מחאת תושבי הצפון כנגד התנהלות הממשלה בחזית הצפונית - עולה מדרגה, ומחר (שישי) תתקיים בצומת עמיעד הפגנה גדולה של רבים מתושבי הצפון שאינם מרוצים מהתנהלות הממשלה ומקבלי ההחלטות בעת המלחמה: ״אזרחי הצפון לא מבינים לאן הממשלה הולכת בכל מה שקשור לניהול ותכנון הזירה הצפונית, וההפגנה תתקיים על רקע הרג תושבי הצפון השבוע, קביעת תקציב נטול התייחסות למצוקות ואתגרי הצפון - ו-80 אלף מפונים מהגליל - ללא תאריך חזרה או מדיניות״, טענו המארגנים. לדבריהם, הממשלה אינה מתקדמת בתוכנית סדורה לקידום השבת השקט בצפון - אם בהסכם מדיני ואם במלחמה כנגד ארגון הטרור שמשבית את חייהם. רצועת הביטחון קיימת בתוך ישראל.
בין מארגנות ההפגנה נמנית ד"ר יהל קורלנדר, בת מושב בית הלל, שמסרבת להשלים עם המציאות הביטחונית שנכפתה על תושבי הצפון: ״תמיד ידענו שבית הלל מטווח יותר משאר היישובים - הוא נמצא על ציר דרכים מרכזי, ליד בסיסים צבאיים, אז אפשר להגיד שהיינו מוכנים מבעוד מועד לפינוי אוכלוסייה אזרחית - בידיעה שהמלחמה הבאה תהיה יותר קשה מהמלחמה ב-2006״, הסבירה. ״לכן ב-7 באוקטובר, לקחתי את 2 הילדות שלי - ונסענו הרחק מהמושב. שבוע אחר כך, כבר פונו כל האזרחים במושב על ידי המדינה - מלבד החקלאים שנאלצים להישאר לעבוד בשטחי החקלאות״, היא אומרת.
בין החקלאים שנאלצו להישאר בגבול הצפון כדי להתפרנס ולעבוד היו בני משפחת איילון מהמושב כפר יובל, שרק השבוע שוגר טיל נ״ט לביתם - וכתוצאה מאש חיזבאללה האם מירה ובנה ברק - נרצחו: ״רק השבוע איבדנו אנשים חשובים מהקהילה שלנו - מירה וברק איילון. ברק ז״ל היה בן כיתתי - ומירה ז״ל הייתה בת כיתה של אבא שלי. המוות שלהם הוא מוות מיותר, אך הוא לא טרגדיה - אלא מדיניות שבה ארגון הטרור חיזבאללה לא הורחק - לא באמצעים צבאיים ולא באמצעים דיפלומטיים מהגבול״, טוענת ד״ר קורלנדר. ״אני לא סומכת על ההנהגה הנוכחית, ויודעת שאין יד מכוונת לכאוס הזה, שבו רצועת הביטחון קיימת בתוך ישראל, והיישובים הישראלים על הגבול מלאים בחיילים במקום באזרחים״, אומרת.
כבר מעל 100 ימים שהיא ובנותיה, בנות ה-12 וה-15 מחוץ לביתם בבית הלל, הקהילה שלהן מפוצלת - ומרקם חייהם השתנה לגמרי. האזור של ביתם הפך לאזור מטווח שכולל ירי תלול מסלול, ירי נ״ט וחדירות כטב״מים על בסיס יומיומי. יהל הבינה שהיא לא תחזור לגור בביתה בקרוב עם בנותיה, אלא שלהפתעתה, היא קיבלה מכתב שמורה לה לשלוח את בנותיה חזרה ללמוד בבית ספר ביישוב שנמצא כ-1 ק״מ מביתה, תחת האש של חיזבאללה: ״בחודשים האחרונים, הבנות שלי למדו בבית ספר חדש שפתחו למפונים, כמובן לא בקרבת היישוב, אך לפני כמה ימים, קיבלתי מכתב שאומר שבית הספר שפתחו, עומד להיסגר - ושהבנות שלי יצטרכו לחזור ללמוד בקיבוץ כפר בלום, שהוא 6 ק״מ מגדר הגבול. בבית הספר הזה אין מספיק מיגון, מי מבטיח לי שהדרך בהסעה לשם תהיה בטוחה? רוב התושבים מהיישובים האלה התפנו בעצמם. ההחלטה שגורמת להם לשלוח את התלמידים לאזורים כל כך מסוכנים, עם ריכוז אזרחים כה גבוה - מעידה על תפיסת מציאות מעוותת ולקויה - שמנרמלת מצב של מלחמה, ולכך אני לא מוכנה״.
ציפי נוי, חברת קיבוץ סאסא, מפונה מאז תחילת המלחמה גם כן. היא מעידה שהיא "גאה ב-50 שנה של התיישבות חלוצית בסמוך לגבול, אך מבכה את המצב אליו הגענו וכועסת על הממשלה שעוסקת בחלוקת כספים ותיקים למקורבים - במקום להציג לתושבי הצפון תוכניות מסודרות לחזרה הביתה". חשוב לה להדגיש שההפגנה כלל אינה פוליטית - אלא מאגדת את תושבי עוטף לבנון: ״ההפגנה היא לא עניין של פוליטיקה לכיוון השמאל או הימין. להפגנה מגיעים גם ליכודניקים, גם מושבניקים לצד קיבוצניקים - וגם חילוניים לצד דתיים. זה לא ימין או שמאל - אלא דרישה לתשובות מהממשלה בכל הקשור לביטחון שלנו. כמובן שאנשי הקואליציה והממשלה יעשו כל מאמץ כדי לסווג את ההפגנה כפוליטית, אך זו הפגנה של אנשי הצפון, אנשי הפריפריה הצפונית״, מבהירה.