הישגי צה"ל במערכה הנוכחית מעוררים תחושות מעורבות, מצד אחד, מדובר בהישגים חסרי תקדים שנדיר לראות מקבץ כמותם בתולדות המאבק מול ארגוני הטרור סביבנו: חיסולו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, פגיעה אנושה במבנה הפיקוד הבכיר של הארגון, תקיפות חסרות רחמים על נכסים אסטרטגיים ברובע הדאחייה בביירות, השמדת מאגרי אמל"ח קריטיים, חיסולו של איסמעיל הנייה בטהראן, הסיכול של מוחמד דף וכמובן – חיסול כמעט מוחלט של היכולת הצבאית של חמאס ברצועת עזה. מצד שני, תחושת ההתעלות מוכרת ומדאיגה.
האם הישגים אלו יובילו אותנו לניצחון מוחלט או שמא נופלים אנו לאותה מלכודת מוכרת שכבר נפלנו בה בעבר – שיכרון ואופוריה שעלולים להוביל לתוצאות קשות?
כדי להבין את חשיבות הלקח של זהירות בעקבות ניצחון, עלינו לחזור לאחת מנקודות המפנה הכואבות ביותר בהיסטוריה הישראלית: מלחמת יום הכיפורים. לאחר הניצחון המרשים במלחמת ששת הימים, התחושה ששררה בציבור ובקרב מקבלי ההחלטות הייתה של ביטחון מוחלט.
ההישגים המדהימים מהמלחמה יצרו תחושת עליונות בלתי מעורערת, מה שהוביל להזנחת ההיערכות הראויה לקראת מלחמת יום הכיפורים, וזו אכן הפתיעה את ישראל בתזמון ובעוצמה.
ההיסטוריה מלמדת אותנו לקח חשוב: ניצחון מידי בשדה הקרב אינו מבטיח יציבות ארוכת טווח. התבססות על תחושת עליונות וביטחון מוחלט עלולה להוביל לשאננות מסוכנת. אין ספק שחיסולם של נסראללה והנייה מייצרים רושם אדיר. הפגיעה במבנה הפיקוד של חיזבאללה וחמאס מציבה את ישראל בעמדת כוח עדיפה מובהקת, אבל היא רחוקה מלספק מענה ארוך טווח לאיומים המרחפים מעלינו.
ארגונים כמו חיזבאללה וחמאס הם תשתיות אידיאולוגיות המסתמכות על מנהיגים צעירים ורדיקליים שממתינים להזדמנות להיכנס לזירה ולהסלים אותה אף יותר. הישגי צה"ל אמנם צוברים לנו נקודות בזירה הביטחונית, אך ההיסטוריה מלמדת שאין סוף ברור למאבק מול ארגוני טרור מהסוג הזה. כמו אחרי מלחמת לבנון השנייה ב-2006, גם הפעם עלינו לשאול: האם חיזבאללה יוכל להשתקם? האם ישנם תחליפים למנהיגים הבכירים שחוסלו? ומה יקרה אם קצב התקיפות ירד?
כדי למנוע את החזרה על הטעויות של העבר, ישראל צריכה להימנע מהישענות יתר על הישגי הרגע. לצד הפגיעות הקריטיות במנהיגי הטרור ובנכסים האסטרטגיים של הארגונים, יש להמשיך ולפעול צבאית ללא הפוגה כדי להעמיק את ההישגים וכדי לחזק את ההרתעה לטווח הארוך.
יש לסרוק את השטח בעומק הטריטוריה של האויב, זה שבצפון וזה שבדרום ולפורר בסבלנות כל תשתית שהוא מנסה לשמר או לבנות ולחסל כל התארגנות שקמה. זו תהיה מלחמת התשה אמיתית בה לאורך רוח יהיה ערך לא פחות מעוז בהסתערות.
חלק מהמשמעות של ניצחון אמיתי הוא לא רק חיסול הפיקוד הבכיר של האויב, אלא גם בניית מערכות הגנה יעילות יותר, השגת מודיעין מקיף על התארגנויות חדשות, וחיזוק הקשרים עם בנות ברית במערב ובאזור, אסור להזניח אף אחד מהשדות האלה.
ישראל מוצאת את עצמה ברגע היסטורי מרשים, עם הישגים צבאיים שחושפים את חולשתם של אויביה. אך עלינו לזכור שהדרך לניצחון אמיתי היא לא רק בכוח האש, אלא בחוכמה ובזהירות. אם נאפשר לאופוריה להשתלט עלינו, אנו עלולים למצוא את עצמנו שוב, כמו ביום כיפור, מופתעים מאויב שחשבנו שהכנענו.
האויבים של ישראל אולי נחלשים כעת, אך המציאות מלמדת שהם יודעים להתרומם מחדש. אסור ליפול למלכודת האופוריה. יש לפעול בחוכמה, באחריות ובשיקול דעת על מנת להבטיח שהישגי צה"ל כיום לא יהיו רק רגע של תהילה, אלא אבן דרך לניצחון אמיתי וארוך טווח.