בשבועות הראשונים למלחמה עלה לכותרות הצורך של הלוחמים והחיילים בציוד כמו קסדות, אפודי מגן ושאר אביזרים שהיו לדבריהם חסרים. על רקע זה הוקמו לא מעט חמ”לים של ארגונים אזרחיים, בארץ ובחו”ל, שהתגייסו על מנת לגייס תרומות ולספק לצבא את הציוד הנדרש ללחימה.
השר אדלשטיין: "כל השמועות על מחסור בציוד הן שמועות בלבד, ההיערכות יוצאת מן הכלל"
לאחר הטענות הקשות למחסור בציוד ללוחמים - כך הגיבו בצה"ל
על אף שחלפו שלושה חודשים מפרוץ המלחמה וציוד רב כבר נתרם ונעשה בו שימוש בידי חיילים, עדיין יש חמ”לים שמנוהלים בידי יזמים ישראלים מחו”ל שפועלים סביב השעון כדי לספק ציוד צבאי, זאת על אף, כמובן, טענתו של צה”ל כי כלל הציוד הדרוש קיים בצבא. מכאן נשאלת השאלה: מדוע אותם ישראלים בנכר מגייסים עוד ציוד אם, כדברי הצבא, לא חסר כלום?
היזם בן חיזק מניו יורק, ביומיום מייסד ומנהל התפעול של הסטארט־אפ "צ’רי" מתחום הנדל”ן, מראה לי הודעות שקיבל מלוחמים בדקות שלפני השיחה: באחת נכתב, “אני סרס”פ בגדוד (מספר הגדוד שמור במערכת) ויושבים בכיסופים כבר שלושה חודשים. לצערי הרב יש לנו כ־15 לוחמים עם קסדות מאוד ישנות ולא בטיחותיות. אני יותר מאשמח אם תוכל לעזור”, ובשנייה נכתב, “דרישת ציוד חסר שקיבלתי מפלוגה שעוסקת בפינוי פצועים מעזה: 20 צייני לייזר משולב עם יראור לנשק, 20 צייני לייזר, 6 ראצ’ט, 4 פטריות חימום (גז), 3 ערכות חילוץ, משקפי אבק כמה שיש”.
“כבר ב־7 באוקטובר, כשהתחילה המלחמה, כל אזרח ישראלי ויהודי בארצות הברית רצה לעזור ולתרום, ואני בחרתי בנישה של ציוד לחיילים”, מספר חיזק. “כל אחד מהחבר’ה שמתעסקים בארגון ציוד ללוחמים פועל בצורה אינדיבידואלית ובין לבין מצטרפים לחמ”לים כדי שזה יהיה יותר מסונכרן ומאורגן. כאן נשאלת השאלה: אם אני קם בבוקר ואני רואה אחרי שלושה חודשים הודעות כמו אלה שהראיתי לך, אז האם אני אעזור או אשאר אדיש? נכון שבחודש האחרון הורדתי מעט הילוך כי אני גם מנהל חברה וגם יש לי לימודים ובגדול אני בן אדם עסוק מאוד, אבל אני לא יכול להתעלם מהודעות כאלה. חשוב להבין שיכול להיות שיש את הציוד לצבא אבל בחלק מהמקרים מדובר בציוד ישן ולא חדשני או משוכלל, והרי החיילים צריכים לקבל את הציוד הכי טוב וכזה שייתן להם נוחות בלחימה. יש אנשים שמבחינתם קסדה מהסוג ששימש את החיילים שלנו במלחמת ששת הימים מספיקה, אבל יש כאלה, כמונו, שחושבים שלחיילים שלנו מגיע את הטוב ביותר. ומעבר לזה, אם חיילים נלחמים עם ציוד ישן משהו במוטיבציה שלהם יורד וגם איכות הלחימה נפגעת. לפני כמה ימים ראיתי סרטון של חייל ששם רימון בתיק גב. רימון לא אמור להיות בתיק גב, אם זה בגלל שאין לך פונדות לרימון אז יש פה משהו לא תקין, פשלה גדולה”.
חיזק, שיחד עם חבריו גייס מיליוני דולרים שבהם נרכש ציוד כמו קסדות, מעילים, וסטים, אפודי מגן, צייני לייזר ועוד, מעיד כי יש דיסוננס בין ההודעות שהוא מקבל מחיילים בשטח ובין טענות דובר צה”ל שלא חסר כלום: “כשאתה מצלצל לצבא והם אומרים שלא חסר כלום, ומצד שני אתה מקבל הודעות מחיילים שחסר להם ציוד, אתה מבין שהצבא לא מעריך ואפילו מתנגד לקבלת ציוד, למרות שיש חמ”לים שרוצים לספק ציוד שחסר. בשלב מסוים הגיעו מתכנתים מחברת 'מובילאיי', ליקטו במסודר את נתוני מחסורי הציוד מכל החמ”לים ויצרו רשימה אחת מסודרת ומתעדכנת מול החיילים בשטח של מה שחסר, ומשרד הביטחון והצבא בחרו שלא לשתף פעולה עם הרשימה הזו. אז יש לך תחושה שלא מעוניינים בעזרה, אבל החיילים חשובים לנו למרות זאת”.
חיזק מדגיש כי אם יש דרישות שאינן נחוצות ללחימה, הוא ושותפיו לא מתעסקים בהן: “אם יש דרישות ‘מפונקות’ שלא באמת קריטיות ללחימה ולא יכולות להציל חיים, אנחנו פחות מתעסקים בהן. לנו חשוב שלחיילים ששומרים על המדינה יהיה את הציוד הכי טוב שהם זקוקים לו”.
“נלחמים בטחנות רוח”
אלון טירר, יזם נדל”ן שהקים עם חבריו מארצות הברית את חמ”ל Israel Emergency Aid, מספר על רשימת חוסרים שמצויה בידיו, כשבין החוסרים: אפודים ולוחיות קרמיים, קסדות קלות או טקטיות, ביגוד תרמי, תיקי לאו, וסטים מיוחדים, משקפי מגן, שלוקרים, אוהלים (גזיבו, חפ”ק, תצפית) וצייני לייזר: “התחלנו ב־8 באוקטובר לגייס ציוד ללוחמים. באותו זמן היה כאוס נוראי ולא היה ברור מתי החיילים שלנו ייכנסו לעזה, אבל היה ברור שמצב הציוד לא טוב. אני שירתי בגולני אז בהתחלה גייסנו ציוד לצוות שלי ולצוות של חברים שלי, אבל הבנו שזה הרבה יותר גדול מזה. לרגע לא חשבתי שנישאר פה יותר מכמה ימים, ואני לא יודע איך שלושה חודשים אני עדיין בזה. רוב הציוד החסר הוא של המילואימניקים”.
כן, אבל עברו שלושה חודשים, למה עדיין צריך את עזרתכם?
“ברור שבחודש הראשון הייתה פאניקה גדולה ועכשיו החוסרים פחות גדולים כי צה”ל כן התאפס, אף אחד לא נלחם בעזה בלי אפוד, אבל אנחנו עדיין מאוד רחוקים מלסיים את נושא גיוס הציוד, ואני אומר את זה בצער רב. בסופו של דבר המצב נרגע, אבל עדיין אני מקבל הודעות מחיילים בשטח ויודע שעדיין יש צורך בציוד, מה גם שעכשיו אנחנו לא רק בחזית הדרומית אלא גם בחזית הצפונית וכל רגע יכולה לפרוץ מלחמה, ואז באמת יהיה כאוס מבחינת הציוד”.
לדברי טירר, ככל שהמלחמה מתארכת, הוא מתקשה יותר לגייס כספים: “ברגע שדובר צה”ל אומר שלא חסר ציוד, אז המשקיעים בארצות הברית שדרכם אנחנו מגייסים כספים לרכישת הציוד, לא ממהרים לתרום כי מבחינתם צה”ל טוען שאין מחסור בציוד. זה אתגר קשוח. אני מרגיש שאנחנו עכשיו ‘נלחמים’ בטחנות רוח כי על אף שאנחנו מנסים לענות על צורכי החיילים בשטח, הצבא מקשה עלינו. בחודשיים הראשונים של המלחמה העברנו ציוד בשווי של 23 מיליון דולר, והחודש הצלחנו לגייס בינתיים שני מיליון דולר, בדיוק מהסיבה הזו. אני מבין את האג’נדה של הצבא שהוא לא רוצה להודות שחסר ציוד, אבל במקום לדעת לקבל ציוד שנתרם מתוך מטרה טובה, הוא משכנע את עצמו שהוא לא צריך ציוד, למרות שהחיילים מבקשים מאיתנו כל הזמן. אנחנו מדברים עם מאות חיילים ביום, ולדעתי אם תפרוץ מלחמה בצפון – המצב יהיה קטסטרופה”.
“התורמים נגמרו”
ערן אפרת, שותף מנהל בחברת VerDiesel, הקים יחד עם צוותו – יוסי אפלבאום אלעד מישראל, ולי רוזנבלום וטל אל־מישאלי מארצות הברית - חמ”ל לגיוס כספים לרכישת ציוד לצה”ל, כשבמעל 40 מיליון דולר שגויסו רכשו עשרות אלפי לוחות קרמיים, אלפי קסדות וכן מאות רבות של רחפנים ומצלמות היקפיות שמשמשים את הלוחמים בעזה. “נכנסתי לנושא הזה מהיום הראשון למלחמה עם גיוסים שעשיתי דרך הטוויטר כי ראיתי המון בקשות לציוד ברשתות החברתיות”, מספר אפרת. “ביומיים הראשונים גייסתי מיליון שקלים. הסיבה שחסר עדיין ציוד היא כי יש הבדל גדול מאוד בין מה שחייל קורא לו ציוד ובין מה שצה”ל קורא לו ציוד. צה”ל יכול לתת לך קסדה, אבל היא תהיה ישנה, במידה שלא נוחה לך, וכדי לתלות עליה אמצעים כמו פנס או אמצעי לראיית לילה תצטרך לחבר גומיות במסקינטייפ, בעוד שקסדות טקטיות בעלות משקל רזה מתלבשות על הראש כמו כובע ויש להן חיבורים ומתאמים כדי להרכיב עליהן את האמצעים, שזה מאוד נוח”.
אז למה עוד חסר ציוד?
“חסר כי צה”ל נלחם בשתי חזיתות, היה גיוס מילואים מאוד גדול, ויש המון ציוד שצה”ל לא מסוגל לספק מהר. כשאתה עובד מול יחידות מיוחדות יש להן בקשות לציוד שכדי להשיג אותו אתה צריך לעבור בירוקרטיה שיכולה לקחת זמן, והציוד הזה הכרחי גם ללחימה וגם להצלת חיי אדם. אנחנו סיפקנו ועדיין מספקים את זה. אתן לך דוגמה: כלב רובוטי עולה 160 אלף דולר והוא פותר למעשה שני פערים מרכזיים: בדיקת מנהרות וכניסה לבתים ממולכדים. לכלבים חיים אין יכולת להתמגן מפני מצבים כאלה וכלב רובוטי יותר עמיד ומצלם בלייב מזוויות שכלב חי לא יכול להגיע אליהן, וזה יותר אפקטיבי. עוד דבר שסיפקנו זה משאבות מים שהציפו את המנהרות. אלו דברים שלצה”ל ייקח הרבה מאוד זמן להביא”.
היום יותר קשה לך לגייס ציוד?
“שמע, התורמים נגמרו. התורם אומר: ‘אם לצה”ל לוקח 90 יום לסיים את הלחימה, בשביל מה הוא צריך אותי?’. זה הלך הרוח שאנחנו שומעים עכשיו. היום התורמים חושבים שהצבא התאפס על עצמו וזה נכון, אבל עדיין חסר ציוד חשוב”.
אפרת מציין כי בניגוד לחמ”לים בארצות הברית, הוא מהיום הראשון בקשר צמוד ובשיתוף פעולה עם הצבא ומשרד הביטחון: “אני בין הראשונים ואולי היום אחד היחידים שעובד מול הצבא באופן ישיר. זה לא היה מובן מאליו. הציוד שאני מספק מאושר על ידי מומחים מהצבא, והצבא מספק לי רשימה של ספקים מאושרים, בניגוד לבלגן שהיה עם החמ”לים מארצות הברית בתחילת המלחמה שהביאו ציוד לא טוב, למרות הכוונות הטובות. הצבא היה יכול בקלות לנפנף אותי אבל הוא נותן לי לעזור ויחד ננצח”.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל אחראי לספק מעטפת ציוד לחיילי צה״ל בסדיר ובמילואים, ופועל לטובת כך לילות כימים. במסגרת זו, הואצו תהליכי רכש של ציוד לחימה, אלפי אפודים קרמיים, אמצעי שהייה, ציוד חורף ועוד, ואף נפרשו מספר מרכזים לוגיסטיים מרחביים על מנת לשפר את המענה לכוחות בשטח. לאור פניות אזרחים, מערכת הביטחון מאפשרת תרומת ציוד מיגון אישי תקני בכמויות גדולות באופן סדור לאחר בדיקת הצורך בציוד והתאמתו לצורכי ותקני צה"ל. התרומות מחולקות למשרתים על פי תעדוף המשימות וצורכי צה"ל. צה״ל מודה על הירתמותם של אזרחים ותורמים רבים למאמץ הלחימה".