מבצע חרבות ברזל: שבועות ספורים לפני הפוגרום שבעקבותיו מדינת ישראל לעולם לא תהיה מה שהייתה, קיימתי שיחת רקע עם אלוף במיל' בכיר ומעוטר. זה קרה בעקבות ראיון שהעניק אלוף במיל' אחר, יצחק בריק, לערוץ “הידברות", ובו הזהיר את הציבור שצה"ל לא מוכן למלחמה הבאה. בריק תיאר את יום הדין שיתחולל בישראל בגוונים של דם ואש ותימרות עשן.
"הגופות הגיעו ללא הפסקה": עדות דרמטית מביה"ח ברזילי | בלעדי
גם המשטר באיראן הופתע: כך סינוואר ודף תכננו את הטבח בעוטף עזה
“יכול לקרות כאן טבח, ומדינת ישראל עוד לא הבינה את זה", התריע בריק, “מרגישים שהכל נהדר ואין שום סיכון, אבל מה שלא אומרים לציבור הוא שכוח של לוחמים מצוידים, מאומנים, שתפקידם לעבור ברגל ולכבוש מספר יישובים, והסבירות שזה יקרה היא מאוד גדולה, ייכנס לכמה יישובים, יזרוק רימון למקלט ויעשה שם שחיטה. אתה תצטרך להגן על היישוב שלך, כי הצבא לא יהיה שם".
זה היה נשמע מטריד, שלא לומר לופת את הבטן, אבל כשחזרתי על דבריו של בריק באוזני האלוף, הוא פרץ בצחוק בריא. “האיש הזה הזוי", אמר עליו בזלזול, “אנחנו האלופים לא יודעים מה לעשות איתו. הוא סתם מפחיד את הציבור".
האיש שהפחיד את הציבור, מפקד גיס והמכללות הצבאיות, גיבור מלחמת יום כיפור ובעל עיטור העוז, חזה בדייקנות מעוררת השתאות את הזוועה בשבת של שמחת תורה תשפ"ד, עת הציפורים צייצו, השיטה פרחה והשוחט שחט. ביום שאחרי, כשכולם מחזרים אחריו פתאום, הוא לא זחוח כלל, רק מתוסכל.
“במשך שנים התרעתי על הפגיעה במוכנות צבא היבשה למלחמה הבאה", הוא אומר בצער. “כנציב קבילות החיילים עשיתי עבודה שאף ישראלי לא עשה מאז קום המדינה: במשך עשר שנים עברתי על 1,600 יחידות בים, באוויר וביבשה, קרבי, לוגיסטי, טכנולוגי. הייתי מגיע ליחידות שלוש עד ארבע פעמים בשבוע, יושב שם ארבע שעות ומדבר עם החיילים כדי לשמוע מה הם חשים. אחר כך הייתי אוסף את הפיקוד הבכיר, מתיישב איתם סביב שולחן עגול ואומר להם, תדברו חופשי, תדברו בנוח. וככה קיבלתי מהם שעתיים של דברים קשים שיוצאים מהלב".
למה קשים?
“בגלל שכולם התלוננו שהם מנותקים מהפיקוד הבכיר של צה"ל. הם אמרו, מה שאתה עושה איתנו אף אחד לא עשה ועושה. אף אחד לא ישב איתנו להקשיב, לשאול, לדבר. ואם ניסינו להציף בעיות מיוזמתנו, כעסו עלינו שלא אמרנו כמה הכל נפלא ומצוין, אז פחדנו להגיד את האמת".
כולם התלוננו על זה? לא נמצא צדיק אחד בפיקוד הבכיר שהיה מוכן לקבל ביקורת?
“לא היה אחד כזה. אחד הדברים שזיהיתי בשיחות הוא הנתק בין הפיקוד הבכיר לבין השטח, לא כי הם לא אומרים להם 'שלום' יפה, אלא כי הם לא יושבים ומשוחחים עם המפקדים הזוטרים והחיילים, כדי לתת להם אפשרות להעביר ביקורת בלי חשש. והרי החיילים והמפקדים הזוטרים הם אלה שמנצחים מלחמות".
כתוצאה מכך החליט בריק לעשות מעשה שלא נעשה בנציבות קבילות החיילים מעולם: לתחקר מערכים מלאים. “הנציבות לקבילות החיילים היא כמו מבקר המדינה, עם זכויות מלאות ולא כפופה לצבא ולשר הביטחון אלא לחוק", אומר בריק, “אתה יכול להיכנס לאן שאתה רוצה ויש לך סמכויות אדירות. אז החלטתי לקחת אותן ולא לעסוק רק בקבילה ובפתרון לחייל, אלא לצאת לתחקיר של כל המערכים. עשיתי את זה עם הצוות שלי, אלוף משנה ושישה סגני אלופים, סרנים ורבי־סרנים, ועם החבורה הנפלאה הזאת כתבנו מאות תחקירים בכל התחומים".
למשל?
“שמעתי מהתצפיתניות קבילות מאוד קשות על שהן עובדות מבוקר עד לילה ואין להן מחליפות. בגלל שקיצצו בכוח האדם, פיזרו אותן בכל מיני מקומות, ולכן אין להן זמן לישון כמו שצריך ולפעמים גם ללכת לשירותים. בגלל שהן יושבות כל היום ליד מחשב, התפתחו להן דלקות בדרכי השתן ובעיות גב. הגעתי עם התחקיר עליהן לכל המוצבים, דיברתי עם הילדות, והן סיפרו לי בדם לבן על שהפכו אותן לכלי שרת, אבל לא סופרים אותן כבני אדם.
"הן אמרו, אין לנו מספיק אוכל, יש חמסין ויתושים, ובגלל שביחידה מתבצעת החלפת גדודים, כל גדוד מסתכל קודם כל על האנשים שלו ורק אחר כך עלינו, וכך אנחנו מאבדות מוטיבציה. אספתי את כל המידע הזה, כתבתי מסמך עם הבעיות ועם המלצות למערך כולו, לא חיל פה וחיל שם, והגשתי לכל האלופים, לרמטכ"ל ולסגנו".
איך הם הגיבו?
“הזמינו אותי מיד לדיון במטכ"ל. יושבים הרמטכ"ל והאלופים, ואני מציג בפניהם את הבעיות, וסגן הרמטכ"ל דאז, יאיר נווה, אומר לי, אני מתבייש שככה אנחנו מתנהלים, את הבת שלי לא הייתי שולח למקום כזה, אני מבטיח לך שאני לוקח את זה על עצמי ומקים צוות שתפקידו יהיה לטפל בכל הבעיות החמורות שלא השכלנו להבין עד שבאת והצפת אותן. והוא באמת עשה את זה, ויישם את כל ההמלצות, החלפות ציוד, תקנים, ארוחות, הפסקות. הצבא שילם 3 מיליארד שקלים בתוך עשור כדי לקבל את כל ההמלצות בתחקירים שהגשתי, כולל נושאים מערכתיים, תשתיות והדרכה".
אם כל כך טוב, למה כל כך רע?
“כי בגלל התרבות הארגונית בצבא, דברים רבים שטיפלו בהם ויישרו אותם, קרסו מחדש. אם היסודות סדוקים, הבית לא יקום. ולצערי היסודות פגומים. יש חוסר משמעת בהרבה מאוד מקומות, אי־וידוא בקרה ומעקב על הפקודות, כל אחד עושה מה שהוא מבין, אין הפקת לקחים, אין יישום מתמשך לטיפולים שכבר נעשו. תחקירים מתנהלים בצורה לא אמינה, ואנשים מתאמים עדויות כדי לא להיפגע.
"היו אנשים שנהרגו מהזנחה והמפקדים שלהם תיאמו עדויות כדי לצאת מזה בשלום. תרבות השגרה בצה"ל הפכה לתרבות שקר. מחפפים ומוותרים על מסדרים, על ניקוי נשק, יחידות יוצאות לאימונים בצאלים, והנשק שלהן בקושי יורה, לפעמים הקנה מתפוצץ בגלל שלא ניקו אותו אלא טבלו בתערובת והלכו הביתה. הם אומרים, הנגדים יטפלו, אבל אין נגדים, קיצצו אותם. כך שגם אם טיפלו בליקויים והשקיעו בזה הרבה כסף, כתוצאה מחוסר בקרה ומעקב גמרו את הפרויקט ופשוט עזבו אותו עד שהכל חזר על עצמו מחדש".
לקראת סוף תפקידו כנציב קבילות החיילים ב־2018 הוציא האלוף בריק דוח מסווג שעסק בחוסר מוכנות צה"ל למלחמה, ובין השאר הרחיב על התרבות הארגונית הקלוקלת שלטענתו פשתה בו. אחד הנושאים המרכזיים שעלה בדוח עסק בהיעדר ציוד. “גיליתי שמחסני הציוד קורסים", הוא משחזר. “זה קרה ביום כיפור, זה קרה במלחמת לבנון השנייה, כשגילו שחצי ציוד ישן וחצי לא קיים, והיה בלגן שלם. ועדת וינוגרד חקרה איך המחסנים של צה"ל לא מוכנים ומצאה שאם הייתה מלחמה אזורית כוללת, אי אפשר היה לבצע אותה. אחרי שהדוח יצא, גבי אשכנזי, שהיה אז הרמטכ"ל, החליט לשקם את כל המחסנים מחדש.
"השקיעו מיליארדי שקלים כדי לתקן את הבלאי ולחדש מלאים, ואחרי חמש שנים של עבודה מאומצת הגענו למחסנים מלאים לתפארת. אבל בעוד שבצד אחד ראש אגף הלוגיסטיקה והטכנולוגיה אחראי על ההצלחה, בצד השני באכ"א קיצצו בכוח אדם, כי רצו לחסוך, וכשסיימו את הפרויקט, לא היו אנשים להמשיך אותו. שנה אחרי זה מבקר המדינה מגיע לביקורת כדי לבדוק מה קורה בימ"חים ומגלה שהמצב חזר לקדמותו ויחידות מחסני החירום הרוסות ולא מוכנות ללחימה. הסתבר שהצבא לא עשה בקרה ומעקב, לא החזיק שם אנשים, אנשי המילואים לקחו מהמחסנים ציוד שלא הוחזר בחלקו או התבלה. מבקר המדינה כתב על זה דוח חריף מאוד, ולמרות שהוא הוגש לרמטכ"ל דאז בני גנץ, עד כמה שידוע לי הוא לא עשה על זה אפילו דיון אחד".
מה אתה עשית עם המידע?
“הקבילות על היעדר המוכנות למלחמה הגיעו אליי ב־2015 ואני נדהמתי. בכל בסיסי החירום של צה"ל אומרים לי קצינים ונגדים שהם לא יכולים לטפל בציוד כי קיצצו להם את כל אנשי המקצוע, ובגלל שקיצצו גם את שירות הבנים בסדיר, אז אין מספיק חיילים כדי לבצע תוכניות עבודה. אני מביא את זה לגדי איזנקוט בדיון מטכ"ל, הוא כבר הרמטכ"ל באותה עת, וכולם מזדעזעים. אהרון חליוה, אז ראש אגף הטכנולוגיה והיום ראש אמ"ן, אמר לרמטכ"ל, אני ממליץ להקים צוות לבדוק את דבריו של בריק ולראות בעצמנו אם המצב כה גרוע. ואז הקימו צוות של שישה מהפיקודים וקציני החימוש, הם עבדו שמונה חודשים והוציאו דוח חמור הרבה יותר: אין ימ"חים, אין תוכניות עבודה, לא מבצעים אחזקה, חסר כוח אדם שמסוגל לטפל בציוד החדש, מסמך מטלטל ממש, אבל המסקנה שלהם היא שהיות שהמצב כל כך חמור, צריך ללכת ל'אחזקה אחרת'".
מה זה אחזקה אחרת?
“היות ולא יכלו להחזיר את כל אנשי הקבע והנגדים המקצועיים, והיות והם חסכו על משכורות אבל איבדו מיליארדים על ציוד שהלך לבלאי, אמרו, בואו נעבוד עם מה שיש ונרדד את הטיפול. צריך לעשות טיפול כל 15 אלף קילומטר? נעשה כל 30, נעשה פחות, כי יש לנו פחות אנשים, ויש גם טנקים חדשים שצריכים פחות טיפול".
דוח בריק כולל 250 עמודים ומקיף 15 נושאים מרכזיים, ונושא מחסני החירום הוא רק אחד מהם. “גדי איזנקוט ניסה לעצור אותו בכל מחיר ולא הצליח. הוא אמר, בריק מבלבל את המוח, אבל לא הציע תשובות למחדלים שהדוח חשף. ואז הוא לקח שלוש אוגדות ואמר, בואו נבדוק אותן כדי להוכיח לכל העולם שבריק טועה. ריכזו קרוב למאה קצינים ונגדים שביצעו ביקורת, ואחרי שלושה חודשים קיימו מסיבת עיתונאים והודיעו לציבור שטעיתי בגדול. אומנם חלק גדול מהדוח סודי, אבל תאמינו לנו, בריק טעה.
"לימים העיתונאי יואב זיתון הגיש דרישה לבית המשפט המחוזי לעיין בדוח, והשופט אישר את זה בשם זכות הציבור לדעת. הצבא המשיך לטעון שהדוח סודי והביא לזיתון מסמך שרובו מושחר. לא יודע איך זיתון הצליח להגיע לדוח האמיתי שמאחורי ההשחרות".
אפילו בחלקים שהותרו לפרסום, התברר שדוח הביקורת הפנימי של צה"ל חשף מחסור בימי מילואים, תחמושת אימונים ואמצעים לראיית לילה בחטיבות המילואים, הטמעה ברמה נמוכה של מערכות שליטה, קשיים גדולים בהשארת הקצונה האיכותית בקבע, מחסור בכמות ובאיכות חיילים סדירים בימ"חים וחוסר באלפי משאיות וכלים לניוד אמל"ח בחירום. “ולמרות זאת, הם לא התביישו לכתוב שמסקנות המבקר הן שצה"ל מוכן למלחמה, מאומן ומצויד טוב מבעבר, הכל כדי לזרות חול בעיני הממשלה ושר הביטחון".
מה האינטרס שלהם? ראשי הצבא לא רוצים צה"ל ערוך ומוכן למלחמה?
“ברגע שגדי איזנקוט החליט על מהלכים של קיצוץ אלפי נגדים וקצינים מקצועיים שטיפלו בכלים, וקיצור שירות הבנים שהביא להתרוקנות מוחלטת, צריך להצדיק את המהלכים שלו. הטרגדיה הייתה שהקיצוץ נגע לא רק בבסיסי החירום אלא בכל הלוגיסטיקה שהועברה לידי חברות אזרחיות. וזה קרס, כי הסכמים עם חברות עושים בשגרה, לא בחירום. אם רוצים מלאים של חירום בשגרה, צריך להשקיע בזה הרבה מאוד כסף, וכיוון שלא היה כסף, לא היו מלאים.
"ראשי החברות בעצמם אמרו לי, בריק, במלחמה לא נוכל להביא חומרים ולטפל בכם, כי לא בנינו לנו מלאים. וחמור מכך, רוב הנהגים שלהן הם ערבים, אין כמעט נהגים יהודים בתוך החברות האזרחיות, והם אלו שצריכים להוביל את הדלק, התחמושת והמזון לכוח הלוחם. אבל בזמן מלחמה הם מפחדים להגיע ונשארים בבית. בשומר החומות, מתוך 500 נהגים ערבים הגיעו רק 40, כי הם פחדו שיפגעו במשפחות שלהם אם יעזרו ליהודים בזמן הלחימה. וככה הגענו למלחמה כשאנחנו בנויים על תשתיות של כוח ערבי גם בהפעלת אמצעים כבדים וגם בתיקון המשאיות במוסכים. תוך שלושה ימים היכולת של צה"ל עומדת מלכת רק בגלל הבעיה הזאת.
“חמור מכך, החברות עושות אחזקה גם לציוד. אם בעבר נלחמתי והתקלקל לי טנק, הייתה לי מחלקת חימוש שרצה אחרי הטנקים ומתקנת אותם. הרבה טנקים השמישו לי במלחמה, אבל היום כשהטנקים שלנו יעברו את הגבול לכיוון עזה או לבנון, אנשי האחזקה לא יוכלו להיכנס בעקבותיהם, כי הם אזרחים, אין להם אפילו ביטוח. אם יהיה חסר בורג לטנק, הוא יירד מהסד"כ".
הפיקוד הבכיר בצבא לא מביא בחשבון את הדברים הללו?
“ברגע שעורכים שינויים בצבא, צריך להוכיח שהם עובדים. ואז האינטרס האישי גובר על האינטרס הלאומי. ולכן כשהוצאתי את הדוח שלי, במקום שהרמטכ"ל ייקח אותו ויאמץ ויגיד, בואו נתחיל לתקן, הוא עשה הכל כדי שהוא לא יתפרסם. ישבתי שעות וימים בוועדת החוץ והביטחון ונדהמתי לגלות שכל מה שהדרג המדיני יודע על הצבא זה רק מה שהצבא מספר על עצמו, ולצערי הוא לא משקף את כל האמת מהשטח.
"אני שואל את יו"ר הוועדה, אתה סומך על זה שהרמטכ"ל והאלופים מספרים לך שהכל בסדר ולא נכנס לעובי הקורה ובודק בעצמך? זה מה שקרה גם השבוע. המילואימניקים התלוננו שאין להם ציוד ואמצעים, והצבא ממשיך בשלו וטוען שאין בעיות. דובר צה"ל מוסר שהכל בסדר וכל הציוד מגיע ליעדו. לא לומדים שום לקח. זו פשיטת רגל של המערכות וזה רק נושא אחד מתוך 15".
מה עם חיל האוויר?
“חיל האוויר נחשב לאחד החילות הטובים ביותר במזרח התיכון, הבעיה היא שהפעם האחרונה שהיה לנו קרב אווירי הייתה לפני 38 שנה, והיום כבר יש כטב"מים וטילים. בתחום הזה לחיל האוויר אין מענה רציני. היות והוא נמצא באוויר, הוא רק רוצה עוד מטוסים על חשבון לייזר עוצמתי וביסוס ההגנה מול טילים. יש לנו טייסים מצוינים, יש לנו את המטוסים הכי חדישים, עד כאן הכל נהדר, אבל בכל מה שקשור לקרקע יש אוזלת יד חמורה.
"פעם היו גדודי אנשי מילואים שתפקידם לשמור על רציפות תפקודית במצבי חירום, שיסייעו בסגירת הבורות שייפערו על המסלולים כתוצאה מהטילים ואיסוף רסיסים שייפלו על המסלולים, כי כל רסיס כזה יכול לעצור מטוס, וגם לדאוג לכיבוי שריפות בתוך הבסיסים. אבל היות וזה לא היה עיקר מעייניהם של מפקדי חיל האוויר, כוח המילואים הזה נחלש ולא קנו כבאיות או אמבולנסים נוספים. יש בסיסים חסרי מקלטים שבזמן התקפת טילים לא יהיה היכן להסתתר בהם".
עד כדי כך?
“ההזנחה רבת־שנים, וכשפתאום מתעורר הנושא, שואלים איפה הייתם עד עכשיו, והרמטכ"ל לא רוצה להיות הבעיה, הוא רוצה לסיים קדנציה מוצלחת. אחד הרמטכ"לים קרא לי ואמר, קראתי את הדוח שלך, אני מאמץ כל מילה בו ומקים חמישה צוותים בראשות אלופים ותתי־אלופים לטפל בליקויים. בעוד שישה חודשים תהיה לי תוכנית עבודה, אציג לך אותה ונצא לדרך. אמרתי, 'וואללה, כל הכבוד'. והוא אכן עשה את זה ובניגוד לקודמיו נכנס לעובי הקורה ואני מרגיש שיש שינוי מקצה לקצה. ובחצי השנה הראשונה הוא עושה ביקורות פתע אבל אחרי שנה קולו נדם".
למה?
“כי כשמטפלים בבעיות כל כך עמוקות, הכל צף ויוצא החוצה, ואז הממונים אומרים לעצמם, זה לא התחיל והצטבר בזמני, למה אני צריך לשאת את זה על גבי ולהיתפס כאחראי לבעיה. ומשם זה מחלחל למטה ונוצרת תרבות ארגונית של שקר וטיוח. ברגע שקיצצו את כוח האדם שלך ואתה לא יכול לבצע את תפקידך כראוי, מתחילה תרבות דיווח על דברים שבכלל לא נעשו. מפקד פלוגה מצטיין סיפר לי שיצא עם הפלוגה למטווח תותחים, וכששאלו אותו מה התוצאות, הוא סיפר את האמת, שהחיילים פגעו ב־60% כי קיצצו להם כוח אדם ותקציבים.
"החברים שלו סיפרו שהצליחו ב־90%, כי לא בודקים אותם אלא סומכים על מה שהם אומרים. ואז למי קוראים? למ"פ שדיבר אמת וגוערים בו שהוא מוריד את הממוצע. אם הוא מתעקש, רומזים לו שלא יקדמו אותו. אני מקבל טענות כאלה יום־יום ושעה־שעה. זה עיסוק במציאות מדומה, וככה הגענו לאירועי השבת האחרונה".
לבריק בטן מלאה לא רק על מחדל המודיעין המשווע והכשל בטיפול באירוע עצמו לכל אורך שעות הזוועה הארוכות, אלא גם על ההיערכות ליום שאחרי. “אם צה"ל ייכנס לתוך עזה, ייהרגו עוד ועוד אזרחים עזתים וזה ייצור מהומות ביהודה ושומרון ויגיע לעורף הישראלי", הוא מזהיר. “בשומר החומות היו ששת אלפים פורעים קיצונים, היום עלולים להיות רבים יותר בהשפעת חוסר המשילות במגזר הערבי. אם הם רוצחים את חבריהם, לא תהיה להם בעיה לפגוע בנו. יש להם מאות כלי נשק שגנבו מהצבא, והם ייכנסו בחסות כוח חיזבאללה ובחסות המהומות.
"ישראל צריכה להביא בחשבון כמה זירות, האחת היא חיזבאללה, שברשותה 150 אלף טילים מדויקים שמכסים את כל מדינת ישראל, וכטב"מים, ועשרת אלפים חיילי כוח רדואן מאומן ומיומן לעבור את הגבול. השנייה היא המיליציות הפרו־איראניות בסוריה, עיראק ותימן, שברשותן טילים ונ"ט שיושבים ומחבקים את גבול רמת הגולן בתוך היישובים האזרחיים, השלישית חמאס והג'יהאד, שראינו את כוחו, והרביעית ביהודה ושומרון.
"ליישובים שם אין היום יכולת להגן על עצמם, כי לקחו להם את הנשק. ישבתי עם 50 רכזי ביטחון מיו"ש ואמרתי להם, חבר'ה, אתם חושבים שכיתת כוננות עם כמה אקדחים תוכל לעצור אלפי פורעים שיפשטו וייכנסו אליכם כמו שנכנסו בדרום? תכינו את עצמכם עם מלאי של תרופות, מים ומזון, ועם נשקייה מוגנת בכל יישוב, כמו שהיה פעם, כדי שברגע שיתחיל אירוע תיקחו אותו לידיים ומתוך עמדות שתבנו מראש תוכלו להגיע למצב שאף אחד לא יגיע אליכם".
זה לא המצב כיום?
“במשך השנים הצבא הוציא את הנשק מיהודה ושומרון וגם מעזה. כי אמרו, גונבים לכם את הנשק והצבא מספיק חזק להגן עליכם. אבל היום הצבא הצטמצם ואין לו יכולת לתת מענה לכל הזירות במקביל אלא רק לזירה וחצי. אז בכדי לתפעל את הביטחון השוטף מול הטרור ביהודה ושומרון, מחזיקים גדודי מילואים שלא מתאמנים. כשהאירוע בדרום הרצועה התפוצץ, השלב הראשון היה לתגבר את הגזרה עם גדודים. את יודעת כמה שעות לקח להם להגיע לשם? והיה צריך לגייס את המילואים, כי לצבא לא היו רזרבות לשלוח לאירוע רק מול חמאס.
"מה יקרה באירוע מול לבנון, סוריה, יהודה ושומרון, בתוך העורף? אני אומר, אל תדברו על מה שקרה שהיה רע ומר, אלא על מהלכים שחייבים לעשות היום כדי להתכונן ליום שאחרי. צריך לחלק נשקים לכל יישוב, כדי שהתושבים יוכלו להילחם על הבית שלהם. כי מה שקרה לתושבי עוטף עזה התאפשר בגלל שלא היה להם נשק".
ובתוך הערים?
“צריך להקים משמר לאומי של מאה אלף איש בסך הכל. זה לא מסובך, כי יש לנו היום קרוב למאתיים אלף קצינים ונגדים לוחמים שאין להם יחידות כי קיצצו את כוח האדם בצבא. הם נמצאים בבית, בכל רחוב, בכל יישוב, בכל כפר. צריך לצייד אותם בנשק אישי, או בנשקיות גדולות שיהיו על ידם, ולהקים אותם כיחידות של פלוגות וגדודים. ברגע שיתחילו הפרעות הנוראות כמו שהיה בשומר החומות, הם ייתנו מענה. לא מזמן עמדו אנשי אום אל־פחם מול מגידו עם שלטים בידיהם והכיתוב 'תחזירו לנו את האדמות שגזלתם מאיתנו'. במלחמה הם לא יפגינו, בחסות הטילים הם ייכנסו פנימה. לא כולם כמובן, יש הרבה מאוד ערביי ישראל נאמנים, אבל יש מספיק קיצונים שינצלו את המצב לרעתנו, ויש דרך פשוטה ויעילה לעצור ולפגוע בהם".
אלוף במיל' בריק, שכיהן במשך עשור בתפקיד נציב קבילות החיילים, החל את הקריירה הצבאית שלו בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. הוא נלחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים והחליף שבעה טנקים שנפגעו. הוא נפצע פעמיים ונותר אחד מהלוחמים הכשירים הבודדים מגדודו. על מעשיו אלה הוענק לו עיטור העוז.
“מה שקרה לנו היום מוכיח שלא הפקנו לקחים ממלחמת יום כיפור", הוא אומר בצער. “יש מיסוך, כנפיים שבורות, וכל רמטכ"ל ממציא את הגלגל מחדש וזורק לרוח את המיליארדים שהשקיע קודמו בלי בקרה של מדינאים וללא שומרי סף של ועדת החוץ והביטחון. למדינת ישראל אין מדיניות ביטחונית אסטרטגית, הקבינט לא עוסק בזה, והמל"ל, שתפקידו לבנות צבא למלחמה הבאה, הפך למזכירה של ראש הממשלה".
כשאתה משווה את מחדל עוטף עזה מול מלחמת יום כיפור, מה אתה מוצא מלבד התאריך הסמלי?
“מה שקרה הפעם הרבה יותר חמור, כי לא האמנו שתהיה קריסה של המודיעין. איך יכול להיות שבמשך שנה חמאס מכינים מבצע מהסוג הזה, אלפי אנשים בכוחות שלהם יודעים עליו ואנחנו לא? השב"כ שלנו יודע למצוא חלון שמאחוריו מתכופף מג"ד, הוא לא ראה את התהליך? איפה היה אמ"ן, ואיך ייתכן שבוקר אחד מפתיעים אותנו בצורה כל כך טרגית, ולא אחד או שניים אלא אלפים, ועד שאנחנו מגיבים לוקח שעות והם כובשים בסיסים ומפקדות ורוצחים וטובחים בקצינים בכירים ואנחנו ממשיכים לישון.
"איך חיל האוויר לא פועל בשטח בתוך שעה? זו תקלה מודיעינית ומבצעית חמורה מאין כמוה, ותולדה של צבא שגדל לתוך עצמו ביהירות, בזחיחות ושחיתות. זו פשלה כל כך נוראית שאי אפשר להסביר אותה, אבל היא מלמדת על זילות וחוסר מוכנות מבצעית. שלושה ימים לפני כן מגיעים שר הביטחון גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר לראש הממשלה ואומרים לו, הגזרה של חמאס מורתעת, אין ממה לחשוש, הכל בסדר. ואלו שלושת האנשים שצריכים לדעת ולהכיר כל שעל ותוכנית בגבול הדרום".
מה אפשר לעשות עכשיו?
“במלחמה בתוך עזה יש בעיות כבדות. מי שדורש לכבוש את עזה לא מבין שיש שם בתים ממולכדים, ים של פצצות ונ"ט ומטעני צד, הרוגים ופצועים לכוחותינו כאשר 40 אלף המחבלים בורחים לתוך המנהרות. ונניח שנכבוש אותם, מה נעשה שם? הרי כל לילה יפרצו לנו לטנקים ויזנבו בנו. לכן מי שתובע את כיבוש עזה לא מבין על מה הוא מדבר".
אז מה אתה מציע?
“לחימה כירורגית. להגיע מהים, לפצל בין כוחות. להפעיל כוחות בנקודות התורפה שלהם. ליצור מהומה, למנוע חשמל, מזון, מים, שהם ירגישו שמישהו מקיף אותם מכל הקצוות, בלי לכבוש את עזה אבל עם מכות בנקודות התורפה ביבשה, עד שהאוכלוסייה האזרחית תזעק לעזרה. עזה צריכה להיות תחת עין בוחנת. נגמרו משאיות המזון והחשמל. צריך להחזיק את כל החבורה הזו בבית סוהר ולהגיד לעולם, רוצים? קחו אותם. נעביר את הכסף של הקטארים אליכם. אנחנו כבר לא בעלי הבית ולא אחראים עליהם אחרי השחיטה הנוראה כמו קלגסי הנאצים. אתם לא שייכים אלינו לא בעבודה בתוך ישראל, לא במזון, לא בטיפול רפואי. סיימתם. הקרדיט שלכם אבד".
לדעתך זו תהיה עמדת הממשלה?
“מהרגע שהתחיל מרחץ הדמים, הייתה ציפייה שראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל יופיעו בפני הציבור. איפה הם היו? זה אל"ף בי"ת. מה זה לשלוח את דובר צה"ל לדקלם מסרים, הוא לא אמור להחליף מנהיגים שצריכים לתת הסברים ולא ססמאות, להגיד באומץ, יש בעיה, ננסה לפתור אותה. לאמהות שמחפשות את ילדיהן אין כתובת, רק שבר ונתק. זה אחד הביטויים להיעדר מדיניות אסטרטגית לשנים הבאות, וזו הפקרות מוחלטת למדינה הכי מאוימת בעולם, שהממשלה שלה לא עוסקת בביטחון ובהכנת המדינה למלחמה הבאה אלא רק בשוטף. כי המלחמה הבאה תהיה בתוך הבית, ויהיה יותר בטוח להיות צנחן בחזית מאשר אבא שלו בתל אביב, אבל הממשלה והעומד בראשה לא התעסקו בזה בכלל".
מי שהיה פה ראש הממשלה בשנים האחרונות זה נתניהו.
“נכון, התפיסה של נתניהו הייתה שהאיום המרכזי זה הגרעין האיראני. יומם ולילה הוא עסק רק בזה ולא הבין שמלחמות לא מנצחים עם אווירונים אלא בשיתוף פעולה בין היבשה לאוויר. אבל שניהם לא קיבלו את הגיבוי והגב של הממשלה, ולכן יש לה אחריות ישירה על מה שקורה כאן. חמור יותר, הקבוצה הקיצונית שמכהנת היום בממשלה מתעסקת עם יהודה ושומרון ושולחת לקבר יוסף שמירה של יחידות שחסרות בעזה, ולא מקדישה מחשבה לגליל ולנגב, שהמשילות בו אבדה לגמרי.
“רוב האוכלוסייה של ישראל יושבת בגוש דן, מטרה קטנטונת לאלפי טילים. איך אפשר לשרוד ככה כשאף אחד לא חושב קדימה. כולנו חיים על סיפורי עבר שאנחנו חזקים ואנחנו ננצח, אבל המציאות שהתהוותה בשטח צמחה לנגד עינינו בשנים האחרונות תחת שלטון נתניהו ואף אחד לא עסק בזה.
"ישבתי מול ביבי נתניהו בקדנציה הקודמת שלו. זה היה אחרי שהוצאתי את הדוח שלי והוא קרא והזמין אותי אליו. הקציב לי חצי שעה ודיברנו שעה וחצי, והוא לא הפסיק להסתכל לעבר המזכיר הצבאי שלו ולהגיד, 'איך אני לא יודע, איך לא עדכנתם אותי'. המזכיר הצבאי התפתל. בסוף ביבי אמר, 'אני עומד להקים ועדת חקירה ויישום ההמלצות שלך', ואפילו אמר לי את השמות שיעמדו בראשה, אבל אז הייתה ישיבת הממשלה המפורסמת והממשלה התפרקה, ומדינת ישראל יצאה לסבבי הבחירות הלא נגמרים".
ואחריות המנהיגות הצבאית?
“הרמטכ"לים נרדמו בשמירה ולא התכוננו לבאות. הם הקטינו את הצבא, כי הם אמרו שיש לנו שלום עם מצרים ועם ירדן, ובואו נקצץ את צה"ל ונהפוך אותו לדק, קטן, קטלני וטכנולוגי. מקצצים דרסטית בטנקים, בחי"ר, בארטילריה, כי לא צריך והשלום ישנו. הם חוו את ההתעצמות מסביב ולא ספרו אותה, כי מי יעז להילחם נגדנו, הרי אנחנו צבא חזק, וחיו בלה לה לנד ובחוסר הבנה מוחלט למה שקורה במדינה. רק לאחרונה בני גנץ והרצי הלוי מקשיבים. הם מבינים את הבעיות ואימצו את הדוח שלי ואמרו שהם הולכים לחפש פתרונות. הבעיה היא שהם נשאבים ליום־יום, לטרור ולבעיות התקציביות".
אז מה אתה מציע לעשות?
“ראש הממשלה צריך להכריז שהמשפטיזציה הסתיימה, ואז המחאות יסתיימו והסרבנות תסתיים וכל העם יתרכז באיום הקיומי שעומד מולנו. נשב עד שייצא עשן לבן ונחליט על סדרי עדיפויות שיגובו בתקציבים גם על חשבון ההבטחות לחרדים ולערבים ולהתנחלויות ולכל המגזרים האחרים במדינת ישראל. היות והבעיות הן כל כך קריטיות, צריך לתעדף מה לעשות מהר ומה אפשר לעשות לאט. הדבר הכי דחוף הוא הקמת המשמר הלאומי בכל יישוב, שיגן על התושבים בתוך מדינת ישראל וביהודה ושומרון.
“אחר כך טיפול בפוליטיזציה של הוראות הפתיחה באש. היום חיילים שוקלים אם לפתוח באש, כי הם מפחדים מבית המשפט יותר ממי שעומד מולם וזורק עליהם אבנים או בקבוקי תבערה. וצריך לשחרר גם את נוהלי 'הקש בגג'. עם כל הכבוד להיותנו עם רחום ונפלא וטהור, ברגע שאתה ניצב מול איום קיומי, אתה צריך לשחרר, ולתת לאנשים יכולות לשיקול דעת, כך שאם בדואים נכנסים לתוך היישובים וגונבים אמצעים ונשק לעיני החיילים, וזורקים ציודים החוצה, זה לא אומר שאפשר לירות בהם מיד, אבל צריכה להיות היכולת והאפשרות להשתמש בנשק מולם בלי לחשוש מהוראות מחמירות ומחקירות מצ"ח".
מה עוד?
“לגייס מילואים לא רק לגבול הצפון, אלא גם כדי לפתוח צירים ללוחמים. שאנשי מילואים יישבו כבר מחר לאבטח צירים ולשמור על עשרות קילומטרים של בסיסי הצבא שמגודרים לכל אורכם בגדר שחלקה פרוצה ללא שמירה, כי היום אין מספיק אנשים למטרה הזו. בלעדיהם ימשיכו לגנוב טונות של תחמושת כפי שקורה במשך שנים. במלחמה הם לא רק יגנבו אותה, הם גם יפוצצו אותה. צריך לשים משמרות של אנשי מילואים שיגנו על בסיסי חיל האוויר, בעיקר בדרום, כדי שהבדואים לא יתפרצו פנימה ויפוצצו את המטוסים".
וזה יחזיר את תחושת הביטחון?
“זה יהיה הצעד הראשון בדרך לאופטימיות. צמח פה דור יהיר, מזלזל, שמסתכל על אנשי הצבא הבוגרים יותר ואומר, מה הוא מקשקש, הוא מהדור הישן. אבל הדור הישן ידע לתכנן מלחמה, והדור הצעיר נמלט מעשייה וחושב שהכל טוב עד שקרה מה שקרה כדי להבין שמוטב לפחד ולעשות ולא להיכנס לזחיחות. למה הפכתי פתאום לגיבור הציבור והטלפון לא מפסיק לצלצל וכל העולם רוצה לשמוע מה יש לי לומר? כי פתאום הבינו שכל מה שהתרעתי עליו נכון. כל כך חבל שהיינו צריכים להגיע למצב הזה כדי להבין שאני צודק".