בשנה האחרונה, שנה סוערת בהפגנות, בשסע ובפילוג חברתי, עלו לא מעט קולות ברשתות החברתיות ובחלק מכלי התקשורת שטענו שאנשי החברה החרדית אינם נושאים בנטל כמו הלא חרדים.
לקראת כניסה קרקעית לעזה: "האויב מכין לנו המון דברים, אבל אנחנו גם"
חוזרים לבתי הספר: מה הם היישובים שבהם יתקיימו לימודים?
אבל כל זה היה על סדר היום הציבורי עד ה־7 באוקטובר. מאז פרוץ מלחמת “חרבות ברזל" הרשתות מלאות בסרטונים ותמונות שבהם מתועדים חרדים וחרדיות מגייסים תרומות של כספים, מזון ומוצרים שונים לחיילים; מקימים חמ"לי התנדבויות שונות שנועדו לסייע לתושבי עוטף עזה שאיבדו את בתיהם וכל רכושם; מתנדבים לסייע באיתור הנעדרים ולמשפחות השכולות; והשבוע גם דווח כי 2,000 חרדים (שלא היו מעולם בצבא) פנו לצה"ל במטרה להתגייס למלחמה, וכן 1,000 חרדים נוספים, בוגרי שירות צבאי חרדי הפטורים ממילואים, ביקשו לבטל את הפטור ולהתנדב מחדש.
יש לציין כי מאז ומתמיד נהגה החברה החרדית לתרום ולהתנדב, אבל ב"חרבות ברזל" ניכר באופן בולט, יותר מבכל מלחמה אחרת, ריבוי היוזמות הפרטיות של יחידים ויחידות במגזר החרדי שהקימו מיזמי התנדבויות רחבי היקף והתגייסו במלוא המרץ למען המטרה.
“נותנים בכל מצב"
“אני יכולה לבוא ולהגיד לך שהכל כרגע מתחת לפני השטח. החרדים לא התנדבו עכשיו כי באו ואמרו שהם לא עושים כלום, אלא כי הם יודעים לתת בכל מצב ובכל עת וזה החרדי המצוי", טוענת ציפי ולס, חרדית חסידית מבני ברק, מנהלת “הרמוניה" (מרכז להריון ולידה) ופעילה חברתית.
“השסע במדינה יצר מצב שבו כל מה שאנחנו, החרדים, נעשה לא ייראה טוב. המלחמה הזו מוכיחה משהו אחר. הפחד שלי הוא שכשנצא מהטראומה והתותחים יירגעו – יחזרו לתפוס אותנו, החרדים, ככאלה שלא נותנים. כל כך קשה לנו עם הסטיגמה הזו. הרבה אנשים מציירים את החרדים, כמו הערבים, כאוכלי חינם שלא עושים צבא, אבל אני מנהלת עסק ועובדת קשה מאוד בשביל הכסף שלי. תמיד טוענים שאנחנו לא נושאים בנטל אבל אני לא נושאת בנטל? אני משלמת מסים כמו כולם.
אבא שלי, חרדי, לחם כחייל קרבי במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. אז יבואו ויגידו שהילדים החרדים לא עושים צבא, אבל יש לי שבעה ילדים וקרוב ל־27 נכדים ואני יכולה להגיד לך שאני באמונה שלי תורמת יותר מהחילונים כי אמא אולי שולחת ילד אחד או שניים לצבא – אבל אצלי כל הילדים מתנדבים למען הקהילה.
תיכנס לוואטסאפ ותראה מה הציבור החרדי נותן היום, הוא מגייס עשרות מיליוני שקלים עכשיו עבור החיילים ותושבי העוטף. מי עושה את זה? החרדים מתאמצים לגייס את הכספים הללו. הבן שלי מתנדב בזק"א והוא עובד קשה כדי לסייע בזיהוי הגופות, אתה יודע איזה קשה זה? זה מעבר להתנדבות".
עם פרוץ המלחמה הקימה ולס חמ"ל ביתי ויזמה מספר התנדבויות: “אני מסייעת בכל דרך: חיילים שנמצאים בשטח וצריך לדאוג להם לאוכל, ביגוד ונעליים; גייסתי 25 אלף שקלים לרכישת ציוד למחנה שורה שיסייע בזיהוי קורבנות האסון וזה אחד הדברים הקשים שעשיתי. במשך קרוב לשבועיים אני לא ישנה כי מגיעות בקשות מכל מיני כיוונים לסייע ליושבי העוטף ולאנשי צבא ואני מפעילה את קשריי למען המטרות האלה".
לולס יש בטן מלאה על התווית שהודבקה לחרדים, בעיקר כשהיא זוכה להרמות גבה מחילונים שאומרים לה, “הלוואי שכולם היו כמוך": “אני אומרת להם שכולם כמוני. כל השנה הזו הוויכוח היה על רפורמה ופתאום זה קפץ לחרדים וחילונים, ובעצם כולנו עם אחד, אין הבדל בינינו. אתה רואה עכשיו את האחדות הנפלאה שיש בעם הזה וזה לא משנה אם אתה דתי, חילוני, חרדי, שמאלני או ימני.
שבוע לפני שקרה האסון ואחרי הסערה שנוצרה ביום כיפור – כתבתי בקבוצת וואטסאפ שאף אחד לא יירגע פה עד שלא ייפול טיל. ולצערי צדקתי. אנחנו צריכים להתאחד ולא לחשוב במונחים של חרדי או חילוני. להיות מקשה אחת. כולנו יהודים".
“אני במקור מבני ברק ולפני שלושה חודשים עברתי להתגורר ברמת גן, וכיוון שאני בבניין שבו לא שומרים שבת, סופר לי על הטבח שקרה כבר בשבת בבוקר", מספרת גילי לוינשטיין, אשת פרסום ויחסי ציבור. “מראשון בבוקר כבר הקמתי חמ"ל חרדי אצלי בבית ואנחנו מנסים לתווך בין בקשות ובין אנשים שיכולים לתת לזה מענה. זה משהו שקרה באופן טבעי, לא תכננתי את זה מראש. הבנו שהמשפחות שנמלטו מבתיהן בלי כלום היו זקוקות לעזרה והתחלנו ליזום תרומות של כספים וציוד.
התחלתי לקבל בקשות לאולרים, לברכיות, לתחתונים, לגרביים ועוד. בזמן שתושבי שדרות עוד היו נצורים הם פנו אליי וסיפרו לי שהם במצב גרוע ונגמר להם האוכל בבתים, אז פתחנו בחניה מתחת לבית שלי נקודת איסוף ונהג תושב שדרות העביר להם את המצרכים. בשבוע שעבר זה היה ברמה שפשוט לא יכולתי לישון, הלכתי לישון עם טלפונים והתעוררתי עם טלפונים. הרגשנו שאנחנו במלחמה בעצמנו. כולם רצו להתגייס".
איך את מסבירה את ההתגייסות הזו של החרדים יותר מאי פעם?
“כולם רצו להתגייס בבני ברק. מבינים שזה מצב חירום, מלחמה על הקיום שלנו, ואנשים מבינים שמלמעלה הדברים לא מתנהלים אז אנחנו, האזרחים, צריכים לתפוס פיקוד. אם יש מצב שחייל מהשטח מבקש ממני קסדה ואפודי מגן – זה אומר שזקוקים לנו. דאגנו לכל מה שאפשר.
ההיענות וההירתמות של אנשי המגזר החרדי עצומות. זה די מובן מאליו עבורנו. קודם כל חשוב לציין שהחרדים הם המגזר שהכי תורם במדינה, ולא יעזור שום דבר. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 40% מסך המתנדבים בארץ הם חרדים. זו שליחות חיים מבחינתנו. אין לנו מה לעשות בעולם הזה אם אנחנו לא תורמים.
זה שיש לחרדים את היח"צ הכי גרוע שיש, זה נתון לשיחה אחרת. אותי ההירתמות הזו לא הפתיעה בשום ממד. הכרתי גם את זה שיזם את הקריאה של החרדים להתגייס לצה"ל, ומנסים כרגע לשלב אותם. המגזר החרדי עבר בקורונה תהליך ‘מאיץ חלקיקים', כלומר תהליכים שהיו אמורים לקחת שנים באופן טבעי קרו בשנה אחת של קורונה, בנוגע לאימוץ החברה החרדית את האינטרנט. התחושה שלי היא שהמלחמה הזו היא ה'מאיץ חלקיקים' בכל מה שנוגע לגיוס חרדים לצה"ל. זו התיאוריה שלי".
בשבוע האחרון יזמה לוינשטיין את “נחמו עמי", מיזם המרכז את שמותיהם של הנופלים במלחמה: “הבנתי את הצורך הזה שנוצר בעקבות ריבוי הנרצחים והבלגן סביב מתי ההלוויות, איפה המשפחות יושבות שבעה ואילו יושבות שבעה לבד וזקוקות לנחמה, והמיזם הזה בצורת אתר אינטרנט בעצם מרכז לפי ערים ושם הנופלים את כל הפרטים. זה משהו שאני מתעסקת בו בפול גז בימים האחרונים".
“העזרה מצילה חיים"
מינדי גולובנציץ, חרדית מירושלים, היא מתנדבת סדרתית כבר לא מעט שנים בחלוקת אוכל לבית החולים “שערי צדק" מיוזמתה הפרטית. “ברגע שפרצה המלחמה החלטתי להכין אוכל ולשלוח לחיילינו בבסיסים השונים ויש לי בירושלים גם משנע שהוא ראש מערך הצלה בירושלים ואמר שהוא יכול לשנע באמבולנס את האוכל לבסיסים עד עוטף עזה", היא מספרת. “הכנו 650 מנות והעברנו כל יום לחיילים, נוסף לתחתונים ובגדים וציוד. המון נשים מהשכונה שלי הצטרפו. פתחנו חמ"ל אצלי בבית וההיענות של כולן הייתה מדהימה. כולן נתנו את כל הלב ואת כל הנשמה.
תמיד מדברים על זה שהציבור החרדי משתמט מגיוס, אבל מי בעצם יוזם את כל הארגונים ההתנדבותיים? החרדים. כשפרצה המלחמה, כל הציבור החרדי נעמד על הרגליים והייתה הירתמות לא נורמלית, אבל אף פעם לא מדדתי את זה לעומת מלחמות אחרות".
“ביום הראשון למלחמה המשפחה שלנו, ביוזמת אחותי הרבנית אביגיל גרשט, גייסה 30 אלף שקלים, ויחד הלכנו לסופר לקנות סטוקים של מזון ומצרכים לחיילים והבאתי את זה למרכז איחוד והצלה שיעבירו את זה לדרום", מספר ישי כליפה, אברך בישיבה בבית שמש. "לקחנו את הרכב שלי ואת הרכב של אחותי ועשינו איזה שש נגלות של מזון. ביום הרביעי למלחמה אחותי הכינה 70 סנדביצ'ים ונסעתי להעביר אותם לבסיס צבאי בגוש עציון.
זה היה קטע כי הגעתי אליהם והם ישר התנפלו עליי עם רובים כי היו באמצע תרגיל ולא ידעו מה אני עושה שם, אבל הסברתי להם שבאתי להביא להם אוכל והם אמרו שהם מסודרים כבר מבחינת מזון, אבל אמרו שכשיצטרכו – יגידו לי. מאז כל יום אני מצלצל לבסיס ושואל אם הם צריכים משהו. בשבוע שעבר הם אמרו לי שקר להם וביקשו שאארגן כפפות וכובעים.
ביקשתי מחברי הישיבה שלי שיסייעו לי והם שמו על השולחן כמה אלפי שקלים, אז הלכתי לחנות חרדית ברמת בית שמש וקניתי 100 זוגות ולמחרת הבאתי את זה לחיילים. כל אחד שעוזב את החיים שלו ונלחם למען המדינה, כמו החיילים הנפלאים שלנו - עושה את ההקרבה הגדולה ביותר, והמעט שאנחנו יכולים לעשות הוא לעזור.
אנחנו לא עם, אנחנו משפחה, עם כל חילוקי הדעות, ואם היו מבקשים ממני להתגייס – מיד הייתי עושה את זה בלי להסס, הייתי נותן את היד שלי למען החיילים שלנו ולמען המלחמה הזו. זה האסון הכי גדול שפקד אותנו מאז שנות ה־40 וכולנו פה גוף אחד במערכה, אין פה שום עניין אם אני חרדי ואתה חילוני. אנחנו אחים".
יאיר מילר, חרדי מירושלים, הגיע להתנדבות דרך חיפוש מידע על חייל שהוא מכיר. “זה היה בקבוצת חסד ואז ראיתי שמחפשים משהו ותיווכתי בין הנותן למקבל, ומלבד תחושת הסיפוק, הרגשתי צורך להקים קבוצה דומה באזור ירושלים והסביבה", הוא מספר. “בהתחלה פרסמתי את זה בפורום משפחתי בוואטסאפ אבל הקבוצה גדלה והתחלתי לקבל בלי סוף פניות מחיילים וממשפחות שזקוקות למוצרים ולאוכל ומאנשים שרוצים לתרום כסף, אוכל ובגדים ברמה קיצונית.
הקבוצה שלי עומדת על 230 אנשים, וזה כולל שינועים ועוד אלתורים למען המטרה. אנשים מבינים שהתרומה והעזרה הן הדרך היחידה שלנו לנצח במלחמה הזו כי לשבת בבית ולא לעשות כלום לא יתרום ולא יסייע לחיילים ולעם הזה. ראיתי שהמלחמה הזו, בניגוד לפעמים קודמות, גרמה לכך שלאנשים יותר נוח לבקש ולא רק לתת. המצב גרם להרבה אנשים לעזוב את הבית ולקרוס כלכלית והעזרה ההדדית פה היא קריטית ומצילת חיים".