בזמן שהלחימה ברצועת עזה בעיצומה, יחידת רוכב שמיים (חטיבה 215, יחידה 5353) מספקת מודיעין קריטי ומדויק ללוחמים בשטח. לוחמי היחידה, המפעילים כטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים), מתלווים לכוחות צק"חים וצק"גים במבצעי קרקע בעזה, מספקים מודיעין חזותי ומסייעים בסגירת מעגלי אש מדויקים, שתורמים להגנה על חיי הכוחות הקרקעיים ולהשמדת איומים בזמן אמת.
צוות אילוביץ, צוות מילואים בפיקודו של סגן ר', היה העיניים של גדס"ר נח"ל בכל שלבי התמרון בעזה. הצוות נכנס יחד עם הגדוד ביום הראשון לתמרון והיה נוכח לאורך כל 40 ימי הלחימה. במהלך תקופה זו ביצעו 39 זיהויי אויב, חיסלו מחבלים רבים, והכווינו מסק"רים ומטוסי קרב להשמיד איומים על הכוחות.
חוסל בירי: ערבי ישראלי שעבד בבסיס צה"ל תקף חייל
במטרה להסתיר את היעלמות סינוואר: הצעד החריג שביצעו בחמאס | דיווח
במסגרת ראיון מיוחד עם מפקד הצוות, סגן ר', מתוארות החוויות והאתגרים שעמם התמודדו במהלך הלחימה. סגן ר׳, בן 22 מכפר סבא, משרת ביחידה כבר חמש שנים. הוא התחיל כמפקד צוות על הלוחמים בהכשרה, ולאחר אירועי ה-7 באוקטובר, הצליח לכנס מחדש את כל הצוות שלו, שכבר השתחרר. לאחר שבוע של אימונים ורענונים, נכנסו ר' וצוותו לרצועת עזה וצוותו לגדס"ר נח"ל.
סגן ר׳ מתאר את ההשתתפות של הצוות בלחימה בשכונת ג'באליה: "אנחנו כשהגענו לג'באליה תמרנו עם 934, התמרון היה עם גדסר נחל. כשהגענו לשם אז היינו במערב על בית ספר, הכוחות פעלו בפנים ובזמן שאנחנו באמת עושים סריקות אנחנו רואים שיש אינדיקציות על מחבלים במרחב ושנפתח עיניים. אנחנו מתחילים לסרוק ואנחנו משערים בתוך עצמנו שהאויב יגיע מתוך הסבך. חשוב להגיד שאנחנו יודעים שברגע שמגיע אויב אנחנו צריכים להיערך ולהבין מאיפה לדעתנו הוא יגיע ולפי זה לפעול. זה לא שמאכילים אותי בכפית ואומרים לי: 'ר', קח, האויב מגיע משם לך תסרוק'".
תוך כדי הסריקות, הבחין הצוות בדמות חשודה בשטח, ולאחר מכן זיהה שני חמושים במרחק של כ-50 מטרים בלבד מהכוחות. "הכוחות שלנו נמצאים באזור הבית ספר אבל לא בתוך הבית ספר, זה חשוב להגיד את זה", מציין סגן ר'. המחבלים החלו לטפס לגגות כדי להשיג יתרון גובה על כוחותינו. "ברגע שאנחנו מזהים את זה, אנחנו מכווינים זיק וסוגרים מעגל על הדבר הזה. ובסופו של דבר, משמידים לא רק את השניים הראשונים, אלא הם הובילו אותנו לתוך סככה ולתוך מבנה שבתוכו היו עוד ארבעה מחבלים – סך הכל שישה. בעזרת הזיק אנחנו סוגרים מעגל עם זיהוי שלנו ומשמידים חמישה מחבלים".
אך בכך לא הסתיימה המשימה. ר' מתאר את המשך הקרב: "האחרים שנשארו שם, מסתבר שהיו עוד, יוצאים מהבית ורצים לכיוון הבית ספר. צריך להבין, יורים אלינו ואז נכנסים לבית הספר כי ההוראות לא מאפשרות לירות לתוך בית ספר". המורכבות של הסיטואציה הביאה את הצוות לפעול בזהירות רבה ולנהל את הקרב תוך התחשבות במגבלות שעמן נאלצו להתמודד.
מעבר לאתגרים המבצעיים, נאלץ סגן ר' להתמודד גם עם אתגרים אישיים בתוך הצוות. אחד מרגעי המשבר קרה כאשר אחד החיילים בצוות פרק את כתפו במהלך הלחימה. "אחד החיילים שנכנס איתי פנימה נפצע ופרק את הכתף. עכשיו אנחנו צוות קטן שכל אחד סוחב שבעים אחוז ממשקל הגוף אם לא יותר. ברגע שאחד לא יכול זה לא שאני מוציא את התיק שלו החוצה ביחד איתו, אלא עכשיו אנחנו צריכים להתחלק עם כל הציוד עלינו", מסביר ר'. החייל הפצוע יושב מולי עם כתף בחוץ וכאבי תופת: "הוא יושב מולי ואומר שהוא מצטער שהוא מאכזב אותי, לא מכינים אותך לדבר כזה בזמן מלחמה. זה היה נקודה שאמרתי שצריך לפנות אותו ועכשיו יהיה יותר קשה".
האתגר הפיזי והנפשי של הלוחמים היה מורגש לאורך כל תקופת הלחימה, אך סגן ר' מדגיש את המחויבות המוחלטת של הצוות למשימה: "בסוף המשימה שלנו היא להגן על האזרחים – זה המשימה מההתחלה וזה המשימה גם עכשיו. אנחנו לא מתכחשים למציאות – היו טעויות, אבל באמת המשימה זה להחזיר את המצב לקדמותו וגם להביס את האויב. אני מאמין שאם ההתחממות בצפון תהיה ותהיה לחימה גם שם, אנחנו נמשיך להילחם בדרום בצורה חזקה ונכנס בכל הכוח כדי לשמור על הצפון. אנחנו מהשביעי נלחמים ונמשיך להילחם, ובאמת זה משהו שאני אומר לחיילים – אנחנו לא רואים תוצאה אחרת חוץ מניצחון".