בזמן שטילים איראניים ורקטות חיזבאללה שולטים בכותרות, דיווח על הופעתו המחודשת של מנהיג חמאס, יחיא סינוואר, בעזה מעלה מחדש תקוות בקרב משפחות 101 החטופים שנותרו בידי סינוואר לעסקה לשחרור יקיריהם.
החיסול הדרמטי שעבר מתחת לרדאר: "הפעם הראשונה שפגענו בכל משמרות המהפכה"
גולדקנופף חושף: "ישראל עתידה לפתוח במתקפה חסרת תקדים על חיזבאללה ועזה"
זהו הרגע להפריך את המיתוס הרווח שאין יותר דרכים להפעיל לחץ על חמאס, ושדרך הפעולה היחידה להשגת עסקה היא באמצעות הפעלת לחץ על ממשלת ישראל. זה פשוט לא נכון. למעשה, יש לפחות עשר דרכים טובות יותר להגדיל את הלחץ להשגת עסקה.
הראשונה היא הפשוטה ביותר: על ישראל להוכיח עוצמה מול אויביה, ועל בעלות בריתה להוכיח תמיכה בלתי מתפשרת. החלטת ישראל לפגוע בהנהגת חיזבאללה, כולל חסן נסראללה, היא התחלה טובה. התגובה הישראלית למתקפת הטילים הבליסטיים האחרונה מאיראן עשויה להיות אף מכרעת יותר.
במקביל, וושינגטון צריכה לספק נשק לישראל ללא תנאים והגבלות, ולהשתמש בהשפעתה כדי להפעיל לחץ על בריטניה וקנדה להסיר עיכובים והגבלות על ייצוא ביטחוני. אם סינוואר יראה שה"טבעת האש" של איראן סביב ישראל קורסת, איומי האייתוללה נחלשים והתמיכה במערב מתחזקת, הדינמיקה עשויה להשתנות באופן דרמטי.
הצעד השני הוא פשוט מבחינה רעיונית, אך מאתגר במציאות: למנוע מחמאס לנצל את הנדיבות הבינלאומית בעזה. אם סינוואר שולט בסיוע ההומניטרי או בחלוקתו, הוא שולט בעזה. נדרש לחץ אמריקאי על האו"ם וארגונים לא-ממשלתיים התלויים בתמיכה אמריקאית כדי להפסיק להזין ולחזק טרוריסטים שמחזיקים בחטופים, ובמקום זאת לעבוד עם ישראל להרחבת ערוצי סיוע שאינם בשליטת חמאס.
יש להעלות את הלחץ גם על מנהיגי חמאס ברחבי העולם. העולם החופשי צריך לתמוך במבצע ישראלי ללכידת סינוואר או חיסולו יחד עם כל בכירי חמאס, בעזה ומחוצה לה. זה צריך לכלול קמפיינים פרסומיים בערבית עם פרסים כספיים גדולים על מידע שיוביל לתפיסתם או מותם.
יש לעצור אנשים וארגונים המספקים תמיכה לחמאס במדינות שבהן הוא מוגדר כארגון טרור, בארה"ב, בריטניה והאיחוד האירופי. כמו כן, יש להטיל סנקציות על רשתות התמיכה של חמאס בתוך ומחוץ לרצועת עזה. ארגונים פלסטיניים התומכים בחמאס או מתאמים עמו מתקפות צריכים לשאת באחריות למעשיהם. רשתות חמאס במדינות זרות, כולל דרום אפריקה, צריכות להיות יעד לסנקציות נוספות.
בישראל, מחאות צריכות להיות מופנות כלפי נותנות החסות המרכזיות של חמאס: איראן, קטאר, טורקיה, לבנון ומצרים. גם בוושינגטון יש מקום לשינוי, במיוחד לאור היחס החם לקטאר, הכולל הוספתה לתוכנית הפטור מוויזה, במקום ללחוץ עליה להפסקת התמיכה בחמאס.
הבסיס האמריקאי בקטאר אינו הכרחי ויכול לעבור בקלות. סנקציות יכולות להיות מוטלות על בכירים וגורמים קטאריים המעורבים בתמיכה בחמאס, וניתן לפעול נגד אל-ג'זירה על תמיכתה בטרור.
איראן, "חברת האם" של חמאס, עדיין נהנית מהקלה בסנקציות מצד ארה"ב ואירופה. וושינגטון מאפשרת לטהרן גישה למיליארדי דולרים מתשלומי חשמל עיראקיים, בעוד שבריטניה והאיחוד האירופי נמנעים מלהכריז על משמרות המהפכה כארגון טרור.
על ארה"ב ובעלות בריתה להפעיל מחדש את מנגנון הסנקציות של האו"ם, אך הן נמנעות מכך מחשש להסלמה. פעולה צבאית ישראלית נגד איראן צריכה להיות מלווה בחזרה למדיניות לחץ מקסימלי על המשטר.
פעילי חמאס פועלים בחופשיות מביירות ואנקרה, ללא לחץ בינלאומי. יש להפעיל לחץ לסגירת פעילות חמאס ולהחרמת נכסיו בשתי הבירות הללו.
במקביל, מצרים מקלה על הברחות שסייעו לסינוואר לבנות את כוחו בעזה, אך טרם נשאה באחריות. יש להפעיל לחץ על קהיר לתמוך במאמצי ישראל למנוע הברחות נוספות במעבר רפיח.
גם סין צריכה לשאת באחריות על תפקידה העקיף בסבסוד חמאס באמצעות ייבוא נפט מאיראן. וושינגטון צריכה לפעול נגד גופים סיניים המעורבים בסחר בלתי חוקי עם איראן, וישראל ושותפותיה מהמפרץ צריכות לנצל את השפעתן בתחום זה.
לבסוף, יש להמשיך לחשוף את השחיתות המוסרית והאי-לגיטימיות של האו"ם ובית הדין הפלילי הבינלאומי. היעדר הנכונות במערב להתמודד עם מוסדות אלו מעניק תקווה לסינוואר. מדינות המממנות את בית הדין ואת אונר"א, גוף המשמש למעשה כזרוע של חמאס, צריכות לשאת באחריות פוליטית וכלכלית על כך שהן מאפשרות אנטישמיות ומממנות תביעות משפטיות נגד ישראל.
המציאות העגומה היא שככל שמופעל לחץ על ישראל במקום על חמאס ותומכיו, כך יהיה קשה יותר להשיג עסקה לשחרור החטופים. לצד המבצע הישראלי נגד חיזבאללה והמאמץ להחליש את המשטר האיראני, יישום מקסימלי של עשרת הצעדים הללו מהווה אסטרטגיה טובה יותר להחזרת החטופים מאשר הפגנות נגד ממשלת ישראל.
ריצ'רד גולדברג הוא יועץ בכיר בקרן להגנת הדמוקרטיות(“FDD”) . הוא שירת במועצה לביטחון לאומי תחת הנשיא טראמפ ובתפקיד יועץ לביטחון לאומי לסנטור האמריקאי לשעבר, מארק קירק.