בזמן שהכותרות הראשיות עוסקות בהישגי הצבא בצפון ובחיסול כל צמרת חיזבאללה, 101 חטופים ישראלים עדיין נמקים ברצועת עזה, ונראה כי תשומת הלב הציבורית והממשלתית מופנית בעיקר למלחמה נגד ארגון הטרור הלבנוני. בעוד ההצלחה הצבאית בצפון מאפשרת רגעי סיפוק נדירים עבור הציבור הישראלי, משפחות החטופים אינן חשות הקלה כלשהי. להפך, הן מתוסכלות וזועמות על כך שהמאבק לשחרור יקיריהן נדחק לשוליים.
ניסן קלדרון, אחיו של עופר קלדרון, שנחטף לעזה ב־7 באוקטובר מקיבוץ ניר עוז, מדגיש את עומק הייאוש. "המצב הנוכחי מסכן את חייו של אחי", הוא אומר בכאב. "כל עוד לא מטפלים במתווה להחזרתו, כל יום שהוא שם מגביר את הסיכוי שזה ייגמר... תרתי משמע".
גיורא איילנד על התמרון הקרקעי בלבנון: "לנצל את המומנטום"
"עומדים כאן היום למרות הכל": בעוטף התייחדו לזכר הנרצחים
קלדרון לא מהסס להאשים את המדינה במצב שנוצר, וטוען שאין כל תוכנית פעולה ברורה לשחרור החטופים. "למה התחילו לתקוף בעזה ולא בציר פילדלפי, אם זה כזה קריטי?", הוא שואל ומוסיף: "האירועים בצפון משחקים לידיה של הממשלה, שיש לה כעת תירוץ טוב להימנע מלטפל בנושא החטופים".
"נתניהו דואג רק לעצמו", הוא אומר בזעם. "הנסיעה שלו לאו"ם לא הייתה קשורה לחטופים בכלל, אלא נועדה אך ורק כדי לשרת את הישרדותו הפוליטית. המלחמה בצפון מספקת לו מפלט מלטפל בנו וביקירינו שמוחזקים בעזה".
תחושת הבגידה שהוא חש אינה דבר יוצא דופן בקרב משפחות החטופים. כפי שאמרה נילי מרגלית, שנחטפה לעזה ושוחררה: "אני מסרבת להאמין שישראל הופכת להיות מדינה שבוחרת להקריב את אזרחיה בשביל פוליטיקה זולה. בעוד הציבור הרחב מתרכז בניצחונות בצפון, המשפחות ממשיכות לקוות ולדרוש שמישהו בממשלה יזכור גם את יקיריהן".
"האם מחיר הדמים שמשלמים אזרחי ישראל ו־101 החטופים שווה את ההימנעות והחשש שלכם לצאת נגד ראש הממשלה?", תוהה מרגלית. "הייתי שם. ספרתי כל רגע וכל שנייה. אני זוכרת הכל. את הייאוש, את הרעב והצמא. את חוסר האונים. את הקושי להחזיק תקווה". קלדרון סיפר בעצב על מצבם של אחייניו, סהר וארז, בתו ובנו של עופר, ששוחררו לאחר 52 ימים בשבי. "המצב שלהם מידרדר", הוא אומר. "הם לא הולכים לבית הספר, אין להם סדר יום. המצב הבריאותי והנפשי שלהם גרוע מאוד".
באירועים האחרונים, כמו בעצרת הגדולה שהתקיימה לאחרונה בכרמי גת, שבה השתתפו תושבי ניר עוז ובארי יחד עם קהילות נוספות מהדרום, נשמעו קריאות לשחרור מיידי של החטופים. אולם למרות התמיכה הציבורית, רבים מרגישים שהלחץ המופעל אינו מספיק. קלדרון מציין: "אין מספיק לחץ. הלחץ היחיד שיכול להזיז את ראש הממשלה הוא לחץ אישי, ולא נראה שזה יקרה".
עינב צנגאוקר, שבנה מתן נחטף מניר עוז ונמצא בשבי בעזה, ממשיכה להגיע לשער בגין בקריה בתל אביב וכואבת במיוחד את הבחירה של הממשלה להתמקד בהישגים הצבאיים בצפון. "במקום לטוס לנאום, נתניהו היה צריך לטוס למתווך ולהחזיר את מתן הביתה", היא אומרת. "אנחנו כאן כדי להגיד לו שאף הישג בצפון לא ישתווה לחורבן שהוא המיט עלינו".
במאמץ לשמור על התמיכה הציבורית, משפחות החטופים ממשיכות להתכנס בכל מקום אפשרי, להניף שלטים ולהזכיר לעם ישראל ש־101 חטופים עדיין כלואים בעזה. הזעקות שלהן נישאות מעל הבמות הציבוריות ובפני העיתונות, אך הן נתקלות באטימות מצד הרשויות. "אין שום תקשורת עם המדינה. אנחנו תמיד מחזרים אחריהם, אף נציג רשמי של המדינה לא פנה אלינו", מספר קלדרון ומוסיף: "הקשר היחיד שיש לנו הוא עם אנשי הצבא. יש לנו קצין נפגעים שהוא הקשר שלנו עם מה שקורה במדינת ישראל.
"ממשלת ישראל, מיוזמתה, לא יצרה עם אף משפחה קשר, כולל עם המשפחות שחזרו, כולל עם המשפחות של הנרצחים. מה שרואים בתקשורת זה מתוך אינטרס אישי של ראש הממשלה, לא משום סיבה אחרת". ליד שער בגין בקריה, צנגאוקר, שמגיעה לשם מדי יום, כבר חודשים על גבי חודשים, נשאה דברים קשים בנוגע לתפקוד נתניהו, אל מול הקהל שהריע בתמיכה לדבריה.
"לא משנה כמה תשקר על ניצחון, אנחנו הפסדנו בגללך", אמרה. "משפחות שלמות נחרבו. רק בגללך החברה הישראלית מפורקת, רק בגללך. אתה רואה אותי יחד עם עוד משפחות חטופים, אבל הכי חשוב שתראה את הציבור כאן. "וכולנו כאן כדי להגיד לך את הדבר הבא: אף הישג בצפון לא ישתווה לחורבן שהמטת על מדינת ישראל. אתה התליין מרחוב עזה, אתה ציר הקללה, אתה מבצע פשע בעמך, אתה מבצע פשע בחטופים שלנו, בבני המשפחות ובציבור שלך".
כך, שנה אחרי פרוץ המלחמה, הקרע בין ממשלת ישראל לבין משפחות החטופים הולך ומעמיק. בעוד ההישגים הצבאיים בצפון מביאים רגעי סיפוק לציבור הרחב, המשפחות מרגישות שהניצחון האמיתי – החזרת יקיריהן הביתה – הולך ומתרחק. בתוך כך, ראש הממשלה בנימין נתניהו ערך אמש דיון מיוחד בנושא חידוש המגעים להשבת החטופים.