רס״ן יונתן פרימור בן 24.5, הוא מ״פ בחטיבת האש 282, הפלוגה שלו לוחמת בעזה. הוא במקור מעמק יזרעאל, אך גר היום בהרצליה. התגייס באוג׳ 18 כלוחם בתותחנים, משם המשיך במסלול ישיר לפיקוד וקצונה. בסיום קורס מ"פים קיבל את הפיקוד על סוללה ג' בגדוד 411.
רס"ן פרימור מספר: "הסוללה תחת פיקודי הייתה בכל מקום שסוללה יכולה להיות בו - קו ארטילרי בצפון, קו חי״ר ביהודה ושומרון ואימון ברמת הגולן. ב-7 באוקטובר הסוללה תפסה קו באיו״ש ומשם קפצנו לצפון והתחלנו להכין את הכלים לקראת הגנה בגבול לבנון. בלילה שבין השמיני לתשיעי באוקטובר, נסענו 50 ק״מ על זחלים בכבישי הצפון, שם ירינו למעלה ממאה פגזים ללבנון בהיתקלויות ואירועים שהיו בגבול בשבוע הראשון ללחימה.
"קשקוש, שקר מוחלט": התבטאויותיה של האריס ממשיכות לעורר סערה
קווי הרכבת לצרפת הושבתו - זו המדינה החשודה במעשי החבלה
לאחר כשבוע אוגדה 36 קיבלה פקודה לרדת דרומה ולהיערך לתמרון ברצועת עזה ואיתה ירדנו אנחנו. סייענו במשך כשלושה חודשים לכוחות רבים - גדוד 12, חטיבה 188, חטיבת הצנחנים ועוד". לדבריו, סה״כ ירו מעל ל-6300 פגזים בזמן הזה. הוא התרגש במיוחד מסיוע לסיירת מטכ״ל במבצע החילוץ של החטופה אורי מגידיש משבי החמאס.
פרימור חושף: "לאחר הפסקת האש בחודש נובמבר, השתתפנו בקרב על שכונת שג׳אעיה ואף חצינו (לראשונה מזה שנים בחיל) תחת פיקוד חטיבה 188 את הגבול עם שני תומ״תים ללב השכונה, על מנת לבצע ירי בכינון ישיר על מטרות".
הוא מסביר איך זה בא לידי ביטוי בשטח: "חטיבה 188, לה סייענו, קיבלה את המשימה לכבוש את חלקה המזרחי של שכונת שג'אעיה. מספר פעמים ירינו אש ארטילרית קרוב מאוד לכוחות, כדי לחלצם מירי נ״ט והפעלת מטענים מסמטאות השכונה הצפופות. פעם אחת אף ירינו במרחק של 170 מטר מפומ״ה ואכזרית שנפגעו.
לאחר מספר ימים של קרבות, החטיבה השיגה שליטה מבצעית על חלקה המזרחי של השכונה והחלה בפשיטות מקומיות ובהשמדת תשתיות האויב במרחב. כחלק מהשמדת התשתיות, הוחלט להכניס שני תומ״תים מהגדוד שיבצעו ירי בכינון ישיר על קו בתים בשכונה המשקיף על קיבוץ נחל עוז.
נכנסנו כוח בפיקודי יחד עם כוח משימתי נוסף בפיקוד סמח״ט 188, חברנו לכוח הנדסה מגדוד 605 אשר בנה לנו את העמדות בפאתי קו הבתים שיועד להשמדה, ולאחר סגירת גבולות גזרה עם הסמח״ט התחלנו בביצוע ירי. ירינו 60 פגזים והשמדנו מעל ל-20 מבנים. המשימה הוגדרה כמוצלחת ויצאנו חזרה לשטח הארץ, למרחב הפריסה הגדודי בעוטף עזה, על מנת להמשיך לסייע בהתקפה החטיבתית". בחודש פברואר הגדוד חזר לצפון והסוללה שלו הגיעה להר דב להיות כוח האש של הגזרה.
על ההתנגדות בעזה הוא אומר: "למדתי שהאויב שלנו פחדן ושפל אפילו יותר משחשבתי. כמעט ואין היתקלויות פנים אל פנים, אין התנגדות. רק ניסיונות (שלצערי לפעמים צולחים) לעקוץ כל הזמן, התחבאות בתוך האוכלוסייה וכו׳."
הקצין מודה: "באופן טבעי מדי פעם חווים ירידת מתח, או קצת געגוע לבית, אבל יש ריענונים וכולם חוזרים עם הרבה כוחות". הוא מבטיח: "לכולם פה ברורה המשימה ואף אחד לא חושב על ללכת לפני הניצחון". לדעתו, "יש רק דרך אחת שבה זה יכול להסתיים - ניצחון. כשהאויב שלנו מושמד, החטופים חזרה בבית ושתושבי הצפון והדרום חוזרים לחיות ביישוביהם בתחושת ביטחון".
הוא מרגיש צורך לומר: "אחדות זה הדבר הכי חשוב! האויב שלנו מבין שכוחנו באחדותנו ומשחק על זה היטב. צריך להפגין אחדות ועוצמה כלפי חוץ, זה הדבר שהאויב שלנו הכי מפחד ממנו".
סא״ל אדיב איפרח, בן 36 מכרמית, נשוי ליערה ואב לשניים משרת כבר 17 שנה בתפקידי לחימה שונים, השתתף בצוק איתן בתור מ״פ בחטיבה 282, היה מפקד יחידת רוכב שמיים במשך שנתיים וכעת הוא סגן מפקד חטיבת האש 215.
חטיבת האש 215 היא מפעילת האש האוגדתית בגזרה, תחת החטיבה נמצאים חמ״לי התקיפה והפיקוד אשר מתכללים את התקיפות של כל האוגדה, גדודי ארטילריה בסדיר ובמילואים ויחידת רוכב שמיים אשר במהלך המלחמה צוותו לצק״גים הלוחמים ברצועה וסיכלו איומים על הכוחות.
כששאלנו אותו, מה השתנה בין המלחמות? הוא השיב: "בצוק איתן התחלנו כשהארטילריה אינה חלק משמעותי בתכנון הלחימה. רק בליל התמרון הראשון, החלה ההבנה שנכון וצריך להפעיל ארטילריה בשטח בנוי. כמו כן, בצוק איתן התמרון היה פחות עמוק ואינטנסיבי וכתוצאה מכך גם האש הייתה פחות אינטנסיבית". הוא מציין עוד נקודת שוני משמעותית: "בצוק איתן היינו סד״כ סדיר ברובו. בחרבות ברזל רוב הסד״כ מבוסס על מילואים". הוא קובע: "אי אפשר להילחם בלי המילואים".
בערב חרבות ברזל סא"ל איפרח פיקד על יחידת רוכ״ש, "איבדתי את סרן עדן נימרי ז״ל בלחימה במוצב נחל עוז ולחמתי בעצמי בקיבוץ עלומים", הוא משתף. כלל צוותי יחידת רוכ״ש לחמו כבר בשעות הראשונות ב 07/10 בקרבות ההגנה בעוטף עזה. "התחושה הייתה שגורל המערכה מונח על הכתפיים של כל אחד מאיתנו", הוא נזכר וממשיך: "לאחר שהתאוששנו מההפתעה, התחלנו בהכנות לשלב התמרון ונוה״ק היה מאתגר ואינטנסיבי. מרגע שהתחיל התמרון התחושה הייתה שאנחנו נמצאים בלב העשייה המבצעית החשובה ביותר, תחושה של צדקת הדרך ותחושת סיפוק ומשמעות אדירה".
שאלנו אותו, איך הוא מעריך שהמלחמה תסתיים? "צה״ל וכוחות הביטחון יצאו מחוזקים מהמלחמה הזאת", הוא משיב ומעריך: "התשתיות והמערכים של חמאס יפורקו והביטחון יהיה משמעותית טוב יותר".
עם זאת, הסמ"פ מציין: "המערכה ממש לא נגמרה והחלק המורכב יותר עוד לפנינו בצפון". הוא סבור ש"הניסיון שצברנו בלחימה בעזה יסייע לנו בצפון, וכל עוד נישאר מאוחדים ונאמין בצדקת הדרך - אנחנו ננצח!"