יום שישי האחרון, רצועת עזה. זאת שעת בוקר מוקדמת ואנו נמצאים בים הרצועה עם לוחמי ולוחמות חיל הים. מולנו, מרחק קילומטרים בודדים, העיר עזה. עשן ורעש ההפגזות מפירים את המרחב שיכול היה להיות רק פסטורלי. אך הים הוא מרחב מתעתע, מסביר לי מיד סרן תומר, מפקד סיירת לוחמים בבסיס חיל הים באשדוד. “המרחב הפסטורלי הזה מטעה", הוא מסביר. "נכון, את רואה ים ודולפינים, אבל מצד שני הים הוא מרחב גדול, שאין בו גבול ממשי ולכן התפקיד היומיומי שלנו הוא שמירה על הגבולות מעל ומתחת לים". סרן גיא, מפקד יחידת סנפיר בבסיס חיל הים באשדוד, מוסיף: “זה באמת המקום הכי יפה בעולם, אבל אין בו גדר, ולפעמים הים גבוה, ולפעמים הים נמוך, ולפעמים גשום ולפעמים חשוך. והמורכבות הזאת גורמת לצד השני לראות את המרחב הזה כמרחב אופציונלי לחדירות ולפיגועים".
זאת השבת החמישית שלהם בין הגלים. 35 ימים שבהם, למעט הפסקות קצרות על החוף לחידוש אספקה, הם נמצאים בים. מנותקים מהמתרחש על החוף, מהחדשות, מהמשפחה, וממוקדים במשימה אחת – לתקוף על מנת להגן. שעות קודם לכן, כשיצאנו מנמל אשדוד והים נפרש בפנינו, נשמע על הדבורה מפלגת 916 השיר “Bad To The Bone" של ג’ורג’ ת’ורוגוד. אותו שיר מוכר משנת 82’, מלווה אותם, כך מסתבר, בכל יציאה. וכשהמוזיקה התגברה, כך גם הרוח, זאת שהגיעה מכיוון הים וזאת שהגיעה מלב הלוחמים. למרות הסיזיפיות, למרות הקשיים, למרות הזמן הממושך, גם הם, כמו הכוחות שלצדם, הנלחמים ביבשה, לא מתכוונים לסגת לפני שיוחזר הביטחון לאזרחי מדינת ישראל.
סרן גלעד, מפקד הדבורה שעליה עלינו בדרכנו לסטי"ל ברצועה, מסביר כי “האתגר הגדול ביותר בתור מפקד בים בזירת אשדוד, הוא לדעת לנוע ולפקד על המנעד שבין ביטחון שוטף, כשהעבודה היא לרוב מול אזרחים, דייגים והברחות, ובין פעילות חבלנית עוינת כמו שהייתה ב־7 באוקטובר. אנחנו יודעים לעשות את זה, ולתת מענה גם לאיומים ימיים וגם לאיומים חופיים בגזרת החוף, בדיוק כמו שפגשנו ב־7 באוקטובר".
“המהות היומיומית של הדבורה היא שמירה על גבולות הגזרה הימית", מוסיף סרן תומר. "פלגה 916 אמונה על גזרת עזה ועד קו מכמורת - מרכז המדינה, והבט"ש (ביטחון שוטף) הוא 24/7, 365 יום בשנה. אנחנו נמצאים כאן כל הזמן, באותו המקום, שומרים כל הזמן על כוננות בגזרה, מפטרלים ושומרים גם על חוקי הדיג, וגם על תושבי הארץ".
איפה הייתם ב־7 באוקטובר?
סרן גלעד: “אני הייתי עם הצוות ברגילה, וקפצנו מהבית עם הרקטה הראשונה. ב־8:30 בבוקר כבר היינו ברצועה, יצאנו לתגבר את הכוחות בים. הכלים שהיו בים באותו הבוקר הם שנתנו את המענה הראשוני, אני חושב שמה שהפך אותנו למוכנים הוא שההיערכות שלנו בשגרה לא יורדת. אין רידודי סד"כ, אנחנו תמיד על הקווים מוכנים".
"להחזיר את האמון"
מי שכבר היה בים הוא סרן גיא, מפקד דבורה בבסיס חיל הים באשדוד. “תפסנו סיור בט"ש. יצאנו לים בשישי בבוקר. בכלל היינו צריכים לצאת סופ"ש, אבל נשארנו כי ספינה אחרת לא יכלה לצאת", הוא משחזר. “הייתה שגרה רגילה לגמרי. עשינו ארוחת ערב ביחד, אכלנו, עשינו כיף. היו אירועים, אבל הם היו שגרתיים, כמו סירות מנועיות, דייגים שנכנסו לתוך השטחים הסגורים שאסור להם להיות בהם. טיפלנו בהם במהלך הערב והלילה. אבל בשעה 6:30 בשבת בבוקר, אחד הלוחמים שהיה בגשר דיווח על שיגורי רקטות שהוא רואה. אני הייתי על המכ"ם, עליתי למעלה וראיתי בעצמי, גם שמענו בקשר שמדווחים לנו על צבע אדום".
ואז מה קרה?
“בקריות השליטה שנמצאות בחוף דיווחו לנו שיש מטרה מהירה. גם הלוחם שלי שהיה על המכ"מ דיווח. הפלגנו בצורה מאוד מהירה, צמצמנו טווחים לכיוון המטרה, שעדיין לא ידענו בדיוק מה היא. הקפצתי את כולם לעמדות קרב. וכשצמצמנו אל עבר המטרה, ראינו שלא מדובר במשהו רגיל. המטרה חצתה גם את השטח הסגור שאסור לה להיות בו, גם את הגבול הדרומי שלו וגם את הגבול הצפוני, והיא התקדמה במהירות מאוד גבוהה לכיוון אשקלון".
מה ראיתם?
“מקרוב ראינו שזאת סירת גומי שעליה יש שלושה אנשים. עוד לא ידענו שאלה שלושה מחבלים. לכן, על פי הנהלים, מהרגע שהסירה חצתה את הקו הצפוני ביצענו נוהל מעצר חשוד, כמו שיש ביבשה. ברגע שהסירה לא עצרה והמשיכה, מבחינתי היה מדובר במחבלים. זה על פי הנהלים".
והם לא עצרו.
“לא, גם ברגע שהתחלנו לצמצם ולפתוח ירי לטווח רחוק, ראינו מכיוונם ירי לעברנו. התחילו חילופי אש, ירינו על ידי תותח טייפון וגם על ידי ירי דופן, וראינו שהס"ג (סירת גומי - מ"ב) מתקפלת וטובעת. ואז, שמענו שיש עוד מטרות שמתחילות לעלות צפונה. לכן, בזמן שאני מנהל את הירי, אמרתי לכלי השני שהיה בסיור המערבי יותר, להגיע מהר לכאן. גם ברגע שמבינים שזה אירוע כל כך גדול הוצאנו את הכלי שנמצא בכוננות מיידית באשדוד וגם את הכלים הנוספים שהיו בזירה הדרומית".
סרן תומר: “אני הייתי בבסיס. קפצתי לים מיד עם תחילת האירוע על הכלי שהיה בכוננות. הצטרפתי לכלים שהיו בים, איתרנו והשמדנו את המחבלים שהגיעו לחוף".
מה קרה אחר כך?
סרן גיא, מפקד דבורה: “אחרי זה הגיעה עוד ס"ג. גם איתה היו חילופי ירי. פגענו במנוע ועצרנו אותה. הבנתי שיש עוד מטרות ושאני חייב להמשיך אליהן, אז אני לא יכול לעצור ולהשמיד את כל השחיינים שיש בקרבת הכלי, לכן הקפצתי את הצרעה של יחידת סנפיר שיחסלו את השחיינים והמשכתי דרומה לשאר המטרות".
סרן גיא, מפקד יחידת סנפיר, מתאר כי הצוות שלו הוקפץ לים בעקבות החדירה. יחידת סנפיר, שהיא חלק מפלגת 916 היא יחידה מעורבת של לוחמים ולוחמות הפועלים בצוותים קטנים בכלי שיט קטן ומהיר שנקרא “צרעה". גודלה של הצרעה מאפשר לה לפעול באזורים רדודים בקרבת החוף ובנמלים צבאיים, ומהירותה מאפשרת לצוות הלוחמים להגיע תוך זמן קצר לזירת ההתרחשות.
“הצוות שלי תפעל את ההיתקלות עם המחבלים שניסו לחדור לחוף, יחד עם הדבורות. זה התחיל בסירת גומי עם בערך חמישה־שישה מחבלים שהצוות הצליח לנטרל ואז הם איתרו עוד כשמונה מחבלים שניסו לחדור בשחייה, בצורה חשאית. הם גם ראו שיש מחבלים שהצליחו כבר לרדת לחוף ושיש להם כוונה לבצע עליהם ירי מהחוף", הוא מספר. “כשאני הגעתי לרצועה, כבר ראיתי הרבה גופות של מחבלים על חוף זיקים. הבנו שיש עוד, גם היו עוד חילופי אש. ניסינו לאתר מחבלים שניסו לחזור לרצועה או לצאת מהרצועה וניטרלנו אותם בים כדי לא לאפשר להם להמשיך לקיבוצים או למקומות אחרים. זה היה יום שבו הבנו שהתמונה השתנתה. אנחנו במלחמה, זאת לא הגנת גבול רגילה".
סרן גיא, מפקד דבורה: “באותו רגע עשינו את מה שהיינו צריכים לעשות. לא הבנו עד כמה זה גדול, או מה קרה ביישובי העוטף ובמדינת ישראל. רק כשחזרנו לחוף הבנו את גודל העוצמות של האירוע".
בשבת השחורה חיסלו לוחמי זרוע הים עשרות מחבלים במרחב הימי הדרומי ובקו החוף. עוד בשעות הבוקר המוקדמות הם ניהלו מרדף ימי וחיסלו עשרות מחבלים אשר ניסו להגיע לשטח ישראל. הלוחמים פתחו באש לעברם וסיכלו שתי סירות גומי, שני כלי שיט נוספים וכלי חקלאי. מאז הקרבות הראשונים ועד היום, הכוחות ממשיכים לפעול בים. אך השאלה מה קרה בחוף זיקים נותרה ללא מענה במשך ימים רבים ועדיין ישנם פרטים שטרם נחשפו. בימי המלחמה הראשונים זעקו משפחות נעדרים מדוע לא מדברים על חוף זיקים והתמונה של הטבח הנורא שאירע שם עוד מתבהרת אט־אט. כעת מבקשים הלוחמים להשלים את המשימה המורכבת בצל האובדן ולגרום לציבור להאמין שוב בצבא השומר עליהם.
סרן גלעד: “המרחב הימי של ישראל השתנה באותו יום ואני מקווה שנעשה את השינויים בהתאם, העבודה העיקרית שלנו היום כצבא, חוץ מלהביס את חמאס בעזה ולמוטט את השלטון שלו, היא להחזיר את אמון האזרחים בצבא למה שהיה לפני המלחמה. ולשעוט קדימה אל עבר הניצחון".
“היה חודש מאוד־מאוד אינטנסיבי, אנחנו פועלים לילות כימים כדי להגן על תושבי הארץ ולשמור. אנחנו מתמקדים גם במאמץ ההגנה וגם במאמץ ההתקפה, בליווי של כוחות החי"ר נותנים הכוונות וסוגרים להם מעגלי אש", אומר סרן תומר.
“אני בים מאז ה־7 באוקטובר בלגים (זמני שהות-מ"ב) משתנים", מוסיף סרן גלעד, “לא היה לי זמן לעכל ברמה האזרחית את הקרובים שנרצחו ונחטפו. מצד שני, אני מאוד גאה בצוות שלי ובאירועים המבצעיים שהם עשו מאז ה־7 באוקטובר".
סרן גיא, מפקד יחידת סנפיר: “החודש האחרון היה מאוד עמוס ומעורב רגשית. מצד אחד אתה מבין שאתה צריך להילחם, אבל מצד שני יש לוחמים שאיבדו חברים או בני משפחה, ואתה צריך להחזיק אותם ולוודא שהם מבינים את המשימה. והם מבינים, הם עושים את זה בצורה מדהימה".
סרן גיא, מפקד דבורה: “השהייה כאן היא אינטנסיבית, אבל אנחנו כמפקדים, עושים הכל עבור הלוחמים, לראות שכל אחד בסדר, שכל אחד מקבל את מה שהוא צריך, גם בהיבט הפיזי וגם בהיבט הנפשי והמנטלי. אנחנו ממשיכים להילחם בים ולעשות מה שצריך לעשות".
אתם חוששים משחיקה עקב הזמן הממושך בים?
סרן תומר: “אנחנו כל הזמן חושבים על השחיקה, אבל היא לא מגיעה. הלוחמים מחוברים למשימה ונותנים את הכל. זאת באמת מלחמה על הבית".
סרן גלעד: “החשש המרכזי שלי הוא לא משחיקה של הלוחמים וגם לא ממוכנות הכוח, הלוחמים מרגישים שהם מממשים את הייעוד שלהם, לזה התאמנו. החשש הוא מהיום שאחרי. מנקודת המבט שלי בתור מפקד בדרג הטקטי, הלחימה מתנהלת בצורה טובה וחכמה, מזה אני לא דואג. אני דואג מאיך ייראה הביטחון השוטף ביום שאחרי, האם נשכיל ונדע להפיק את הלקחים מה־7 באוקטובר וליישם אותם במישור הימי, ולשנות את ההתנהלות שלנו?".
אירוע משמעותי נוסף שנרשם לכוחות זרוע הים אירע ב־24 באוקטובר, כשבקריות שליטה ימית זיהו חוליית מחבלים של חמאס שיצאו דרך פיר מנהרה בחוף ברצועת עזה, וחוסלו כשניסו לחדור לשטח ישראל במרחב זיקים דרך הים, בידי כוחות זרוע הים, בשיתוף חיל האוויר והחטיבה הצפונית של אוגדת עזה.
סרן גיא, מפקד יחידת סנפיר: “באותו היום קיבלנו ידיעה ממוצב השליטה שהן ראו צוללים שנכנסו למים, ככל הנראה בכוונה לחדור לשטח מדינת ישראל. מיד פרשנו את הכוחות וחיכינו להם. צוללים זה אירוע מורכב כי אתה לא רואה אותם עד שהם עולים על החוף או עד שהמערכות מתריעות, אבל הצלחנו לסכל אותם, מבלי שיפגעו בכוחותינו".
“הקפיץ השתחרר"
בלב ים, אנחנו עולים על ספינת המלחמה של חיל הים, סטי"ל משייטת 3, ופוגשים בחדר המפקד את סא״ל סטיבן, מפל"ג בשייטת ספינות הטילים, שהיה הראשון להגיע לרצועה: “באותו בוקר קיבלתי טלפון ב־6:40 ובמקום לשים בגדי שבת שמתי מדים. עליתי על הרכב והגעתי לחיפה, פגשתי את הצוותים, וכמו שאני מספר את זה מהר, כך הגענו מהר לרצועה והיינו כבר עם קנים מכוונים לחוף והתחלנו לסייע בתקיפה שהיא לשם הגנה. המעבר משגרה לחירום לא היה זר לנו. התכוננו והתאמנו אליו לא מעט ומהרגע שנדרש, הקפיץ השתחרר".
מה עשיתם?
“קודם כל המטרה הייתה לרתק ולמנוע מכוחות להגיע לגבולות הארץ. בהמשך, תקפנו המון מטרות חמאס, כדוגמת מחסני אמל"ח, תצפיות, מוצבים. מאז ועד היום, כולל ממש הבוקר, אנחנו מבצעים תקיפות ברצף על כל אמצעי או עמדה של חמאס, כולל מחבלים שאנחנו מצליחים לזהות אותם. אנחנו סוגרים מעגל יחד עם כוחות החי"ר ותוקפים אותם".
מה הכוונה סוגרים מעגל?
“אנחנו מזהים פעילות שמתרחשת בחוף, מוודאים עם החטיבה המתמרנת שלא מדובר בכוחותינו, מפלילים את המטרה ותוקפים אותה. המשולש הזה של הכוח המתמרן בשטח עם חיל הים וחיל האוויר, עובד בצורה כזאת שאני מדבר עם המג"ד בשטח ומסייע לו באש".
שילוב הזרועות במלחמה, שמהווה גאווה גדולה לצה"ל בימים אלה, בא לידי ביטוי בכל פעולה בשטח. חיל הים מהווה חלק משמעותי בתמרון הקרקעי, במסגרת תפקידו להיות העיניים של הכוחות, לסייע להם בתקיפות ובכך להגן על הלוחמים בתוך עזה. כך, שיתוף הפעולה בין כוחות האוויר, הים והיבשה נמשך לאורך כל הלחימה, ומאות מטרות מוכוונות על ידי כוחות החי"ר ועל ידי אגף המודיעין בזמן אמת, ונתקפות תוך זמן קצר על ידי חיל הים וחיל האוויר. סא"ל סטיבן מבקש להדגיש כי השילוב הבין־זרועי היה שם כבר קודם למלחמה, “אנחנו פשוט לא אוהבים להתהדר בדבר הזה עד שאנחנו לא נדרשים לזה מקצועית", הוא מסביר.
לדברי סא"ל סטיבן, בוגר מלחמת לבנון השנייה וסבבי הלחימה הקודמים בעזה, המלחמה הזאת שונה בעוצמתה ממלחמות וסבבים קודמים: “הלחימה מאוד אינטנסיבית ועצימות האש היא הדדית. אבל אנחנו היינו מוכנים לכל התרחישים ולא הופתענו מהם, גם ברמת מערכות הלחימה".
גם כשמדובר בעשרות מחבלים שחוצים את הגבול הימי בדרכם לישראל?
“אנחנו מתרגלים המון תרחישים, בהם גם תקיפה משולבת של כוחות רבים. קווי ההגנה שהיו לנו עד לאותו רגע היו קווי שגרה ולא קווי חירום. בחירום, קווי ההגנה הם גדולים משמעותית, תקיפה של כלי שיט רבים, יחד עם מארבים, היא דבר שאנחנו מתאמנים עליו. כבר בשעות הבוקר היינו במלוא הכוח של חיל הים".
כמפקד ובוגר סבבים קודמים, מה אתה אומר לפקודים שלך בנקודה הזאת?
“שזה כנראה ייקח עוד הרבה זמן והדריכות המבצעית שלנו חשובה. כל צוותי הלוחמים, סדיר ומילואים, מבינים את חשיבות הרגע הנוכחי וכולם נרתמים. אלה לוחמים שנמצאים הרבה זמן בים, בלי תקשורת עם המשפחות, הם לא יודעים מה קורה בארץ עד שהם חוזרים לחוף, אבל הם חדורי מטרה. אני אומר להם את מה שכולנו אומרים, אנחנו ננצח. אבל אנחנו גם צריכים להיות צנועים, ולדעת שלמרות שקצרנו לא מעט הישגים עד כה בלחימה, אנחנו צריכים להמשיך להיות מוכנים להפתעות. זאת מלחמה על הבית, מלחמה צודקת. אנחנו ננצח בה ונעמיק את ההישג שלנו ככל שנידרש, איפה שנידרש".
“אנחנו לא התחלנו את המלחמה הזאת, אבל אנחנו נדאג לסיים אותה ולשים לה סוף כדי שנוכל לחיות בשלום ובשלווה כמו שמגיע לנו", מוסיף רס״ן גיא, מפקד ספינת הטילים.
מהסטי"ל שעליו אנחנו נמצאים אפשר לראות בעיניים ולשמוע את המתרחש בעזה. לרגעים קשה להאמין שאנחנו ניצבים קרוב כל כך, ועוד ממערב לעזה, במרחב שיכול היה להיות מוקד תיירות. “מפה אנחנו מבינים את המשמעות והחשיבות של כל הדבר הזה שאנחנו עושים", הוא אומר. "זרוע הים פועלת באופן אינטנסיבי מהים להשמדת חמאס. זאת ספינת תותח, הפלטפורמה שלנו היא תותח 76 מ"מ ואנחנו מסייעים לכוחות בתצפית ובאש. אף חיל או זרוע לא יודעים לתת אש ממערב, ועל כן אנחנו מאוד רלוונטיים בתמרון".
היה לכם חלק משמעותי עוד קודם לתמרון.
“נכון, כבר ביום הראשון היינו הסטי"ל הראשון שהגיע והיינו חדורי מטרה להגיע לרצועת עזה ולגבול הדרומי. ביצענו התקפה מיידית על כל מה שראינו שהוא רלוונטי ומסכן את כוחותינו. עד שנכנסו הכוחות המתמרנים האש המשמעותית שלנו ושל חיל האוויר התחילה לממש את המשימה של השמדת חמאס".
במי"ק, מרכז ידיעות קרב, מסביר רס"ן גיא כי זהו הלב והמוח של הספינה במהלך הקרב. “כאן אנחנו מקבלים את הקשר מכוחות החי"ר, את ההכוונה לאן הם צריכים סיוע באש או בתצפית, ומכאן אנחנו מבצעים את התקיפה. שני הבחורים בקצה הם אלה שלוחצים על ההדק של התותח", מצביע רס"ן גיא.
זה ה־"3־2 שגר" של חיל הים?
“אצלנו זה ‘העסק’, מלשון העסקת מטרה. אנחנו מעסיקים את המטרה. זאת ההשמדה שלה".
“הבית הנוכחי שלנו"
השעות חולפות, ועל הספינה מתכוננים לקבלת שבת חמישית ברצף בים. במטבח נערכים להאכיל עשרות לוחמים ורס"ן גיא מתאר כיצד יתכנסו כולם במגורי החרטום, ישירו שירים ויערכו קידוש. “אנחנו מקבלים את השבת בבית הנוכחי שלנו, בים", הוא אומר. “אין למה שאת רואה פה אח ורע בצה"ל. אין שום יחידה, מחוץ לחיל הים, שזה יהיה כלי המלחמה, חדר הדיונים, חדר האוכל והמגורים שלך. אנחנו חיים כאן ומשרתים כאן שירות קרבי מלא".
ואכן, בייחוד עכשיו, הם כבר ימים ארוכים יחד, כשהמשפחות והחברים מחכים לשובם. רס"ן נועם, שאותו אנחנו פוגשים בגשר הספינה, מבקש למסור דרכנו עד כמה הם מודים לנשים ולמשפחות: “חשוב להגיד עכשיו לנשים בבית, שכשקראו לנו למילואים הן מיד פרגנו, שאנחנו מפרגנים להן. הן מחזיקות את כל הבית ואת המשפחה ואת אי־הוודאות, אז אנחנו מפרגנים להן ובגדול".
ולמי אתה מפרגן במיוחד?
“לאשתי נועה".
עוד אנחנו פוגשים על גשר הספינה את סמל ג’ייקוב, לוחם בספינת טילים, שנולד בניו יורק. הוא מספר על המשפחה המורחבת שנותרה שם, ועד כמה הם מתרגשים לראות אותו על מדים, בטח אל מול האנטישמיות הגואה בעולם. “זאת גאווה מאוד גדולה להיות על מדים, להיות זה שיש לו את הזכות להילחם עבור העם שלו. אני מקבל מהם הרבה הודעות וחיזוקים", הוא אומר.
גם סמ״ר ניר, לוחם בספינת טילים, מתאר כי הדאגה העיקרית שלהם היא המצב בבית: “אנחנו מרגישים פה בטוחים, אבל חושבים על הבית. בימים הראשונים זה היה מאוד מאתגר, כי הייתה אי־ודאות גדולה ואנחנו יצאנו כבר בשעות הראשונות. חשבנו שכבשו לנו חלקים מהמדינה. אני גם מכיר את אחד החטופים, אבל אני יודע שכדי לקדם את חזרתם, אני צריך לעשות בדיוק את מה שאנחנו מתודרכים על ידי המפקדים פה ועל ידי השייטת. אם אני אעשה את העבודה שלי הכי טוב, אני אוביל להחזרה שלהם כמה שיותר מהר".
