הכירו את האויב: מפת ארגוני הטרור המלאה ברצועת עזה

אחרי תשעה חודשי לחימה בעזה עדיין מתמודד צה"ל עם מחבלים המסרבים להניח את נשקם, גם אחרי שאיבדו אלפים ופורק חלק גדול מגדודיהם. חשוב לדעת: חמאס אינו ארגון היחיד הניצב מול צה"ל. הכירו את פלגי הטרור ברצועה ואת סמליהם. 

לאחרונה מופיעות ברשתות החברתיות נטילות אחריות לירי על צה"ל מקרב ארגונים המתחרים על היוקרה ברצועה, שספק אם מישהו בישראל שמע עליהם. בין הארגונים הללו מופיעים "כַּתַאאִבּ אל-מֻגַ'אהִדִין" (גדודי לוחמי הג'יהאד) ו"גדודי אבו עלי מוסטפא". בעזה הם מוכרים היטב.

בעוד שבמצרים משדרים אופטימיות - גורם מדיני מצנן את ההתלהבות
אהוד יערי טוען: אלו המסרים שמעביר החיזבאללה למערב

סבבי הלחימה שאירעו בין עזה לישראל בשנים האחרונות נוהלו מתוך "עֻ'רְפַת אל-עַמַלִיַאת אל-מֻשְתַרַכַּה" – חדר המבצעים המשותף, בו התבצע שיתוף פעולה בין מספר ארגוני טרור נגד ישראל. אחרי מתקפת ה-7 באוקטובר שיזם חמאס, הצטרפו (לא ברור עדיין אם בתאום עמו או לא) כל הפלגים של ארגוני הטרור בעזה ללחימה. בעסקת החטופים שבוצעה בסוף נובמבר 2024 ראינו כי חמאס מסוגל לכפות על כל הארגונים ברצועה הפסקת אש ואף לדרוש מהם למסור חטופים שנמצאו בידיהם. תמונה זו בהחלט סותרת את הטענה לפיה כביכול קיימים מתחים וסכסוכים המפלגים ומסכסכים בין הארגונים בעזה. עם זאת, אין ספק כי השת"פ בין הפלגים תלוי בעליונות כוחו של חמאס.

באינתיפאדה השנייה (2000-2004) פגע צה"ל במנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, מה שתרם לא מעט לחיזוק כוחו של חמאס, הארגון המתחרה. כעת, הפגיעה הקשה בכוחו של חמאס בחודשי הלחימה של "חרבות ברזל", יכולה לחזק את כוחם של פלגים מתחרים. הארגונים המתחרים אינם מתונים יותר. למעשה, הם רחוקים מלהיות אותה הנהגה החלופית שמדינת ישראל רוצה לראות בעזה ביום שאחרי. מיהם ארגוני הטרור בעזה, מלבד חמאס והג'יהאד? הכירו את האויב:

שני הגדולים – אל-קסאם ו"פלוגות אל-קודס"

אין ספק כי הארגון החזק ביותר בעזה, אשר כפה על שאר הפלגים את המדיניות כלפי ישראל הוא חמאס, מאז ההפיכה הצבאית שביצע נגד שלטון הרשות הפלסטינית בעזה ב-2007. כעת שולטים בלחימה בצד הפלסטיני בעזה אנשי הזרוע הצבאית של חמאס "גדודי עז א-דין אל-קסאם". כוח זה הוא המאומן והחמוש ביותר ושמו המקורי היה "מג'ד" (תהילה). כיום מג'ד הוא שמו של כוח איתור משת"פים בארגון. לחמאס מעין קומנדו – כוחות הנוח'בה. בתקשורת הערבית לפני המלחמה פורסם כי אל-קסאם מונה כ-30 אלף לוחמים ובידיו טילים מייצור עצמי ומאיראן.

במקום השני נמצא "סַרַאיַא אל-קודס" (פלוגות ירושלים), הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי. כוח זה הוקם ב-2000 עם תחילת האינתיפאדה השנייה כפיתוח של חוליית הטרור "קסם" (קיצור של אל-קוה אל-אסלאמיה אל-מג'אהדה – הכוח האסלאמי הלוחם). קשרי ארגון זה עם איראן וחזבאללה הדוקים יותר מאשר חמאס, הקשור בשורשיו לתנועת האחים המוסלמים. ההערכות לפני המלחמה היו שמספר לוחמיו הגיע ל-11 אלף ובידיו טילים "מיובאים" ומתוצרת עצמית ותחמושת קלה, אך במידה פחותה מחמאס. נראה, כי לפלוגות אל-קודס גם יש שליטה לא מעטה על גדוד ג'נין בגדה המערבית.

הפלגים הקטנים – פתח, חזית עממית ועוד

"חטיבות א-נאסר" - נראה כי הארגון השלישי בגודלו הוא "אַלְוִּיַת א-נַסְר צלאח א-דין" (חטיבות המנצח סלאח א-דין), הזרוע הצבאית של "הועדות העממיות". גוף זה נוצר בראשית האינתיפאדה השנייה. לפני המלחמה הוערך כוחו בכ-5000 איש ויש לו מספר מוגבל של טילים ומרגמות. לפי נטילות אחריות מראשית המלחמה בעזה, יש בידיו גם מספר מל"טים מתאבדים. חלק מפעיליו הינם בעלי נטייה אידיאולוגית סלפית ג'יהאדית.

גדודי "שֻהַדַא אל-אקצא" – "השהידים של מסגד אל-אקצא" שימשו בעבר כזרוע הצבאית של ארגון הפתח, השולט כעת על הרשות הפלסטינית בגדה. כוח זה שנוצר באינתיפאדה השנייה היה מהפלגים החזקים ביותר בשטחים ועל כן רוכז מאמץ מיוחד של צה"ל לפגוע בו. שם הארגון לפני האינתיפאדה היה "אל-עַאסִפַה" (הסופה), חוליה שהייתה אחראית על פיגועים בתוך ישראל ובחו"ל. לפני המלחמה הוערך כוחו בכ-2000 לוחמים עם נשק קל ומספר טילים מתוצרת מקומית, קצרי טווח יחסית לשאר הפלגים המובילים. ב-2007 החליט יו"ר הרשות אבו מאזן על פירוק הזרוע ונשקה נאסף. אלא ששרידים בלתי חוקיים שלה עדיין פועלים בג'נין ושכם תחת שמות מגוונים. בעזה הם פועלים ביתר חופשיות, אך תחת מעקב של חמאס. ברצועה פועלות חוליות של הארגון בשמות שונים, בהם איימן ג'ודה, נביל מסעוד ונדאל אל-עאמודי (ע"ש "שהידים" של הארגון). 

גדודי "אבו עלי מוּסטפא" – הכוח החמישי בחוזקו הוא הזרוע הצבאית של ארגון "החזית העממית לשחרור פלסטין", נקרא על שמו של מייסד הפלג שעמד בראש הארגון וחוסל ב-2001 ברמאללה. מספר אנשיו מוערך בכמה מאות ברצועה וגם בגדה. התחמושת שלו מוגבלת לנשק קל וכמה טילים מייצור מקומי. הארגון זכה ליוקרה בעקבות חיסול איש הצבא והפוליטיקאי רחבעם זאבי ז"ל בירושלים ב-2001. בניגוד לפלגים שהוזכרו קודם, מדובר באחד מארגוני השמאל הפלסטיני בעל אידיאולוגיה סוציאליסטית חילונית.

גדודי "אל-מֻקַאוַּמַה אל-וַּטַנִיַה" (ההתנגדות הלאומית) – כוח זה, השישי בכוחו ברצועה, המונה כנראה כמה מאות, הוא הזרוע הצבאית של "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין", עוד ארגון שמאל חילוני ששורשיו בשנות ה-60 כמו החזית העממית. גם זרוע זו נוצרה בזמן האינתיפאדה השנייה. גם היא, כמו אבו עלי מוסטפא, מחזיקה רק בנשק קל וכמה טילים מייצור מקומי.

גדודי "אל-מֻגַ'אהִדִין" – הארגון המוזכר בראשית המאמר כמי שנטל לאחרונה אחריות לירי על צה"ל והרכבתם של טילים מדגם חדש. הארגון הוקם בעזה ב-2006 ומונה כמה מאות ומחזיק בתחמושת מוגבלת. בדומה ל"גדודי אל-אקצא", הארגון מורכב מפעילי פתח לשעבר, שהכריזו על פרישתם מארגון האם וזוכים לתמיכתו של הג'יהאד האסלאמי. אידיאולוגיה שלהם סלפית ג'יהאדית. 

הארגונים הזעירים

ישנם ארגונים קטנים המונים כמה עשרות מחבלים, המתאמצים לצלם את פעילותם נגד צה"ל ברצועה, על מנת להעלות את יוקרתם ולזכות לתקציבים מחזבאללה ומאיראן. על כן, למרות גודלם, אין לזלזל באיום שהם מהווים ככוח גרילה נגד צה"ל. בין הארגונים הללו, מופיעים השמות "כַּתַאאִבּ אל-אַנְסַאר" (גדודי התומכים), גם הם פעילים שפרשו בעבר מפתח. מפקדם ח'אלד אבו הלאל חוסל במלחמה בעזה בנובמבר 2023 בשכונת שיח' רדואן. סמלם חושף כי הם מזדהים עם האידיאולוגיה של תנועת "האחים המוסלמים":

גם גדודי "השהיד אחמד אבו ריש" ארגון שהוקם בח'אן יונס ומכונה גם "אבו סִתַה" שכונה אבו ריש. הוא מורכב מפורשי פתח ונקרא ע"ש אותו פעיל שחוסל ב-1993. 

ארגון זעיר נוסף  הוא "גדודי ג'האד ג'בריל" על שמו של מייסד ארגון השמאל החילוני "החזית העממית – המפקדה הכללית" משנות ה-60 - אחמד ג'בריל, שהיה מתומכיו הבולטים של שלטון אסד בסוריה. 

לא ברור לפי מקורות ערביים האם "גדודי עבד אל-קאדר אל-חוסייני" הוא פלג עצמאי או חלק מגדודי אל-אקצא.

ישנם ארגונים סלפים ג'יהאדיסטים קטנים בעיקר בדרום הרצועה שמספרם אינו ידוע, כנראה מספר עשרות, כגון "ג'יש אל-אסלאם" (צבא האסלאם) שפעיליו נטלו חלק בחטיפתו של גלעד שליט ב-2006, "ג'יש אל-אומה" (צבא האומה) ארגון סלפי שנוצר ב-2006 בעזה ו"מג'לס שוּרַא אל-מֻֻגַ'אהִדין" (מועצת ההתייעצות של לוחמי הג'יהאד) שנוצר ב-2012 ו-"א-תוחיד ואל-ג'יהאד" הנקרא גם "בית אל-מקדס". שני האחרונים קשורים ככל הנראה לדאעש ואל-קאעדה והיו להם בעבר קשרים עם טרוריסטים בסיני.

אין טעם לדון במיקומם של הפלגים, כי המלחמה שינתה לחלוטין את המצב וגרמה לנדידה של המחבלים ברחבי הרצועה, על פני הקרקע ומתחתיה במנהרות.

מעניין כי לפי התקשורת הערבית, זוכים הארגונים הסלפים הסונים הקנאים לתמיכה ומימון מחיזבאללה, על אף עוינותם האידיאולוגית לזרם השיעי. נראה כי הלחימה ב"אויב הציוני" מצליחה לאחד יריבים בעולם המוסלמי בכלל, ובעזה בפרט. 

יש לקוות כי ביום שאחרי המלחמה בעזה יימצא כוח ערבי מתון שישלוט ברצועה. ואם המאמצים להשגת מטרה זו ייכשלו, האם ימשיך חמאס לשלוט? או לחלופין, האם בעקבות החלשתו המשמעותית של חמאס במלחמה, יתחילו הפלגים להילחם ביניהם על השליטה בשטח? ימים יגידו.