ביום זה, לפני 104 שנים, בי״א באדר, התרחש הקרב ההיסטורי על תל-חי - בו נפלו יוסף טרומפלדור ושבעת הלוחמים היהודים מהכוח הצבאי המגן. על אף המתקפות הרצחניות שחוו המתיישבים היהודים הראשונים בגליל - המגנים היהודים של תל-חי נלחמו בגופם ובנפשם על כל פיסת אדמה בארץ ישראל, ועבורם ליישב את האזורים המבודדים והמרוחקים - זו הייתה מטרה נעלה.
אחד מהמגנים היהודים בתל-חי הוא זלמן בלחובסקי ז״ל, שבחר בגיל 18 לעזוב את הגימנסיה הרצליה בה למד - כדי לממש את שאיפתו להתיישב בקיבוצי הארץ, ולהגשים את החלום הציוני. ״סבי עלה לארץ לאחר שאביו שלח אותו מאוקראינה לממש הלכה למעשה את הציונות. הוא למד בגימנסיה הרצליה, עד שיום אחד שמע עם חבריו הרצאה של אברהם הרצפלד - שהשפיעה עליו עמוקות וגרמה לו לרצות להתיישב ולעבוד בגליל המרוחק״, אומר בראיון ל-״מעריב״ נכדו של זלמן, יאיר בלחובסקי-רוזנטל - אשר ינק מילדות את סיפור גבורתו של סבו באמצעות עדויות בלעדיות וכתבים רבים שיש בידי המשפחה.
״סבא שלי וחבריו עשו הכול כדי להגיע לנקודות הצפוניות ביותר באצבע הגליל, והתקבלו לבסוף לקבוצת תל-חי. במהלך התיישבותם באזור, הם עיבדו את האדמה, בישלו, למדו כיצד להילחם ולאחוז בנשק. המציאות שלהם הייתה קשה מאוד, הם חיו בתת-תנאים עם אמצעים דלים - אך המטרה המשותפת וההווי הייחודי חיזקו אותם. הם חיו על פי המשפט ״במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון - שם יעבור גבולנו״ של טרומפלדור. אז לא היו גבולות מוגדרים - ולכן גם אחד הגורמים המכוננים שהשפיעו על ההחלטה בתוכנית החלוקה שאומרת שאצבע הגליל תהיה חלק מהמדינה היהודית - הוא קרב י״א באדר ועמידתם האיתנה של החלוצות והחלוצים. סבא שלי היה חלק מחבורת צעירים שעשו היסטוריה״, הוא מתגאה.
הוא עוד מספר על חוויותיו של סבו בהתיישבות החדשה דאז ״תל-חי״: ״בהתחלה צחקו על סבי שהוא ׳צפונבון׳ כי הוא בא מגימנסיה הרצליה, אבל עם הזמן כשהוא הוכיח את עצמו בעבודה - הוחלף כינוי הגנאי בשם החיבה ״בלחוב״. בתקופה ההיא, הייתה שם תחושה של מערב פרוע בין בדואים, צרפתים ויהודים שניסו להילחם על חלקות האדמה״, הוא אומר. כזכור, בשנת 1920, ראשיתה של מלחמת סוריה-צרפת במזרח התיכון, התגוררו בגליל העליון מספר שבטים ערבים בדואים נוודים למחצה, בנוסף לארבעה יישובים יהודיים זעירים - מטולה, כפר גלעדי, תל חי ואל-חמרה. בעוד הכפרים הערביים והבדואים התקשרו לממלכה הערבית של סוריה, התושבים היהודיים בחרו להישאר ניטרליים בעת הסכסוך הערבי-צרפתי. אט אט, היחסים בין הבדואים ליהודים ביישובים היהודים הראשונים בגליל נעשו מתוחים. במהלך המלחמה, נהרג תושב כפר גלעדי בידי בדואים חמושים - וכפרים יהודיים נבזזו בקביעות על ידי הבדואים הפרו-סוריים באמתלה של חיפוש אחר מרגלים וחיילים צרפתים.
״באחד הימים, הגיעה לתל חי קבוצה של בדואים בראשותו של כאמל אפנדי שטענה שהיהודים מסתירים אצלם חיילים צרפתיים. לאחר שיח ודברים, טרומפלדור אישר לקבוצה קטנה להיכנס לסריקות בחצר ומשעלתה לחדר העלייה החל הקרב. תוך כדי הכאוס, טרומפלדור שלח את סבי שהיה דובר ערבית - להאזין לשיחה של הבדואים שהתגודדו כדי לנסות להבין מה הם מתכננים בהתקפתם. בכך, הוא סיפק מודיעין חיוני. במשפחה אנחנו אומרים שהוא ה׳אבטיפוס׳ של יחידת 8200״, מתאר.
״בהמשך הקרב, התנהלו חילופי אש בין הקבוצה לבין הבדואים - קרב של מעטים מול רבים, ובמהלכו סבי שהיה חובש, נשלח תחת אש להביא את ערכת העזרה הראשונה כדי לטפל בטרומפלדור שנפצע. בדרך, הוא ראה את חלק מחבריו וחברותיו שנלחמו ונהרגו שרויים על הרצפה - והיה הראשון להבין שהם לא בחיים יותר. הוא החליט לא לספר זאת לאיש במהלך הקרב, כדי שרוח הלוחמים לא תיפול״, חושף. ״הוא חבש את טרומפלדור שנפצע קשה מאוד. סבי הכניס בחזרה את המעיים של טרומפלדור - לאחר שיצאו ממקומם במהלך הקרב. לאחר כמה שעות טובות של חילופי אש, הבדואים עזבו את המקום - וסבא שלי שרד״, מתאר. ״זה היה האירוע המכונן ביותר בחיי סבי - והיה מהאנשים שיזמו את חלקת הקברים של חברי תל חי ומגיניה״.
כיום, יאיר ממשיך בדרך של סבו להגנה על המולדת - ונלחם כמעט 4 חודשים ברצועת עזה כסמג״ד ב׳ של סיירת הנח״ל: ״לאורך כל הלחימה, חבשתי את הקסדה שלי שכתובה עליה המילה ׳תל-חי׳, ורוחו של סבי ליוותה אותי. במהלך הלחימה, איבדתי חברים קרובים מאוד, היו לנו אבדות קשות ביחידה, אך עם זאת מוטלת עלינו החובה להילחם על הבית והמדינה. אני מרגיש שאני ממשיך בדרכו של סבי מאחר שגם היום אנחנו במלחמה קיומית על הציונות, על השאלה האם להיות או לחדול - ואנו ממשיכים בצורה ישירה את מה שסבי וחבריו התחילו. הם הפקידו בידינו את הפיקדון היקר ביותר - מדינת ישראל, שצריך להגן עליה מכל משמר. העם היהודי נמצא כעת בנקודת שפל מצד אחד - אך מצד שני נוצרה הזדמנות לדור שלנו לכתוב את הסיפור הציוני מחדש. אנו חייבים לצאת מהאסון שנפל עלינו, להתחזק - ולהבין שאין בעם ישראל מקום לשבטים מפולגים״.
על המצב בגבול הצפון ופינוי התושבים במערכה מול חיזבאללה אמר כי ״יש כאן גבורה אדירה של כיתות הכוננות שמסכנות את חייהם מדי יום, אך התושבים הם הקורבנות של החלטת הממשלה לפנותם. אני בטוח שסבי, טרומפלדור וחבריהם מתהפכים בקברם לאור המציאות הקיימת בצפון היום - בה הוא מפונה מתושבים. אני קורא לממשלת ישראל לא להפקיר את הצפון ולהשיב במהרה את התושבים לבתיהם. חייב לשים קץ למצב בו יהודים פליטים בארצם. הממשלה חייבת להפשיל שרוולים, לחזק ולהעצים את אצבע הגליל והגליל כולו. תל חי הייתה לסמל בתהליך המדינה שבדרך - ולמהפך שעברנו כעם וכאומה. החלוצים והחלוצות בנו את המדינה וחלקם אף הקריבו ומקריבים את חייהם ברגעים אלו בהגנה על הבית למען מטרה משותפת. אסור להפקיר את מורשתם ואת המדינה. אני קורא למנהיגנו - היו אנשי תל-חי״.