יותר מחמישה חודשים חלפו מבוקר השבת השחורה של 7 באוקטובר, בלתי אפשרי כמעט לקלוט, שנוספו למשפחת השכול כ־700 אלמנות ויתומים צה"ל. לצד צה"ל ומשרד הביטחון, גם ארגון אלמנות ויתומי צה"ל מלווה ותומך במשפחות שנותרו באבלן. הארגון צפוי עוד ללוות אותן שנים רבות קדימה, הוא יתמוך, יהווה מקור כוח, עוצמה ושיקום.

שלומי נחומסון, מנכ"ל ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, נכון היה לשתף ולספר למעריב על המציאות החדשה שבה פועל הארגון שבראשו הוא עומד ועל האתגרים שכעת לפתחו בשל ההתרחבות הטרגית של מעגל השכול.

שלומי בעברו רס"פ פלוגה א’ בגדוד 8208, גדוד מילואים של גבעתי. הוא ניהל מספר מסגרות חינוכיות והחל את עבודתו כמתנדב בארגון בשנת 2010. הוא עובד בו מאז 2012, כשהקים את מערך הליווי ליתומי צה״ל בארגון, ומאז מילא שורה של תפקידי שטח וניהולי עד בחירתו למנכ״ל ארגון אלמנות ויתומי צה״ל בשנת 2021.

שלומי נחומסון (צילום: קובי קואנקס)
שלומי נחומסון (צילום: קובי קואנקס)

המציאות שלאחר האסון אינה דומה מבחינת נחומסון לשום תרחיש שנצפה מבחינתו. "אני לא מגדיר את עצמי פסימיסט אלא ריאליסט", כך הוא אומר ומייד ממשיך: "בהינתן שבכל עשור מאז קום המדינה היה אירוע לחימתי בעצימות גבוהה - מלחמה או מבצע, הנחתי שיש סיכוי לא מבוטל שזה יקרה ונערכנו לזה. אבל אני מוכרח להודות שנערכנו לגל של אלימות שדומה יותר למבצע צוק איתן, או מלחמת לבנון השנייה, ובעוד שנערכנו לגל שכזה, ה-7 לאוקטובר היה תחילתו של צונאמי." לדבריו, "זה לא דומה לשום דבר שהכרנו לפני כן". הארגון נדרש להתמודד לא רק עם קליטה של משפחות שכולות חדשות לשורותיו, אלא גם לטיפול במאות משפחות שאיבדו את בתיהן, משפחות שחוו אובדן של יותר מבן משפחה אחד, משפחות שחוו את הטבח ואת זוועותיו בתוך בתיהן ועל בשרן, על כל המשתמע מכך, לא איפושהו הרחק בשדה הקרב. 

הארגון נערך בהתחלה לסייע במתן פתרונות לוגיסטיים, כמו מציאת מתחמים לאירוח של המשפחות שנפגעו ופונו, ותוך התארגנות קצרה גם למתן מענה רגשי ותמיכה בהתמודדות עם האובדן והקשיים הנוספים ליתומים הצעירים.

מעבר לאכזריות הנוראה של מחבלי החמאס, הנסיבות כאמור, ששדות הקטל וזירות הקרב לא היה רחוקים אלא בבית, בחצר, בקיבוץ של רבים מאותם אלמנות ויתומים, הפכה לדבריו של שלומי את ההתמודדות של המשפחות לקשה ומורכבת בהרבה. "זה לא רק שהם לא יכולים לעבד את האובדן הקשה כל כך בביתם, לשבת שבעה, להתרפק על הזיכרונות, לשים את הראש במקום מוכר ובטוח." הוא מודע לכך שטרם הופנמו כלל ההשלכות "כשתבשיל השעה והם יוכלו לחזור לבתיהם, הם יאלצו לחזור למקום ששזור במראות ובזיכרונות הקשים ביותר שלהם. עבור רבים מהם, במובנים רבים ההתמודדות עדיין לא התחילה."

"ברגע שהבנו שהמציאות שונה מאד מזו שנערכנו אליה, וזה קרה בשלב מאד מוקדם, התחלנו לחשב מסלול מחדש, ולהתאים את המענים שלנו לצרכים של המשפחות". הפעולה הראשונה שהארגון יזם וביצע היא מיפוי: משפחות שכולות שפונו מבתיהן, אלמנות בהריון, אלמנות ללא ילדים, יתומים צעירים ובוגרים ועוד. בהמשך התאמצו מאוד להעניק מענה מדויק ומתאים לכל אחת מהקבוצות. כך נולדה למשל, תוכנית 'לצידך', שבמסגרתה הארגון בסיוע אגף משפחות במשרד הביטחון, מספקים מעטפת הוליסטית עבור כל אלמנה הרה. מדובר בתקופה מורכבת עבור אותן נשים במקביל לאבל ולעיבוד האובדן שלהן, בגופן נוצרים חיים של ילד או ילדה שיגדלו ללא אבא. 

בניין הקריה, משרד הביטחון (צילום: אבשלום ששוני)
בניין הקריה, משרד הביטחון (צילום: אבשלום ששוני)

הארגון עסק לא מעט בתקופה הזו במתן מענה להיבטים לוגיסטיים, כמו איתור מתחם לאירוח מאות יתומים במחנות 'עוצמה'. אלו מחנות שמפעיל הארגון עבור יתומי צה"ל וכוחות הביטחון לאורך השנה, אך השנה מספר המשתתפים גדול בהרבה. שלומי מספר שהצוותים נערכו לרגישות המיוחדת הנדרשת "במחנה חנוכה האחרון, צוות המדריכים שוחח עם החניכים הוותיקים, שעבורם המחנות הם סביבה בטוחה להיות מי שהם, לצחוק ולעשות שטויות, ולהתמודד עם האובדן שחוו בדרכים שונות וביניהן גם הומור שחור. המדריכים דיברו עם הוותיקים על הרגישות שנדרשת כאשר מצטרפים אלינו כל כך הרבה ילדים ובני נוער, שעבורם האובדן מאד טרי עדיין." 

השבוע חזרה קבוצה של 21 אלמנות צעירות של הארגון מביקור ביער הסודי בקפריסין, "מנוחה נחוצה כל כך לגוף ולנפש. כל חברות הקבוצה לא רק שאיבדו את האדם היקר להן מכל, אלא גם את חלומותיהן שהתנפצו לרסיסים עם קבלת הידיעה על מות בעליהן בקרב".  הארגון ובעלי התפקידים בו מבינים שעכשיו צריך לבנות מחדש, לצד הכאב והגעגוע, ו"אנחנו נהיה שם עבורן", הוא מבטיח. במקביל, השבוע ילדה ה', אלמנה צעירה מהצפון, בת ראשונה, יתומה מרגע לידתה. "היינו לצידה של ה' במהלך ההריון, נהיה שם עבורה גם בהמשך וגם עבור בתה, שתהיה חלק מקהילה חסונה, רגישה, מכילה ואוהבת, של ילדים שיודעים בדיוק מה זה אומר, להיות יתום צה"ל".

בצד החיובי, שלומי שמח לגלות את חוסנו של עם ישראל המסור, ציבור גדול שלא אכזב והתגייס בשעת חירום לתת כתף. "החמ"ל שלנו בתחילת המלחמה היה מלא עד אפס מקום במתנדבים מוכשרים, מלאי רצון ויכולת לעשייה משמעותית, ששדרגו מאד את היכולת שלנו לסייע", הוא מספר בתודה. ההתגייסות המשמעותית של העם לסייע למשפחות שנפגעו מהמלחמה מחממת את ליבו ומשמשת עבורו מקור כוח. עצם הרצון והנכונות משמעותי יותר בעיניו מהסיוע או התרומה עצמם. הוא סבור ש"היא מהווה גם מסר חשוב למשפחות שהן אינן לבדן. שאנחנו שם לצידן." הוא משתף ש"לפני כשבועיים, ניגש אליי לוחם בפלוגת המילואים שלי שאיבדה מספר רב מלוחמיה במלחמה, וביקש לתרום סכום כסף. ביקשתי ממנו שיחלק את הסכום ב-12, ויעשה הוראת קבע במקום תרומה חד פעמית." הוא מסביר ש"כשהסיוע הוא ארוך ומתמשך, הוא לא רק דחיפה קלה אלא שותפות של ממש, והוא הופך להיות שותף אמיתי בגידול ילדיהם של אלו שלא שבו הביתה מהקרב." בארגון מייחלים לכך ש"כל לוחם ששב הביתה לאשתו ולילדיו יעשה הוראת קבע לארגון אלמנות ויתומי צה"ל ובך יהפוך לשותף של ממש בסיוע להם." 

הסיוע הזה נדרש לארגון, עד כה הושקעו משאבים רבים בסיוע וטיפול באלמנות וביתומים מהגל שהביאה עימה מלחמת יום הכיפורים. "אני יכול לגזור תוכניות עבודה עבור אלמנות ויתומי המלחמה הנוכחית ל-50 השנים הבאות. השלכות האובדן לא נעלמות עם הזמן. הן משנות צורה, מתעצמות ושוככות לפרקים, כואבות יותר ולפעמים קצת פחות אבל תמיד תמיד שם. תמיד נוכחות. הכאב, כמו גם ההשלכות על מסלול החיים כולו, יורגשו היטב בכל מהלך חייהם של האלמנות והיתומים". הוא מודע לכך שיידרש לתת מענה גם "כשהמלחמה הנוכחית תהפוך לפרק מעלה אבק בדברי ימי עם ישראל. עבור המשפחות השכולות, וכך גם עבורנו צוות הארגון, ישנם 364 ימי זיכרון נוספים ליום הזיכרון הלאומי".

היערכותו לאתגרים העתידיים של הארגון כוללת את ההבנה בצורך לספק תמיכה לכמות גדולה יותר של אלמנות ויתומים. הארגון מתכנן להמשיך להציע סיוע פרטני וקהילתי ולהבנות על שותפות עם הציבור האזרחי. בסופו של דבר, מסר שלומי נחומסון "שהארגון יהיה שם עבור כל מי שזקוק, ושביחד נוכל להתמודד עם האתגרים הקשים ולתמוך זה בזה בדרך לשיקום ולהתמודדות."