הלחימה בגבול הצפון נמשכת ללא הפסקה מזה שישה חודשים ועדיין לא נראה לה סוף. מידי יום תוקף חיזבאללה ישובים ועמדות צבאיות לאורך הגבול וגם עמוק יותר בשטח ישראל, ואילו צה"ל מגיב – תמיד מגיב – בפגיעות נקודתיות בעמדות ומוצבים של חיזבאללה ומידי פעם גם מחסל את אחד המפקדים בדרגי השדה של הארגון (שאצלנו מתעקשים משום מה לכנות אותם "בכירים", כאילו מדובר בצמרת הפיקוד של הארגון).
מהמקורבים ביותר לנסראללה: זהו הבכיר שחוסל בתקיפה בסוריה
עבור עשרות אלפי ישראלים, שפונו בידי הממשלה מבתיהם ועדיין אינם יודעים מתי ישובו אליהם וכמובן עבור חיילי הצה"ל הפרוסים לאורך הגבול, חשופים למתקפות חיזבאללה, מדובר במלחמה לכל דבר – מלחמה בעצימות גבוהה, המביאה עימה הרס ליישובי הצפון וגם גובה מחיר כבד בחיי אדם, כפי שנוכחנו שוב רק השבוע.
אבל ממשלת ישראל עודנה מתייחסת לנעשה בצפון כאל "ימי קרב", היינו עימות אלים, אבל כזה המוגבל לקו הגבול, שאיתו אפשר "להסתדר" וגם להכיל לעוד זמן ממושך. בממשלה ואולי גם בצמרת צה"ל מקווים עדיין שמתישהו יימצא פתרון מדיני, בתיווכה של ארצות הברית, שיאפשר לחיזבאללה לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפס, ולישראל "לסגור" לפחות לטווח הקצר את "תיק הצפון" ולטעון כי שינינו את המציאות הביטחונית שלאורך הגבול ולהשיב את תושבי הצפון לבתיהם.
ישראל עודנה ממקדת את מבטה לדרום, אל רצועת עזה, הגם שהלחימה ברצועה דועכת וצה"ל עסוק במבצעי "ביטחון שוטף" למול יריב שנפגע קשה וכבר איננו מהווה איום אסטרטגי כפי שהיווה החמאס ערב ה-7 באוקטובר. במצב שכזה, שבו עזה עודנה במוקד והיא שמעסיקה את מקבלי ההחלטות בישראל, נוח להשאיר את החזית הצפונית על אש קטנה. לפעול באופן נקודתי וממוקד אל מול חיזבאללה, להכות בו, אבל בוודאי שלא להכריע אותו ולדחוק אותו לאחור.
לחיזבאללה מתברר אינטרס דומה - להוכיח כי הוא נלחם למען עזה, בלא להיגרר למלחמה כוללת למול ישראל שמחירה יהיה כבד ואף הרה אסון בעבור לבנון ובעבור בני העדה השיעית התומכים בחיזבאללה. אבל הגיון לחוד ומציאות בשטח לחוד. שהרי ההנחה שאפשר להצית אש ולשלוט על גובה הלהבות הוכחה שוב שוב לאורך השנים כמוטעית וככזו המביאה לאסון. ללחימה מוגבלת לאורך שישה חודשים יש דינמיקה משלה, וכך גם להרס המצטבר ביישובי הצפון לרשימת האבדות המתארכת וגם לסבלנות ההולכת ופוקעת של תושבי הצפון המפונים.
ומנגד, גם הלחץ על חיזבאללה הולך וגובר, שהרי הארגון איננו יכול להצביע על שום הישיג מבצעי במהלך חודשי המלחמה הארוכים. הוא לא הצליח למנוע מצה"ל לפעול ברצועת עזה ולהכות בחמאס, ובלחימה בגבול הצפון ידו של צה"ל על העליונה – מבצעית ומודיעינית – הגם שצה"ל נמנע, כפי שכבר ציינו, מלהעלות הילוך ולהביא להכרעה לאורך הגבול. במצב שכזה, של היעדר הישגים ונחיתות מבצעית מול צה"ל, מעלה חיזבאללה, הגם שבזהירות ובהדרגה, עוד ועוד את מחיר ההימור שנטל, במטרה לגרום לישראל לעוד נזקים ואבדות. מנגד גם צה"ל מעז יותר ומרחיב את טווח פעולותיו ואת היקף הפגיעה בחיזבאללה.
ובינתיים, שני הצדדים משדרים נחישות – להוסיף וללחום לאורך הגבול, אבל גם נחישות שלא להיגרר למלחמה. וכך כל יום לחימה בצפון, שבו שני הצדדים מגיעים אל סף של הסלמה מלווה אחריו בימי רגיעה והורדת פרופיל, בבחינת צעד קדימה לעבר הידרדרות למלחמה ושני צעדים אחורה במטרה לשוב ולמציאות של לחימה, אבל עדיין לא מלחמה.
ובמקביל הצהרות המנהיגים בישראל, למי שעוד מאמין אצלנו להצהרות מנהיגינו, יוצרות את הרושם שסבלנותה של ישראל פוקעת וכי במוקדם או מאוחר, עניין של שבועות או חודשים בודדים, היא תפעל כדי להכריע את חיזבאללה לאורך הגבול – גם אם לא למוטט אותו כפי שעשתה לחמאס – ודבר זה משמעותו עליית מדרגה משמעותית, לכדי סכנה להתלקחות מלחמה כוללת בגבול הצפון. גם לחיזבאללה שיקולים משלו, האם להקדים פעולה ישראלית שממנה מזהירים בישראל במתקפה משלו ואולי אף נצל את המציאות בישראל מבית – משבר פוליטי עמוק ובידוד בינלאומי גובר – כדי לעשות מה שעשה סינוואר באוקטובר 2023 ולתקוף את ישראל תקיפה עמוקה ומשמעותית יותר ביחס לעבר.
זוהי אפוא המציאות בגבול הצפון – לחימה מתמשכת וקשה לאורך קו בגבול, תוך העלאת סף מדודה וזהירה של שני הצדדים, המביאה הרס לקריית שמונה וטילים לצפת ולשלומי, ומנגד פגיעות של ישראל בעומק לבנון והיקף גדול של הרוגים בשורות חיזבאללה.
המצב בגבול הצפון הוא על סף של פיצוץ, וכל שנותר לראות הוא האם שני הצדדים יצליחו לשלוט במהלך האירועים ולמנוע עוד חציית קווים אדומים והידרדרות נוספת, ומה שחשוב יותר, האם ממשלת ישראל תחליט בשלב מסוים להגיד "עד כאן" ולפעול, דבר המוטל בספק, נוכח עמדתה של ארצות הברית המתנגדת נחרצות להרחבת היקפה של המלחמה. ואולי חיזבאללה הוא זה שיחליט להקדים ולהפתיע. ובינתיים, בצפון אין כל חדש ומה שהיה הוא שיהיה, לכל הפחות לשבועות הקרובים.