החות'ים טענו הבוקר (ראשון) כי שיגרו לעבר ישראל טיל היפרסוני שהגיע בתוך 11 וחצי דקות לתל אביב. הטיל כידוע התפוצץ ככל הנראה באוויר, ומערכות ההגנה חץ וכיפת ברזל הוסיפו יירוט בשל הקושי בזיהוי החלקים שהתפרקו. הנה כל מה שמעניין לדעת על האיום החדש-ישן מבית איראן.
הפיתוח הראשוני של הטיל הבליסטי ההיפרסוני נעשה בשנות ה-2000 המאוחרות, כחלק מהניסיון של המעצמות לפתח כלי נשק מהירים יותר, מדויקים יותר, ועם יכולות חדירה משופרות. רוסיה וארצות הברית הן המובילות בפיתוח כלי נשק מסוג זה, אך גם סין הצטרפה למרוץ החימוש ההיפרסוני. רוסיה הייתה הראשונה להציג לעולם באופן פומבי את טיל ההיפרסוני שלה, ה"אוונגארד בשנת 2018. בעקבות זאת, גם סין וארה"ב החלו להדגים טכנולוגיות דומות.
צה"ל אישר: החטופים רון שרמן, ניק בייזר ואליה טולדנו ז"ל נהרגו כתוצאה מתקיפה ישראלית
איך התימנים עבדו עלינו: זה מה שאפשר לספר על הבלוף של הטיל "המיוחד"
טילים בליסטיים היפרסוניים נבדלים מטילים בליסטיים אחרים בעיקר במהירותם ובמסלולם. טיל היפרסוני טס במהירות שעולה על פי חמישה ממהירות הקול, כלומר במהירויות של מעל 6,000 קמ"ש. לעומת זאת, טילים בליסטיים רגילים, גם אם מגיעים למהירויות גבוהות, אינם מתקרבים למהירות זו.
לצורך ההשוואה, הטילים המהירים ביותר הם בליסטיים בין יבשתיים – ICBM, שנעים במהירות של 24 אלף קילומטרים ומסלולם כולל שיגור מחוץ לאטמוספרה וחזרה לכדור הארץ במהירות גבוהה. טילים היפרסוניים כאמור, טסים במהירות של כ-6,000 קמ"ש. טילי שיוט נעים במהירויות של 800 עד 1000 קמ"ש, בד"כ בגובה נמוך מה שמקשה על זיהויים ויירוטם. טילי נ"מ נעים במהירויות של 1000 עד 5000 קמ"ש, כדי ליירט מטוסים או טילים אחרים.
יתר על כן, בעוד שטילים בליסטיים רגילים עפים במסלול פרבולי ונמצאים מחוץ לאטמוספירה למשך זמן ניכר ממסלולם, טילים היפרסוניים נשארים בגובה נמוך יותר ונעים במישור משתנה, מה שהופך אותם לקשים יותר לזיהוי על ידי מערכות הגנה. ההבדל המרכזי הנוסף הוא ביכולת התמרון של הטיל ההיפרסוני. בניגוד לטילים בליסטיים רגילים, שברגע שנורה טיל הוא משייט במסלול קבוע, הטיל ההיפרסוני מסוגל לבצע תמרונים חדים במהירות גבוהה, מה שמקשה מאוד על יירוטו באמצעים הקיימים.
טווחי הטילים ההיפרסוניים נעים בטווחים של מאות ועד אלפי קילומטרים, תלוי בדגם ובסוג הנשק. לדוגמה, טיל האוונגארד הרוסי, יכול לשאת ראשי נפץ גרעיניים למרחק של עד 10,000 קילומטרים. המשמעות היא שכל נקודה על פני כדור הארץ יכולה להיות נתונה לאיום מיידי ובלתי צפוי.
בניגוד לטילים בליסטיים שיוצאים מהאטמוספרה וחוזרים לכדור הארץ, לרוב טילים היפרסוניים טסים בתוך האטמוספרה בגובה נמוך יותר, ובמהלך כל הטיסה הם יכולים לתמרן. עם זאת ישנם טילים היפרסוניים המשלבים גם יכולת בליסטית הלוקחת אותם מעל לאטמוספרה ואז חזרה לאטמוספרה.
מדינות ערב לא מפגרות אחרי שאר העולם בכל הנוגע לרכש של טכנולוגיות צבאיות חדשות. אמנם, לא ידוע כי אף מדינה ערבית פיתחה באופן עצמאי טיל בליסטי היפרסוני, אך מספר מדינות עשויות להחזיק או להיות בתהליך של רכישת טכנולוגיה זו. בין המדינות החשודות כי הן מפתחות יכולות היפרסוניות או רוכשות טכנולוגיה זו ניתן למנות את סעודיה, אשר במידה רבה נסמכת על טכנולוגיה צבאית מתקדמת מארצות הברית, ואיראן, שידועה כמדינה המפתחת טילים בליסטיים מתקדמים ומשקיעה רבות בפיתוח תשתיות טכנולוגיות צבאיות.
היתרון המשמעותי ביותר של הטיל ההיפרסוני הוא המהירות והיכולת להימנע מיירוט. מערכות הגנה נגד טילים כיום אינן מתוכננות להתמודד עם איום כה מהיר וכה מתמרן. גם אם מערכות הגנה מסוימות יכולות לזהות את שיגור הטיל, יכולתו לשנות את מסלולו במהירות גבוהה מקשה מאוד על כל ניסיון לפגוע בו.
יתרון נוסף הוא ההשפעה הפסיכולוגית והאסטרטגית של כלי נשק מסוג זה. איום של טיל שיכול לפגוע במדויק בכל מקום בעולם תוך דקות ספורות, והוא בלתי ניתן ליירוט כמעט, מציב את המחזיקים בטכנולוגיה בעמדה אסטרטגית מובהקת על פני יריביהם.
הסכנה העיקרית שטיל היפרסוני מציב היא היכולת שלו להכות באופן מיידי ומדויק מבלי שלמערכות ההגנה תהיה הזדמנות אמיתית להתגונן. בשל המהירות הרבה והעובדה שטילים אלו יכולים לשאת ראשי נפץ גרעיניים או קונבנציונליים, הם יכולים לגרום להרס משמעותי גם לבונקרים מבוצרים, למתקנים צבאיים קריטיים ולערים מרכזיות.
בנוסף, טילים אלו יכולים לפגוע במטרות מבוצרות היטב, כולל בונקרים מבטון מזוין. בשל האנרגיה הקינטית העצומה של הטיל, הנגרמת מהמהירות הגבוהה בה הוא נע, גם אם הוא נושא ראש נפץ קונבנציונלי בלבד, הנזק שנגרם מהפגיעה יכול להיות הרסני. האנרגיה הקינטית לבדה יכולה לפוצץ מטרות מבוצרות ביותר, מה שהופך אותו לכלי נשק יעיל במיוחד נגד מטרות קרקעיות קשות לחדירה.
טכנולוגיית הטילים היפרסוניים עדיין נמצאת בשלבי פיתוח והשקעה רבה. מדינות נוספות כמו הודו, צרפת ובריטניה מפתחות גם הן את הטכנולוגיה או נמצאות במגעים לרכישתה. ככל שטכנולוגיה זו תהפוך לנפוצה יותר, כך יגבר הצורך בפיתוח אמצעים להתמודד עמה, בין אם באמצעות מערכות יירוט חדשות ובין אם באמצעים דיפלומטיים וצבאיים לניהול מרוץ החימוש החדש.
מה קרה לטיל ההיפרסוני של החות'ים? על פי הידוע הוא התפרק באוויר, ובשל הקושי בזיהוי עננת ההתפרקות, מערכות ההגנה יירטו אותו, מתוך כוונה להגן מפני חלק מרכזי בטיל שעשוי להסב נזק. טילים היפרסוניים פועלים במהירויות גבוהות במיוחד, מה שיוצר עומסים כבדים על גופם, כולל חיכוך עצום עם האוויר, טמפרטורות גבוהות ולחצים מכניים.
אם לא מתוכנן כראוי, טיל היפרסוני עלול להתפרק בשל כשל במבנה: לטיל חיכוך אדיר עם האוויר שיוצר טמפרטורות גבוהות מאוד. אם מערכת הקירור או שכבות הבידוד התרמי אינן פועלות כראוי, הטיל מתחמם יתר על המידה ומתפרק. גם כשלים במערכות הבקרה עלולים לגרום לו לאבד יציבות ולהתפרק תחת הכוחות האווירודינמיים.