלמה, בדיוק שם צריך לפעול והימ״מ צריך להיות קבלן הביצוע המרכזי.