בשבועות האחרונים אנו עדים לתוכנית מוסדרת של כיבוש השיח על הנעשה בעזה מצד קבוצות פרו-פלסטיניות. מטרתן היא לעודד את המודעות למתרחש ולנסות להשפיע על התמודדות המפלגה הדמוקרטית עם הנושא. הן רואות במפלגה הדמוקרטית את "HUB" של התומכים הפרו-פלסטיניים, כחלק מה-"אוהל הגדול" שהייתה הפרקטיקה הפוליטית של הנשיא רוזוולט בתחילת שנות ה-30. עיקרה של פרקטיקה זו היה קיבוץ מיעוטים שונים תחת מפלגה אחת, ובתוכה נכללו בין היתר אפרו-אמריקאים, יהודים, דרומיים, אסיאתיים, לטינוס ועוד.

המבצע הנועז במרכז הרצועה: "חילוץ החטופים היה כפסע מכישלון"
המלחמה רחוקה מסיום? חשש כבד בממשל האמריקאי: "נתניהו וסינוואר נחושים יותר"

אלא שמשהו ביתדות של האוהל נשבר בשנים האחרונות. אחד האלמנטים שהוכנס אחר כבוד לקואליציה בדור האחרון היו המוסלמים. רוב חברי הקונגרס והסנאט, כמו רוב האלקטורט המוסלמי, תומכים באופן מסורתי במפלגה הדמוקרטית, כחלק מאותה קואליציית מיעוטים. אולם, במקום הגישה המחבקת והתומכת של מיעוטים הנלחמים בהגמוניה, המיוצגת על ידי המפלגה הרפובליקנית, החלו חלקים באוהל לנסות ולדחוף חלקים מרכזיים ממנו מחוץ לאותו האוהל. הכוונה כאן היא ליהדות ארצות הברית.

בתחילה היה זה הניסיון של חברת הקונגרס ראשידה טאליב, אמריקאית ממוצא פלסטיני, לאיים בצורה דמוקרטית על הנשיא, המכונה בפי הפרו-פלסטינים ("Genocide Joe", רוצח ההמונים ג'ו) דרך עידוד מצביעים דמוקרטים להגיע לקלפיות ולהצביע פתק לבן, או כפי שנקרא באנגלית "Uncommitted" (בלתי – מחויב). בצורה זו, המסר יועבר בצורה פוליטית שיש מחיר שהנשיא ביידן ישלם ככל שימשיך לפעול כנגד האינטרסים של הפרו-פלסטינים באמריקה, באי התייצבות בקלפי ביום הבוחר.

ללחץ הזה יש בהחלט משקל, במיוחד כאשר תוצאות הפריימריז הדמוקרטיים במישיגן ב-28 לפברואר הראו שכ-100,000 מצביעים הצביעו בפתק "בלתי מזוהה" כחלק מקמפיין שהובילה חברת הקונגרס ממוצא פלסטיני, ראשידה טאליב. כ-16% מהמצביעים הצביעו "לא מחויב", כאשר ה-"בלוק" של המצביעים מגיע מהעיר דירבורן, אחת הערים הכי "מוסלמיות" במישיגן עם כ-50% מוסלמים, ובמחוז אן-ארבור, מקום מושבה של אוניברסיטת מישיגן ודור ה - Z. מדובר במדינה שעברה ב-2020 מטראמפ לביידן בהפרש של כ-150,000 קולות, וזה בהחלט יכול להיות ההבדל בין ניצחון להפסד.

ראשידה טאליב (צילום: רויטרס)
ראשידה טאליב (צילום: רויטרס)

הטרנד נמשך במדינת מינסוטה, המדינה הכי דמוקרטית (מאז שנות ה-70 דמוקרטית), מקום מושבה של קהילה סומלית גדולה אותה מייצגת אילהאן עומאר. במדינה זו, אחד מכל חמישה מצביעים הצביע בפתק Uncommitted בהיקף של כ-45,000 מצביעים. במדינה זו פורסם לאחרונה סקר שהראה על שוויון בין טראמפ לביידן.

אבל אם נסתכל בוויסקונסין, שם המצב מורכב עוד יותר לנשיא ביידן. שם 47,800 מצביעים הצביעו נמנע, כאשר ההבדל בבחירות הקודמות עמד על פחות מ-20,000 קולות.

אבל הפעילות הפוליטית מלווה גם בפעילות אפקטיבית וממשית על הקרקע, שמטרתה לנסות ולכבוש את אמריקה במסגרת תוכנית 100 השנים לאמריקה, כפי שהוצגה במשפט ה - "הולילנד פאנודיישן" בשנת 2008 ביוסטון על ידי האחים המוסלמים באמריקה.

בימים האחרונים אנו עדים לעלייה מטרידה בנכונותם של הפרו-פלסטינים להגדיל את הסיכונים הפוליטיים שהם מוכנים לקחת. המחאה שצמחה ב-200 תאי סטודנטים של SJP (סטודנטים למען צדק בפלסטין) יוצאת כעת לרחובות הערים, כחלק מהיכולת לממש את תנועת השורשים העממית (Grassroots) שהצליחו להקים לאורכה ורוחבה של אמריקה.

תנועה זו בנויה משדרה מרכזית של פעילים מוסלמים, המניעים "אידיוטים שימושיים" לפעולה, המרגישים שזו העת וזה הזמן לפעול למירוק "האשמה הלבנה", שהוטמעה בהם על מעשי אבות-אבותיהם שחמסו קרקעות מהאינדיאנים המקומיים וייבאו בכוח הזרוע כוח עבודה מאפריקה לצורכי עבדות, באמצעות מרדף אחרי התופעה הרלוונטית היחידה שקיימת לטענתם כיום – "עריצות המהגר הלבן מאירופה על אנשים חומים פלסטינים בפלסטין".

וכך, מכינים את עצמם הפעילים "על רטוב" לקראת האירוע הגדול – כינוס המפלגה הדמוקרטית בשיקגו בסוף אוגוסט. "ההכנות" נעשות באמצעות "כיתור" של הבית הלבן, השחתה של פסלי אבות האומה, שריפת דגל ארה"ב, ונפנוף במסכה של ג'ו ביידן מגואלת בדם, תוך שהפעילים לובשים סרטים של הנחב'ות וארגוני טרור פלסטיניים.

והיום, הכרוזים לכיבושה של העיר ניו יורק, עם אוטובוסים שמביאים את אותם מפגינים לעיר.

להיסטוריה יש דרך מוזרה לחזור על עצמה, ונדמה שקיץ 2024, עם כינוס הוועידה המרכזית של המפלגה הדמוקרטית, עשוי להיות שכפול מדויק של אותה ועידה בקיץ 1968 בשיקגו.

ההתפרעויות בוועידה הדמוקרטית של 1968 בשיקגו היו אחד מהאירועים הדרמטיים ביותר בתולדות הפוליטיקה האמריקאית. הוועידה התקיימה בתקופה סוערת במיוחד בהיסטוריה של ארצות הברית, כאשר המדינה הייתה שקועה במלחמת וייטנאם, תנועת זכויות האזרח, ומחאות סטודנטים רחבות היקף.

הוועידה התקיימה בשיקגו בין ה-26 ל-29 באוגוסט 1968, והייתה אמורה להיות הזדמנות למפלגה הדמוקרטית לבחור את המועמד שלה לנשיאות. אולם, החזית הפוליטית של אותה תקופה הייתה מתוחה מאוד, עם חילוקי דעות קשים בתוך המפלגה עצמה בנוגע למלחמת וייטנאם ולמדיניות החוץ האמריקאית.

אלפי מפגינים, רובם צעירים וסטודנטים, הגיעו לשיקגו כדי למחות נגד המלחמה ונגד הנהגת המפלגה הדמוקרטית שתמכה בהמשך הלחימה. ראש העיר של שיקגו, ריצ'רד דיילי, הורה למשטרת שיקגו לנקוט בגישה קשוחה נגד המפגינים, מה שהוביל לעימותים אלימים ברחובות העיר.

ריצ'רד דיילי, ראש עיריית שיקגו לשעבר (צילום: רויטרס)
ריצ'רד דיילי, ראש עיריית שיקגו לשעבר (צילום: רויטרס)

המשטרה התעמתה עם המפגינים בשימוש בכוח רב, כולל גז מדמיע, מכות ואלימות פיזית. האירועים הגיעו לשיאם כאשר המשטרה פרצה אל תוך הפארקים והרחובות בהם התאספו המפגינים, וניסתה לפזר את ההפגנות בכוח. התמונות והסרטונים של האלימות המשטרתית שודרו בטלוויזיה הארצית, ויצרו תגובות נרחבות בציבור האמריקאי ובעולם כולו.

התוצאה הייתה כישלון תדמיתי חמור למפלגה הדמוקרטית. האירועים בשיקגו יצרו תדמית של מפלגה שאינה מסוגלת לשלוט בעצמה ושמוכנה להשתמש בכוח כדי לדכא מחאה ציבורית לגיטימית. הבחירות לנשיאות שנערכו מאוחר יותר באותה שנה הובילו לניצחונו של ריצ'רד ניקסון מהמפלגה הרפובליקנית, שניצל את המצב כדי להציג את עצמו כמועמד הסדר והחוק.

נשיא ארה''ב לשעבר ריצ'ארד ניקסון (צילום: רויטרס)
נשיא ארה''ב לשעבר ריצ'ארד ניקסון (צילום: רויטרס)

אירועי הוועידה הדמוקרטית של 1968 בשיקגו נחרתו בזיכרון ההיסטורי של ארצות הברית כאירוע מכונן של שנות השישים המאוחרות, וכסמל למתחים החברתיים והפוליטיים העמוקים של התקופה.

האם הכיבוש המתוכנן של העיר שיקגו על ידי פעילים פרו-פלסטינים יהפוך למהדורה חוזרת של האירועים לפני 56 שנים? האם האירוע יביא את המצביעים האמריקאים עד הקצה ויגרום להם להקיא את הפלג הפרוגרסיבי מתוכם ולייצר תופעה חברתית דומה לזו של ה,Born Again- תנועה אוונגלית בעלת מאפיינים שמרניים שנולדה בשנות ה-70 כתגובה לשנות ה-60? המון סימני שאלה. נדמה שתשובות לפחות לחלק מהשאלות הללו יינתנו כבר בחודשים הקרובים.

ד"ר קובי ברדה הוא מומחה להיסטוריה פוליטית אמריקאית וליחסים בינלאומיים, וחוקר בכיר בחממת חיפה לחקר דתות של אוניברסיטת חיפה ובעל ההסכת "אמריקה בייבי".