לישראל יש כרגע שני חשבונות פתוחים במזרח התיכון. היא חייבת כבר בימים הקרובים לפעול ולגבות את המחיר הכבד ביותר בגללם. נתחיל מהסוף: אתמול (שישי), הותר לפרסום כי שני לוחמי צהל מגדוד 13 של חטיבת גולני נהרגו: סמל דניאל אביב חיים סופר בן 19 מאשקלון ורב״ט טל דרור בן 19 מירושלים. עוד 23 לוחמים נפצעו. כטב"מ ששוגר מעיראק פגע בבסיס צבאי בצפון רמת הגולן. האירוע התרחש בלילה שבין שלישי לרביעי.
"המחבלים פשוט ברחו": מבט מבפנים על התמרון הקרקעי בלבנון
המליציות בעיראק, המופעלות על ידי איראן, ביצעו את התקיפה. לאחרונה, איראן משחררת את הרסן של התקיפות מצד המליציות בעיראק ואף מפעילה אותן לבצע את הפעולות לעבר ישראל. זאת, לצד הפעלת הח'ותים בתימן גם כן נגד ישראל.
בעיראק ישנה נוכחות צבאית אמריקאית. חלוקת העבודה וההסכמות בין ישראל לארצות הברית היא כזאת, שישראל נמנעת מלסכן חיי חיילים אמריקאים באזור ונמנעת מלחבל באינטרסים של ארה"ב במזרח התיכון. זאת הסיבה שלאורך זמן נמנעה ישראל מלפגוע בח'ותים בתימן.
ישראל נמצאת עכשיו בשיח עם האמריקאים. השיח הוא בכמה דרגים. הרמה הבסיסית היא בין צה"ל לבין פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית. ברמה הגבוהה יותר, השיח הוא בין הצירים המדיניים ואף כנראה בין לשכות ראש ממשלת ישראל והבית הלבן. ישראל צריכה פעולה מזרחית למפרץ הפרסי, כלומר פעולה נגד המיליציות העיראקיות, במטרה לנקום את הפגיעה בלוחמי צה"ל ולהבהיר כי יש מחיר כבד על הירי לישראל.
בשנת 1991, היו אלה האמריקאים שמנעו מממשלת ישראל לפעול נגד הירי מעיראק לישראל בטענה אז כי מהלך כזה יפגע בקואליציה שגיבשה ארצות הברית נגד סאדם חוסיין. ישראל נכנעה מול האמריקאים ולא פעלה. עכשיו, המצב שונה. אין כרגע קואליציה נגד עיראק וישראל חייבת להגן על עצמה.
החשבון השני, שהוא בעצם הראשון בחשיבותו, הוא מול איראן. הירי של כ-200 טילים בשבוע שעבר לעבר ישראל, הפגיעה בבסיסי חיל האוויר, זה כבר סיפור אחר. לא מדובר בניסיון להתגרות, זו כבר חציה של הקווים האדומים. מדובר כאן כבר בהכרזת מלחמה של ממש. איראן ביצעה מהלך זהה ב-13 באפריל, השנה. כמו אז, גם עכשיו ישראל חפצת חיים, מחויבת היתה לפעול בעוצמה.
לפי מדד השר בן גביר, על ישראל לפעול הרבה מעל פעולה ״דרדל'ה״ בשמי ובחופי איראן. בנק המטרות באיראן הוא אין סופי. ישראל, במהלך שביצעה בשבועות האחרונים בלבנון מול ״פוליסת הביטוח״ של איראן בדמות החיזבאללה, יכולה וחייבת לפעול בעוצמה ולפגוע באופן כזה שיכאב מאוד לאיראן, שיגרום נזק אסטרטגי לאיראן, שיפגע באופן כבד בכלכלה האיראנית, שיסיר איומים קיומיים מאיראן על ישראל ועל מדינות המזרח התיכון, ויצור כאן שינוי גאו-פוליטי רחב.
השאלה הגדולה היא איפה ארצות הברית בסיפור? האם הם יפעלו למנוע או למזער את פעולת צה"ל? האם הם יאפשרו בשתיקה ובסיוע מאחורי הקלעים את התקיפות באיראן ובעיראק? האם היא תיקח חלק ואף תוביל את התקיפות? קצת קשה לנבא בשלב הזה את התנהגות ארצות הברית.
על ישראל להיות נחושה, לא לוותר והיא מחויבת לצאת למתקפה במזרח. אי תקיפה במזרח לא יכול לאפשר ניצחון בלבנון ולא משנה איזה הישג טקטי יביא צה"ל בזירה הצפונית. ראש הנחש מחולל הרוע יושב בטהרן. הגיע הזמן לגבות ממנו מחיר וכן מכל הסייענים שלו, כולל בעיראק. על ישראל להבהיר לארצות הברית כי הזדמנות שניה לא תהיה כאן. על הבית הלבן להחליט האם הוא מצטרף לטובים או נשאר להביט מהיציע בסרט המלחמה.