"לא מרחב נקי": מה יכל לגרום לאסון הכבד בג'אבליה?

חמישה לוחמי צנחנים מגדוד 202 נפלו אתמול (חמישי) מאש כוחותינו במחנה ג'אבליה. שמונה לוחמים נוספים נפצעו בתקרית המצערת, שלושה מהם באורח קשה. שני טנקים שזיהו קנה מחוץ למבנה, טעו לחשוב שמדובר במחבלים וביצעו ירי לעבר המבנה שבו שהו הלוחמים.

לא לשלוט בעזה, להתחייב בפני הרשות: כך ישראל צריכה לפעול ב"יום שאחרי"
עזתים רבים יעזבו למדינות אחרות? תרחיש הבלהות של החמאס

בעקבות הטרגדיה שוחח עם "מעריב" תת אלוף במילואים יגאל סלוביק, שכיהן בעברו כקצין שריון ראשי וכראש חטיבת כוח האדם בזרוע היבשה. בשנת 2020 שימש סלוביק בתפקיד ראש אגף לוחמה בטרור, במטה לביטחון לאומי. ביקשנו להבין בעזרתו יותר על מאפייני הלחימה שעלולים להביא לתקריות ירי דו צדדי מהסוג הזה, על הדרכים לצמצם אותן ועל ההחלטות שנדרש לקבל בעקבותיהן.  

שאלנו אותו, איך תקריות כאלה מתרחשות? ואיך אפשר למנוע אותן? סלובין השיב שירי דו צדדי קורה במלחמות וגם גבה לדאבון הלב בעבר נפגעים באימונים ולא רק במלחמה. הוא פירט בפנינו את הסיבות האפשריות לכך. אחת מהן היא היעדר התמצאות בשטח, חושבים שיורים על מטרה מסוימת ומתברר שירו על אחרת. הדבר הזה אמור לקבל מענה לדבריו, באמצעות מערכת שו"ב.

מדובר במערכת טכנולוגית שצה"ל מחזיק בה לצורך שליטה ובקרה, ומיועדת לתת לדרג הפיקודי את תמונת שדה הקרב בזמן אמת. המערכת לדבריו, אמורה לסייע בהתמצאות ולצמצם את המקרים הללו. בתחקיר מן הסתם יבחן "מה היה תפקידה של מערכת השו"ב. האם עבדה? או לא עבדה? ואם הכוחות היו מוצגים, או לא מוצגים? האם השתמשו או לא?". המערכת אמורה לתת מענה לחוסר ההתמצאות, איפה כוח נמצא, לעומת כוחות אחרים ואיפה גבולות הגזרה שלו. 

סלובין מחדד את המורכבות של שדה הקרב: "אתה נמצא בתוך מרחב אורבני, בו אתה לא בטוח שהוא נקי מאויב באופן מוחלט, יכולים לצאת מחבלים מפיר מנהרה. היו מקרים שמחבלים יצאו מפירי מנהרות בתוך הבתים, גם כשהיינו בתוכם". 

הוא מודה: "אני לא יודע מה תמונת מצב המודיעין הייתה באותו רגע, יצטרכו לבדוק אותה במהלך התחקיר". הוא מוצא לנכון לציין כי "התמצאות בתוך טנק היא מורכבת. בסוף נמצא מפקד טנק בתוך 90 טון עם מדף סגור, כי אם המדף פתוח הוא מאבד מהיכולות ההגנה שלו על המפקד ועל הטנק עצמו. ואז אנחנו נלחמים עם הטנק במדפים סגורים".

עם זאת, הוא מציין "יש למפקד הטנק אמצעי תצפית אחרים שיכולים לתת מענה". סלובין אומר שהתמצאות במרחב החיצוני, היא "קצת כמו ורטיגו אצל טייסים". עוד הוא מסביר שבטנק שנוסע בתנועה קדימה, התותח מסתובב 360 מעלות, משמאל לימין, מימין לשמאל. "אתה נמצא בתוך הצריח שמסתובב ובכל זמן נתון אתה צריך לדעת איפה אתה. זה מורכב". 

הוא מפנה את תשומת הלב לסיבה נוספת שעלולה להביא לתקרית דו"צ: אי הקפדה על פרוטוקול וסדר הפעולות שנדרש לבצע. "יצטרכו לבדוק את התיאום בין הכוח שבתוך הטנק לבין אלה שהיו במבנה". סלבין סבור שמפקד אחראי על תיאום בין הכוחות וצריך לוודא עם הצוות אם סדר הפעולות בוצע. "אף אחד לא יורה על בית שהוא יודע שיש בו כוחות", קובע סלובין ומוסיף: "או שהוא חשב שהוא יורה למקום אחד והכוח נמצא במקום אחר. או שהיו שם בעיות באיתורים, איפה הכוח נמצא בדיוק". סלבין מביא סיבה אפשרית נוספת: "לחץ בתהליכי קבלת החלטות שדורשים תגובה מהירה. אם אתה לא יורה - יורים עליך". 

שאלנו, האם מבחינת ירי דו צדדי, יש במלחמה הזו משהו יוצא דופן? סלובין מציין שאפילו אם יש במלחמה הזו הרבה דו"צים, כמות הכוחות הנוכחים על כל קילומטר מרובע אינה דומה ביחס למלחמות אחרות. לטענתו, יש מחיר לצפיפות, לריבוי כוחות שנלחמים בתוך תא שטח צפוף ואורבני.

הוא משווה את מלחמת חרבות ברזל למלחמת יום כיפור ואומר: "טנק עומד בצד אחד, ושורה של טנקים סורים מהצד השני ונלחמים אחד בשני. בסיטואציה כזו קשה לעשות דו"צים, אבל כשאתה נמצא בתוך מרחב בנוי שיש בו אויב, ואת כוחותינו שעוברים מבית לבית, כי לא רוצים להישאר באותו מבנה לאורך זמן, זה אחרת. מבית אחד יורים אר פי ג'י, מבית שני יורים טיל גיל ישראלי, ואתה צריך להבין כל הזמן מי נמצא איפה". 

סלובין מזכיר עוד נתון שיכול להשפיע על כמות הדו"צ שנספרת ושואל: "מתי אתה הייתה מלחמה של שמונה חודשים?" הוא מזכיר תקרית בה חיל האוויר ירה על גדוד 890 במלחמת לבנון הראשונה. "היה שם אירוע חמור ביותר", הוא קובע ומוסיף: "לא ניתן להשוות בין מלחמות. צריך לבחון כמה כוח צבאי נמצא בקילומטר מרובע. צריך לעשות הפרדה בין שטחים פתוחים, לבין שטחים אורבנים צפופים". 

למרות כל האמור לעיל, סלובין מאמין שגם אם לא ניתן למנוע תקריות דומות לחלוטין, עדין צריך לשאוף לכך. "אין אפס תקלות, מספיק שמישהו סימן במפה את המיקום שהוא איננו, או שה-GPS שלו איננו עכשיו ולא מתארים אותו במראה מקום והנה נפתח הפוטנציאל לתקלה..."

סלובין בטוח ש"החיילים האלה והמפקדים שקיבלו את ההחלטות, ייקחו את האירוע הזה איתם כל החיים. כל אחד יש לו התמודדות שלו עכשיו לנצח". הוא מציין בהערכה ש"באירועים האלה, משפחות של הרוגים מחבקות את החיילים שיורים. הן מבינות שהסיטואציה מלחמתית". מבחינת הטיפול באירוע שכבר התרחש, הוא רואה שני צירים: הראשון, "לטפל בחוסר המנטלי של החיילים, ושל הצוותים". הציר השני לדבריו הוא הטיפול "במסגרת כולה ולהגיד קרה אירוע לא טוב, חייבים ללמוד ממנו מהר מאוד, כי זה יכול לקרות מחר בבוקר שוב, אם לא נפיק לקחים". 

סלובין קובע כי "צריך לעשות את התחקירים הראשוניים ולהפיץ אותם הלאה". נדרשת לדעתו הפקת לקחים מיידית. לשאלה אם נכון להשאיר את הצוותים האלה בלחימה? הוא משיב ש"המפקדים מכירים את האנשים שלהם הכי טוב ויודעים להחליט האם נכון להשאיר אותם או לא". הוא ממליץ שבזמן הקרוב מפקד בכיר יגיע וימצא איתם בתוך הפעילות, לתת להם ביטחון.

"לא פשוט", הוא אומר ומוסיף: "יש שאתה רואה אנשים, ואתה אומר שאתה חייב להוציא אותם החוצה לכמה ימים, לתת להם להתאפס מחדש. יש כאלה שיתאפסו יותר טוב בחוץ ויש כאלה שיתאפסו יותר טוב בפנים. אבל החלטה בסוף היא החלטה פיקודית בתוך האירוע הזה, יחד עם הגורמים המקצועיים שצריכים לטפל בחיילים האלה". לעניות דעתו, "צריך להחזיר אותם לפעילות מבצעית מהר ככל שניתן. לצד זאת, לטפל באירוע ולהפיק לקחים". 

בתור קצין שריון ראשי לשעבר שאלנו אותו, איך הוא מתרשם מהתפקוד של החיל במלחמה הזו עד כה? סלובין סבור שהשריון מוכיח את עצמו כחיל הכרחי במלחמה. "בסופו של דבר, הטנק והאנשים שבו עם כלל הטכנולוגיה שיש בו, יודעים להילחם בכל מרחב, בכל שטח מול כל אויב. אני חושב שמה שעשו חטיבות השריון הסדירות, וחטיבות המילואים, בתמרון ביכולת להגיע לכל תא שטח מהר, ממוגן ועם אש ורמת קטלניות גבוהה, מוכיח את העובדה ששריון מתאים את עצמו לכל תרחיש".

לתפיסתו, יש לשריון תפקיד מרכזי ביכולת להחזיק שטח, לכבוש שטח, ולתמרן בצורה מהירה מנקודה לנקודה. "היכולת שלך בסוף להפתיע את האויב, תלויה ביכולת שלך להגיע מהר, במקומות בלתי צפויים, ולשריון שלנו יש את היכולת הזו. תחשוב על היכולת של מעיל רוח, איך הייתה נראית המלחמה בלי מעיל רוח. עשרות אלפי רקטות, אר פי ג'י וטילי נט נורו על טנקים ונמרים. והרוב המוחלט שלהם נוטרל".