ענבל בר זאב, נשואה ואם לשניים, תושבת שדרות: ״אנחנו כבר חצי שנה בשדרות, חיים כשברקע 'פסקול' מלחמה. הפגזות, הפצצות, ירי, הכבישים עדיין לא שוקמו. העיר עוד פצועה ואני בטוחה שלכולנו ייקח עוד זמן רב להחלים ממה שעברנו ומהריחוק מהבית שאולצנו לחוות חצי שנה.
אבל בסוף, חזרנו לשדרות, זה הבית, ובית לא עוזבים. אנחנו שמחים לפתוח את השנה החדשה בשדרות, הילדים שלנו חזרו למסגרות כאן וטוב להם. יש כאן חינוך מהמובחרים בארץ, דואגים לרווחה הנפשית שלנו ואנחנו מקבלים מענה לכל פנייה וצורך פיזי ונפשי.
"הסתכלתי למעלה ולא ראו שמיים": העדויות המצמררות מאירוע סלון עוטף
בקטאר טוענים: "מאז תחילת המגעים לא היה קשר ישיר עם סינוואר"
אנחנו כמשפחה באופן אישי, את ראש השנה וגם את חג שמחת תורה נחגוג כאן בשדרות על אף ולמרות הקושי. אולי 'ביחד ננצח' הפך מבחינת הרבה אנשים לסיסמה או לקלישאה אבל מבחינתנו זו מציאות חיינו, ואנחנו ננצח כל יום מחדש".
ניר וקנין, תושב שדרות: ״אני מרגיש שחזרתן של משפחות לשדרות טומנת בחובה שילוב מורכב של תחושות – מצד אחד, שמחה והתלהבות לחזור הביתה אחרי תקופה ארוכה, אך מצד שני, חששות ודאגות בנוגע לביטחון ולשגרה. מדובר בהחלטה אמיצה, שמעלה שאלות על ההתמודדות עם הטראומה שחווינו ועם האתגרים היומיומיים הצפויים. חזרת המשפחות מדגישה את כוחם של הקשרים הקהילתיים והמשפחתיים ואת התקווה לשוב לנורמליות למרות הקשיים".
תמיר דהן, סטודנט ותושב שכונת מישור הגפן באופקים: "בהתחלה התחושות היו די קשות, הפחד לחזור לשכונה או סתם לצאת ולקנות משהו מהמכולת בשעה מאוחרת. אנחנו מנסים להתגבר על הקשיים ולנהל שגרה ואורח חיים בריא כמו שהיה בעבר. אני מצפה מהממשלה שייתנו לפחות לאוכלוסייה המבוגרת כמה שיותר כלים להתמודד עם המצב וכן עדיין ישנם פחדים, אני אישית רואה את זה על אמא שלי. סתם לדוגמה שהיא נועלת את הבית כמה פעמים ומוודאת שהוא נעול".