בבוקרו של יום חמישי, 31 באוגוסט 2023, בסביבות השעה 9:00, המחבל דאוד עבד א-ראזק פאיז, פלסטיני בן 41 תושב הכפר דיר עמאר, פעיל בתנועת פת״ח, נהג בטנדר - ובהגיעו למחסום מכבים, דרס הולכי רגל ששהו במקום ופצע שלושה חיילים. אחד החיילים, מקסים מולצ'נוב בן ה-20, נפצע אנושות ומאוחר יותר נקבע מותו.
מקסים שירת כלוחם בגדוד 411 של חטיבת האש 282, והיה חייל בודד אשר עלה מאוקראינה כדי לשרת בצה״ל. הוא הגיע לישראל ב-2017 כשהיה בן 15, במסגרת פרויקט נעל"ה של המינהל לחינוך, ולמד בכפר הנוער של הסוכנות היהודית.
כחצי שנה לפני נפילתו, הוא גילה שהוא מתאים לתרומת מח עצם, ביקש אישור ממפקדו והלך לתרום מח עצם - ובכך הציל חיים של ילד בן 12 בעמותת ״עזר מציון״.
״מהיום הראשון של הגיוס - עד יומו האחרון בחייו של מקסים שירתנו יחד״, מספר סמל איתן עלייב, אשר משרת כלוחם בפלוגה בה מקסים שירת. מקסים ז״ל ואיתן, החברים הטובים, שירתו יחד בטירונות באותו הצוות - וגם לאחר מכן כאשר עלו לגדוד. ״הוא היה עולה חדש - ואילו אני דובר השפה הרוסית, אז כך שעזרתי לו עם העברית והתחברנו עמוקות. הוא חלם להיות לוחם בצבא, לשרת את המדינה בצורה משמעותית ולהילחם במקומות המסוכנים ביותר - על מנת לסכל את פעולות האויב״.
חוץ מהמוטיבציה האדירה שלו להיות לוחם, חברו מספר כי ״הוא היה אדם מאוד חברותי ורגיש לסביבה. תמיד אזכור שבתחילת השירות בסיטואציה מסוימת בה לא הצלחתי לנהל את הירי, מקסים ניגש אליי לצד ואמר שהוא יעזור לי עד כמה שהוא יכול. הוא הרגיע אותי וגם עזר לי לצלוח את המשימה שלי לפעול בצורה נכונה בזמן ירי. בזמן שאחרים רק הפעילו עליי לחץ - הוא היחיד שידע איך להיות רגיש אליי ולעזור לי.
מעבר לכך, הוא אהב לתרום מעצמו עד כמה שאפשר, ליזום ערבי חברה ולשחק כדורגל״, סיפר. מקסים לא הסתפק בשירות צבאי משמעותי - אלא ראה שליחות רחבה יותר בהצלת חיים. כאשר התברר שהוא מתאים לתרומת מח עצם, הוא לא היסס לרגע ותרם מח עצם עבור ילד בן 12: ״כשמקסים גילה שהוא מתאים לתרומה, הוא כל כך שמח שיכול להציל את חיי הילד שהיה זקוק לכך בדחיפות. חייו שנקטעו באכזריות - ימשיכו להתקיים אצל הילד בן ה-12 - שחייו ניצלו בזכותו״.
״באותו יום של הפיגוע, הייתי בחדר בבסיס ולפתע, קיבלתי שיחת טלפון מאחותי. "היה פיגוע במחסום שתפסתם״, אמרה לי״, משחזר את היום בו חברו נהרג. ״המפקדים עשו לנו שיחה, הסבירו שהיה פיגוע, שמקסים נהרג - ואני הרגשתי שכל עולמי חרב עליי. הוא היה כל כך אהוב ונוכח בחיינו, וברגע אחד הודיעו לנו שהוא לא חי יותר״, מתאר ואומר כי ״לוחמי ולוחמות צה״ל חווים את האירועים הקיצוניים ביותר - לטוב ולרע.
בזכות שיש לנו להגן על מדינה כמו ישראל, יש סיכון שחברים לנשק יהרגו תוך כדי הלחימה. על אף הגעגועים, אני יודע שמקסים היה רוצה שנמשיך להילחם ולהיות חזקים - בשבילו, בשביל הפלוגה ובשביל עם ישראל כולו. ״מעבר לתרומתו המיוחדת, מקסים היה ידוע בחיוכו הענק וברוחו האופטימית, גם ברגעים קשים. הוא תמיד ראה את הטוב באנשים ובמצבים, ותמיד היה מוכן להושיט יד לעזרה.
מורשתו האישית מלמדת אותנו לחייך גם כשקשה, להסתכל על הצד החיובי של החיים, ולהמשיך קדימה לא משנה מה״, מספר איתן. ״זה יום הזיכרון הראשון בלעדיו, אני בטוח שהוא לא היה רוצה שנהיה מדוכאים אלא שנמשיך להיות חזקים ולהילחם על המדינה שלנו״. יום הזיכרון הראשון ללא מקסים הוא בהחלט יום קשה מנשוא עבור חבריו ומשפחתו - אך זכרו חי וקיים, ומהווה השראה עבור רבים.
״לאחר שנפל, החלטנו החברים, יחד עם ראש עיריית הרצליה, להקים גן שעשועים על שמו, להנציח אותו בכל דרך, ולהעביר את המורשת שלו הלאה לגדודים הבאים. ב-8 באוקטובר היינו צריכים לפקוד את קברו ואת המצבה - אך הוקפצנו מיהודה ושומרון לזירה הדרומית. בכל מקרה, לא משנה באיזו גזרה נידרש להילחם - מקסים תמיד איתנו בלב״.